דף ג,ב
או דלמא, [ידיעה] דההוא ב"ד דהורו בעינן?
או לא בעינן ההוא בית דין דהורו להם מעיקרא דתהוי להו ידיעה - כלומר, לא בעינן דתהוי להו ידיעה לב"ד קמא, ומצטרפי:
תיקו.
אמר רבי יונתן, מאה שישבו להורות, אין חייבין עד שיורו כולן.
שנאמר, (ויקרא ד) "ואם כל עדת ישראל ישגו", עד שישגו כולן. [עד שתפשוט הוראה בכל עדת ישראל].
עד שתפשוט הוראה בכל עדת ישראל - דהיינו אותן שישבו להורות:
אמר רב הונא בריה דרב הושעיא, הכי נמי מסתברא.
דבכל התורה כולה קיי"ל, "רובו ככולו".
והכא כתי' "כל העדה".
הואיל וכך, אפילו הן מאה.
[תנן], "הורו ב"ד וידע אחד מהן שטעו.
או תלמיד וראוי להוראה.
והלך ועשה על פיהם.
בין שעשו ועשה עמהן, ובין שעשו ועשה אחריהן, ובין שלא עשו ועשה.
ה"ז חייב.
מפני שלא תלה בב"ד".
האי הוא דחייב, הא אחר פטור.
ואמאי? הא לא נגמרה הוראה?
הכא במאי עסקינן, כגון שהרכין, ההוא אחד מהן, בראשו.
כגון שהרכין ההוא אחד מהם - או תלמיד, בראשו. דנראה כהודה לדבריהם, ונגמרה הוראה:
ת"ש, "הורו ב"ד, וידע אחד מהן שטעו, ואמר להן טועין אתם.
הרי אלו פטורים".
טעמא, דאמר להן טועין אתם, דפטורים.
הא שתיק מישתק, חייבין, וגמר לה הוראה.
ואמאי? והא לא הורו כולן?
אמרי, ה"נ, כגון שהרכין בראשו.
מתיב רב משרשיא, "סמכו רבותינו על דברי רשב"ג ועל דברי ר"א בר' צדוק, שהיו אומרים, אין גוזרין גזירה על הצבור אלא א"כ רוב הצבור יכולין לעמוד בה".
ואמר רב אדא בר אבא, מאי קרא?
(מלאכי ג) "במארה אתם נארים, ואותי אתם קובעים, הגוי כולו".
במארה אתם נארים וגו' - כגון ש"הגוי כולו", דיכולין לקבלה:
והא הכא דכתי' "הגוי כולו", ורובא ככולא דמי?
הכי משמע אי איכא גוי כולו וקא עבר עליה האי גברא אותי אתם קובעים - והכי כתוב בספרים במס' עבודת כוכבים, בפ' אין מעמידין:
תיובתא דר' [יונתן]?
תיובתא.
ואלא מאי "כל עדת" דקאמר רחמנא?
ה"ק, אי איכא כולם
אי איתא לכולהו - סנהדרין של שבעים וא':
הויא הוראה,
הויא הוראה - אע"פ שלא הורו כל אותן שישבו להורות:
ואי לא, לא הויא הוראה.
אמר רבי יהושע, י' שיושבין בדין, קולר תלוי בצואר כולן.
פשיטא?
הא קמ"ל, דאפילו תלמיד בפני רבו.
רב הונא כי הוה נפיק לבי דינא, מייתי עשרה תנאי דבי רב לקמיה, כי היכי דנימטיין, שיבא מכשורא.
שיבא - אופתא:
רב אשי כי הוו מייתי טרפתא לקמיה, מייתי עשרה טבחי ממתא מחסיא, ומותיב קמיה.
אמר, כי היכא דנימטיין שיבא מכשורא:
משנה
הורו ב"ד,
הורו ב"ד - ועשו רוב צבור על פיהם:
וידעו שטעו, וחזרו בהן.
וידעו שטעו וחזרו - מהוראתן:
בין שהביאו כפרתן, ובין שלא הביאו כפרתן.
בין שהביאו כפרתן ובין שלא הביאו כפרתן - ולאחר שידעו שטעו, הלך היחיד ועשה על פיהם.
דזה, אין מצטרף עם רוב הצבור.
לפי שלאחר שנודע להם עשה זה:
והלך ועשה על פיהן.
ר' שמעון פוטר.
ר' שמעון פוטר - לפי שברשות ב"ד הוא עושה.
שזה עדיין לא היה יודע שידעו שטעו וחזרו בהן, והוי תולה בב"ד.
הלכך פטור:
ור' אלעזר אומר, ספק.
ר' אלעזר אומר ספק - כלומר ספק אי כתולה בב"ד אי כתולה בעצמו דמי, ומביאין אשם תלוי:
איזהו ספק?
ואיזה הוא הספק - כלומר אמאי [על מאי] הוא חייב אשם תלוי:
ישב לו בתוך ביתו, חייב.
ישב לו בביתו חייב - אשם תלוי:
הלך לו למדינת הים, פטור.
אמר רבי עקיבא, מודה אני בזה, שהוא קרוב לפטור מן החובה.
שהוא קרוב לפטור - דהוי ודאי תולה בב"ד, שלא ידע חזרתן, הואיל והלך לו למדינת הים:
אמר לו בן עזאי, מאי שנא זה מן היושב בביתו?
אמר לו בן עזאי מאי שנא זה - שהלך למדינת הים, מן היושב בביתו:
שהיושב בביתו אפשר היה לו שישמע.
וזה לא היה לו אפשר שישמע.
אמר לו ר' עקיבא - לפי שהיושב בביתו אפשר שישמע שב"ד חזרו בהן, והוי קרוב לתולה בעצמו.
ולפיכך חייב להביא אשם תלוי.
וזה שהלך למדינת הים, לא היה יכול לשמוע, והוי תולה בבית דין ממש.
הלכך פטור:
הורו ב"ד לעקור את כל הגוף.
אמרו, אין נדה בתורה.
אין שבת בתורה.
אין עבודה זרה בתורה.
הרי אלו פטורין.
הורו לבטל מקצת, ולקיים מקצת,
הרי אלו חייבין.
כיצד?
אמרו יש נדה בתורה, אבל הבא על שומרת יום כנגד יום, פטור.
יש שבת בתורה, אבל המוציא מרה"י לרה"ר פטור.
יש עבודה זרה בתורה, אבל המשתחוה פטור.
הרי אלו חייבין.
שנאמר (ויקרא ד) "ונעלם דבר", דבר, ולא כל הגוף:
גמרא
אמר רב יהודה אמר רב, מ"ט דר"ש?
הואיל וברשות ב"ד הוא עושה.
איכא דאמרי אמר רב יהודה אמר רב, אומר היה ר"ש, כל הוראה שיצאה ברוב צבור, יחיד העושה אותה פטור.
כל הוראה שיצאה ברוב צבור - אע"פ שב"ד חזרו בהן, יחיד העושה אותה, פטור:
לפי שלא ניתנה הוראה אלא להבחין בין שוגג למזיד.
לפי שלא ניתנה הוראה אלא להבחין בין שוגג למזיד - להודיע, שהעושה על פיהם, שוגג הוא ולא מזיד הוא.
וזה על פי הוראה הוא עושה, לפיכך שוגג הוא.
ויחיד שעשה בהוראת בית דין, פטור.
[פ"א].
"לא ניתנה הוראה" לפטור יחיד התולה בה.
"אלא" להכיר ל"בין" עושה בשגגת עצמו, לעושה מזיד, וברשות בית דין.
וזה, הרי אומר לנו שלא ידע שחזרו, ומזיד עשה על פיהם, ולא על שגגת עצמו.
ויחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור:
מיתיבי, "פר העלם דבר של צבור, ושעירי עבודה זרה,
מיתיבי פר העלם דבר של צבור - כגון שהורו ב"ד בעבודת כוכבים, ועשו צבור על פיהם, וידעו שטעו, וחזרו בהם.
וצריכין מעות, כדי ליקח פר ושעירי עבודת כוכבים של צבור:
בתחלה גובין עליהן.
בתחלה גובין להם - שגזברין גובין, מכל אחד מישראל מעות, לקנות מהם פר ושעירי עבודת כוכבים, לצורך קרבן.
דברי ר"ש:
דברי ר"ש.
ר' יהודה אומר, מתרומת הלשכה הן באין".
אמאי? כיון דגבי להו, הוי ליה הודע?
ואמאי - קאמר רבי שמעון דפטור, דברשות ב"ד הוא עושה?
הא כיון דאגבי להו מעות לצורך פר העלם דבר של צבור, הוה מתיידע ליה שהבית דין טעו, וחזרו מהוראתן.
ואמאי הוי תולה בב"ד?:
איבעית אימא, כגון שגבו סתם.
איבעית אימא שגבו ממנו סתם - שלא הודיעוהו לצורך מה הן גובין:
ואב"א, כגון דלא הוה ליה במתא.
ואיבעית אימא דלא הוי במתא - כי גבו להו, ולאחר גבייה הוא דעשה על פיהם:
ואיבעית אימא, רב כאידך תנא סבר, דתניא איפכא.
"בתחילה גובין להן, דברי רבי יהודה.
ר"ש אומר, מתרומת הלשכה הן באין".
ר"ש אומר מתרומת הלשכה הם באים - דלא הוי מפרסמא, הלכך כי עשה על פיהם, הוי תולה בבית דין, הלכך פטר ר' שמעון.
ותנא דמתניתין, הכי סבירא ליה אליבא דרבי שמעון, דמתרומת הלשכה הן באין:
תני, "ר"מ מחייב,
תניא ר"מ מחייב - דתולה בעצמו הוי:
ור"ש פוטר,
ורבי שמעון פוטר - דתולה בב"ד הוי:
ר"א אומר ספק,
רבי אלעזר אומר ספק - מביא אשם תלוי:
משום סומכוס אמרו, תלוי".
אמר ר' יוחנן, אשם תלוי איכא בינייהו.
איכא בינייהו - בין ר' אלעזר לסומכוס.
לסומכוס אינו מביא אשם תלוי.
דהכי קאמר סומכוס, מעשה שלו תלוי הוא, וליכא למימר שמא תולה בעצמו הוה - דלא הוי בר חיוב מעליא.
דהיכא דהוי לפניו חתיכה אחת ספק של חלב ספק של שומן, ואכלו, בדין הוא דמביא אשם תלוי.
משום דאיכא למימר, שמא חלב ממש אכל, דהוי בר חיוב מעליא.
אבל הכא, ליכא למימר שמא תולה בעצמו ממש הוא, שהרי על פי הוראה הוא עושה.
הלכך מעשה שלו תלוי הוא.
דצד חיוב שלו תלוי הוא, דלא הוי צד חיוב מעליא.
הלכך אינו מביא אשם תלוי:
א"ר זירא משל דר"א למה הדבר דומה?
לאדם שאכל ספק חלב ספק שומן, ונודע לו, שמביא אשם
לאדם שאכל ספק חלב ספק שומן - והרי סבור ששומן הוא, ונודע לו שספק הוא, שמביא אשם תלוי, משום דשמא חלב ממש אכל.
הכי נמי איכא למימר, שמא תולה בעצמו ממש הוא: