Enjoying this page?

003a – הורו בית דין – פרק ראשון – הוריות, דף ג, ע”א

Tzuras Hadaf - צורת הדף

(ויקרא ו) "'זאת תורת העולה היא', הרי אלו שלשה מיעוטין.

זאת תורת העולה היא העולה - "זאת", "היא", "העולה", הרי אלו שלשה מיעוטי. חד, פרט לנשחטה בלילה. וחד, פרט לנשפך דמה. וחד, פרט ליציאת דמה חוץ לקלעים. שאם עלתה על גבי המזבח, תרד. דלא הויא עולה חשובה. והכי נמי מפרש במסכת נדה בפרק יוצא דופן (דף מ):

ואיבעית אימא.

"עדיין אני אומר", לא מצית מוקמת לה כר' יהודה.

דקתני, "רוב קהל שחטאו, ב"ד מביאין על ידיהן פר".

ואי רבי יהודה, האמר צבור הוא דמייתי, ב"ד לא?

דתנן, "רבי יהודה אומר, שבעה שבטים שחטאו, מביאין ז' פרים".

ז' שבטים - דהוו רוב שבטים, מביאים שבעה פרים. דקסבר ר' יהודה, דשבט א' איקרי קהל. והן מביאין, ולא ב"ד:

ורב נחמן אמר שמואל, זו דברי ר"מ.

אבל חכמי' אומרים, יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב.

מאי ר"מ?

ומאי רבנן?

דתניא, "הורו ועשו.

רבי מאיר פוטר, וחכמים מחייבין".

מאן עשו?

אילימא ב"ד.

מ"ט דרבנן דמחייבי?

והתניא, "יכול הורו ב"ד ועשו ב"ד, יכול יהו חייבין?

ת"ל 'הקהל ועשו'.

מעשה תלוי בקהל.

והוראה תלויה בב"ד".

הוראה תלויה בב"ד - דכתיב, "ונעלם דבר", דהיינו שהורו לעבור, "מעיני הקהל", דהיינו ב"ד:

אלא הורו ב"ד ועשו רוב קהל.

מאי טעמא דר' מאיר דפוטר?

אלא לאו, הורו ב"ד ועשו מיעוט קהל.

ובהא קמיפלגי.

מר סבר, יחיד שעשה בהוראת בית דין פטור.

ומר סבר, יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב.

אמר רב פפא, דכולי עלמא יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור.

אלא ב"ד משלים לרוב צבור, קמיפלגי.

ב"ד משלים לרוב צבור - דעשו עם מעט צבור, והשלימו לרוב צבור:

מ"ס, ב"ד משלים לרוב צבור.

ומ"ס, אין ב"ד משלים לרוב צבור.

ואיבעית אימא.

הורו ב"ד ועשו רובו של קהל.

ומאן חכמים?

רבי שמעון היא.

דאמר, "צבור מייתי, וב"ד מייתי".

[צבור מייתי] - ור' מאיר פוטר צבור. דהא קא מייתי ב"ד! כדאמרי' לקמן, "רבי מאיר אומר, שבעה שבטים שחטאו, בית דין מביאין עליהם פר, והן פטורין". ואי קשיא, הא אמרי' בכל התורה, "אין מיעוט אחר מיעוט, אלא לרבות", והיכי אמרי' אלו ג' מיעוטין, דממעטינן אותם? בירושלמי מפרש, ה"מ היכא דליכא אלא ב' מעוטין, אבל הכא דאיכא ג' מיעוטין, בזה אחר זה, בחד קרא, כולהו אתו למעט. וכן בל"ב מדות.

מצאתי:

ואיבעית אימא.

שבט שעשה בהוראת בית דינו.

ומאן חכמי'?

רבי יהודה היא.

דתניא: "שבט שעשה בהוראת בית דינו, אותו השבט חייב".

אותו השבט חייב - להביא פר, דקסבר שבט אחד אקרי קהל:

ואב"א.

כגון שחטאו ששה, והן רובו של קהל. או שבעה, אע"פ שאינן רובו של קהל.

ומתניתין מני ר' שמעון בן אלעזר היא.

רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו - של ר' מאיר. והא מתניתא מפרש לקמן:

דתניא: "רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו,

 

רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו - של ר' מאיר. והא מתניתא מפרש לקמן:

חטאו ששה והן רובו של קהל. או שבעה, אע"פ שאינן רובו של קהל - חייבין.

אמר רב אסי: ובהוראה,

אמר רב אסי ובהוראה - דקיי"ל, כי הורו ב"ד ועשו רוב קהל על פיהם, שמביאים פר:

הלך אחר רוב יושבי ארץ ישראל.

הלך אחר רוב יושבי' בארץ ישראל - דאותם שבחוצה לארץ אינן מן המנין. ולא אותן דמנחל מצרים ולחוץ, דחוצה לארץ היא:

שנאמר:(מלכים א ח, סה) "ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו, קהל גדול, מלבוא חמת עד נחל מצרים, לפני ה' אלהינו, שבעת ימים ושבעת ימים, ארבעה עשר יום".

מכדי, כתיב: "וכל ישראל עמו".

"קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים" למה לי?

שמע מינה, הני הוא דאיקרי קהל, אבל הנך לא איקרי קהל.

 

פשיטא, מרובין ונתמעטו, היינו פלוגתא דרבי שמעון ורבנן.

פשיטא מרובין ונתמעטו - כגון שהורו ב"ד, ועשו רוב קהל על פיהם, דנתחייבו להביא פר, ולא הספיקו להביא פר, עד שנתמעטו, שמתו מקצתן. היינו פלוגתא דר' שמעון ורבנן. דתנן (לקמן י) "חטא כהן משוח, ונשיא, עד שלא נתמנו, דהיו חייבים להביא כשבה או שעירה, ולא הספיקו להביא עד שנתמנו. הרי הן כהדיוטות, ונחייבם להביא כשבה או שעירה כבתחלה. הכא נמי, חייבין פר כבתחלה. "רבי שמעון אומר" וכו', הכא נמי, אם נודע להם עד שלא נתמעטו, חייבין להביא פר. אבל אם נודע להן משנתמעטו פטורין:

מועטין ונתרבו, מאי?

מועטין ונתרבו מאי - כגון שהורו בית דין, ועשו מיעוט קהל על פיהם, דיחיד שעשה בהוראת בית דין, פטור. ומתו מקצתן של רוב קהל, ונתרבו אלו, ולאחר שנתרבו נודע להם שחטאו. דהני "מועטין ונתרבו" לא דמי ממש לחטאו עד שלא נתמנו. דמועטין כי חטאו בהוראה לאו בני קרבן נינהו, דיחיד שעשה בהוראת בית דין, פטור. אבל כי חטאו כהן משיח ונשיא עד שלא נתמנו, נעשו בני קרבן ומחייבי לאתויי כשבה או שעירה. אבל "מרובין ונתמעטו" דמי ממש לחטאו עד שלא נתמנו, דהא מרובין כי חטאו בני קרבן נינהו. ואמטול הכי קאמר במרובין ונתמעטו דהוי פלוגתא דר"ש ורבנן. אבל במועטין ונתרבו איבעיא לן, אי דמי לפלוגתא דר' שמעון ורבנן אי לא? מי אמרי' ר"ש דבתר ידיעה אזיל, דאמר אם נודע להם עד שלא נתמנו חייבין כבתחלה, הכא נמי מחייב, דכי אתיידע להו, בחיובא אתיידע להו, דכי נתרבו אתיידע להו, ומביאין פר. ורבנן דבתר חטאה אזלי, דאמרי, "הרי אלו כהדיוטות", הואיל וחטאו כי לא נתמנו. הכא נמי אזלי בתר חטאה, וכי חטאו אכתי מועטין היו, ופטורין. דיחיד שעשה בהוראת בית דין פטור:

מי פליגי רבי שמעון ורבנן.

ר"ש דאזיל בתר ידיעה - מחייב, ורבנן דאזלי בתר חטאת, פטרי. [או לא]? 

מאי?

ותיסברא.

אימור דשמעת ליה לר"ש דאזיל אף בתר ידיעה, [היכי דהוי ידיעה וחטאה בחיוב]

ותסברא אימור דשמעת ליה לר"ש דאזיל אף בתר ידיעה - דאמר אם נודע להם עד שלא נתמנו, חייבין, היכא דהוי ידיעה וחטאה בחיוב:

ידיעה דלא חטאה, מי שמעת ליה?!

דא"כ, לייתי כי השתא?

כי השתא - דלהוי כי חטאו משנתמנו דלייתי פר, ואמאי קתני, "משנתמנו פטורין"? אלא מדקתני, "פטור", ש"מ דר"ש חטאה וידיעה בעי בחיובא. ומועטין ונתרבו לדברי הכל פטורין, דכי חטאו בפטור חטאו, דיחיד שעשה בהוראת בית דין, פטור:

אלא ר"ש חטאה וידיעה בעי.

 

איבעיא להו: הורו ב"ד חלב מותר, ועשו מיעוט הקהל.

וחזרו ב"ד בהן והורו, ועשו מיעוט אחר.

מהו?

כיון דשתי ידיעות נינהו, לא מצטרף.

או דלמא, כיון דאידי ואידי חלב הוא, מצטרף?

או דלמא - כיון דחלב שם אחד הוא, דבין חלב המכסה את הקרב, ובין חלב המכסה את הדקין, שם אחד הוא, שחלב סתם איקרו:

ואם תמצא לומר, כיון דאידי ואידי חלב הוא מצטרף.

מיעוט בחלב שעל גבי הקבה, ומיעוט בחלב שעל גבי דקין, מהו?

הכא ודאי, כיון דבתרי קראי קאתי, לא מצטרף.

או דלמא כיון דאידי ואידי חלב הוא, מצטרף?

ואת"ל שם חלב הוא ומצטרף.

מיעוט בחלב, ומיעוט בדם, מהו?

הכא ודאי דתרי איסורי נינהו, [וכיון דאין איסורן שוה] לא מצטרף.

כיון דתרי איסורי נינהו - דחלב אינו שוה בכל, דחלב חיה מותר:

או דלמא, כיון דקרבנן שוה, מצטרף.

או דלמא - כיון דאילו צבור אכלי האי חלב והאי דם, שלא בהוראה, בשגגת מעשה, מייתו כל חד וחד, אי בעו כשבה מייתו, אי בעו שעירה מייתו, דמצי אשוויי קרבנם. השתא נמי, כי עשו בהוראה, מצטרפי:

ואת"ל כיון דקרבנן שוה, מצטרף.

מיעוט בחלב ומיעוט בעבודה זרה, מהו?

ומיעוט בתרא בעבודת כוכבים - קרבנם שעירה ולא כשבה:

הכא ודאי אין איסורן שוה, ואין קרבנן שוה.

או דלמא, כיון דאידי ואידי כרת הוא, מצטרף?

תיקו.

 

איבעיא להו, הורו ב"ד שחלב מותר, ועשו מיעוט הקהל.

ומת אותו ב"ד, ועמד ב"ד אחר, וחזרו והורו, ועשו מיעוט אחר.

אליב' דמ"ד ב"ד מייתי, לא תיבעי לך.

דהא ליתנהו!

אלא כי תיבעי לך, אליבא דמ"ד צבור מייתי.

מאי?

צבור הא קאי,