מנין שלא יושיט אדם כוס של יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח? ת"ל: (ויקרא יט, יד) "ולפני עור לא תתן מכשול".
לא יושיט אדם כוס יין לנזיר - שמא יבא לשתותו:
ואבר מן החי לבני נח - לפי שנאסר להן דכתיב אך בשר וגו' (בראשית ט):
והא הכא דכי לא יהבינן ליה, שקלי איהו, וקעבר משום לפני עור לא תתן מכשול?
הב"ע: דקאי בתרי עברי נהרא.
דקיימא בתרי עברי נהרא - עובד כוכבים מצד זה וישראל מצד זה דאי לא יהיב ליה לא מצי שקיל:
דיקא נמי. דקתני: "לא יושיט", ולא קתני: "לא יתן".
ש"מ.
איבעיא להו: נשא ונתן מאי?
נשא ונתן - לפני אידיהן עמהן מהו בהנאה:
ר' יוחנן אמר: נשא ונתן - אסור.
אסור - ליהנות מאותה סחורה:
ר"ל אמר: נשא ונתן - מותר.
איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: אידיהן של עובדי כוכבים, נשא ונתן - אסורין.
מאי לאו, לפני אידיהן?
לא. אידיהן דוקא.
איכא דאמרי, איתיביה ר"ש בן לקיש לרבי יוחנן: אידיהן של עובדי כוכבים נשא ונתן אסור.
אידיהן אין, לפני אידיהן לא?
תנא, אידי ואידי "אידיהן" קרי ליה.
תניא כוותיה דר"ל. כשאמרו אסור לשאת ולתת עמהם, לא אסרו אלא בדבר המתקיים.
כשאמרו אסור לשאת ולתת עמהן - לפני אידיהן:
לא אסרו אלא בדבר המתקיים - עד יום אידיהן דחזי ליה קמיה ביום אידו ואזיל ומודה:
אבל בדבר שאינו מתקיים - לא.
אבל דבר שאינו מתקיים - כגון ירק וכיוצא בו מותר:
ואפילו בדבר המתקיים - נשא ונתן מותר.
תני רב זביד בדבי רבי אושעיא: דבר שאין מתקיים מוכרין להם, אבל אין לוקחין מהם.
בדבי רבי אושעיא - במתניתא דבי רבי אושעיא דאיהו סידרה למתניתא וכן ר' חייא:
אבל לא לוקחין מהן - דמרווח ליה שמתוך שאינו מתקיים מתאוה הוא למכרו:
ההוא מינאה, דשדר ליה דינרא קיסרנאה
קסרינאה - דינר מצורה חדשה שפסל קיסר את הראשונה וגזר על זו:
לרבי יהודה נשיאה, ביום אידו.
הוה יתיב ריש לקיש קמיה. אמר: "היכי אעביד? אשקליה, אזיל ומודה. לא אשקליה - הויא ליה איבה".
א"ל ריש לקיש: טול וזרוק אותו לבור בפניו.
אמר כל שכן דהויא ליה איבה?
כלאחר יד הוא דקאמינא:
כלאחר יד - שלא יבין שמדעת השלכתו וכיון שרואה שאבד ממך לא ישמח:
להשאילן ולשאול מהן כו':
בשלמא להשאילן, דקא מרווח להו. אבל לשאול מהן, מעוטי קא ממעט להו?
אמר אביי: גזרה לשאול מהן אטו להשאילן.
רבא אמר: כולה משום דאזיל ומודה הוא:
כולה משום דמודה הוא - שהעובד כוכבים ישמח כשישראל צריך לו:
להלוותם וללוות מהן:
בשלמא להלוותם משום דקא מרווח להו, אלא ללוות מהן אמאי?
אמר אביי: גזרה ללוות מהן אטו להלוותם.
רבא אמר: כולה משום דאזיל ומודה הוא:
לפורען ולפרוע מהן כו':
בשלמא לפורען משום דקא מרווח להו, אלא לפרוע מהן מעוטי ממעט להו?
אמר אביי: גזירה לפרוע מהן אטו לפורען.
רבא אמר: כולה משום דאזיל ומודה הוא.
וצריכי:
וצריכי - למתני במתני' לכולהו:
משום דקא מרווח להו גרסינן:
דאי תנא לשאת ולתת עמהן - משום דקא מרווח להו ואזיל ומודה. אבל לשאול מהן, דמעוטי קא ממעט להו - שפיר דמי.
ואי תנא לשאול מהן, משום דחשיבא ליה מילתא, ואזיל ומודה.
דחשיבא ליה מילתא - דצריך ישראל לשאול את כליו, וידע דהדר ליה את כליו בעין:
אבל ללוות מהן, צערא בעלמא אית ליה, אמר: "תוב לא הדרי זוזי".
ואי תנא ללוות מהן. משום דקאמר בעל כרחיה מיפרענא, והשתא מיהא אזיל ומודה. אבל ליפרע מהן, דתו לא הדרי זוזי אימא צערא אית ליה, ולא אזיל ומודה.
צריכא.
רבי יהודה אומר נפרעין מהן כו':
ולית ליה לרבי יהודה, אף על פי שמיצר עכשיו שמח הוא לאחר זמן?
והתניא, רבי יהודה אומר: אשה לא תסוד במועד, מפני שניוול הוא לה.
לא תסוד - לא תתן סיד על פניה במועד:
מפני שניוול הוא לה - בעודו על פניה ואף על פי כשנוטלתו מאדימה ומצהיל פניה כיון דהנאה זו אינה אלא עד לאחר המועד וניוול בתוך המועד אסור:
ומודה ר' יהודה בסיד שיכולה לקפלו במועד,
לקפלו - לנוטלו מעל פניה:
שטופלתו במועד.
בתוך המועד - כגון שבאה לסוד בתחלת המועד ולבסוף יום או יומים תטלנו ונהנית הימנו בתוך המועד:
אע"פ שמצירה עכשיו - שמחה היא לאחר זמן?
אר"נ בר יצחק הנח להלכות מועד, דכולהו מיצר עכשיו שמחה לאחר זמן.
דכולהו מיצר עכשיו - כל מה שהתירו לעשות במועד מיצר הוא באותה שעה כגון שחיטה ותיקון סעודה והתירו לו משום שמחה דלאחר זמן שבתוך המועד:
רבינא אמר: עובד כוכבים לענין פרעון לעולם מיצר.
מתניתין דלא כר' יהושע בן קרחה.
דתניא. ריב"ק אומר: מלוה בשטר, אין נפרעין מהן.
מלוה בשטר אין נפרעין מהן - לפני אידיהן מפני ששמח הוא לאחר זמן ביום אידו דכיון דנקט שטרא ישראל עילויה כל שעתא מסתפי מיניה:
מלוה על פה - נפרעין מהן, מפני שהוא כמציל מידם.
יתיב רב יוסף אחוריה דר' אבא. ויתיב רבי אבא קמיה דרב הונא. ויתיב וקאמר: "הלכתא כרבי יהושע בן קרחה, והלכתא כר' יהודה".
הלכתא כרבי יהושע - הא דאמרן.
כר' יהודה - דתניא: הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור, שחור וצבעו אדום