שית מאה וחד סרי הוי.
מפי משה שית מאה וחד סרי - והיינו דכתיב: תורה צוה לנו משה, ושתים מפי הגבורה - הרי שית מאה ותליסיר:
"אנכי", ו"לא יהיה לך" - מפי הגבורה שמענום[1].
מפי הגבורה שמענום - דכתיב: "אחת דבר אלהים, ושתים זו שמענו". במכילתא:
(סימן דמשמ"ק ס"ק):
בא דוד והעמידן על אחת עשרה.
והעמידן על אחת עשרה - שבתחלה היו צדיקים והיו יכולים לקבל עול מצות הרבה, אבל דורות האחרונים לא היו צדיקים כל כך, ואם באו לשמור כולן, אין לך אדם שזוכה. ובא דוד והעמידן כו' - כדי שיזכו אם יקיימו י"א מצות הללו. וכן כל שעה דורות של מטה - הולכין וממעטין אותו:
דכתיב: (תהלים טו, א) "מזמור לדוד [ה'] מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך: הולך תמים, ופועל צדק, ודובר אמת בלבבו, לא רגל על לשונו, לא עשה לרעהו רעה, וחרפה לא נשא על קרובו, נבזה בעיניו נמאס, ואת יראי ה' יכבד, נשבע להרע ולא ימיר, כספו לא נתן בנשך, ושוחד על נקי לא לקח - עושה אלה לא ימוט לעולם"
הולך תמים - זה אברהם, דכתיב: (בראשית יז, א) התהלך לפני והיה תמים.
פועל צדק - כגון אבא חלקיהו[2].
ודובר אמת בלבבו - כגון רב ספרא.
רב ספרא - בשאלתות דרב אחא. (שאילתא לו) והכי הוה עובדא. דרב ספרא היה לו חפץ אחד למכור, ובא אדם אחד לפניו בשעה שהיה קורא ק"ש ואמר לו: תן לי החפץ בכך וכך דמים, ולא ענהו מפני שהיה קורא ק"ש. כסבור זה שלא היה רוצה ליתנו בדמים הללו והוסיף אמר תנהו לי בכך יותר. לאחר שסיים ק"ש אמר לו: טול החפץ בדמים שאמרת בראשונה, שבאותן דמים היה דעתי ליתנם לך:
start here
לא רגל על לשונו[3] - זה יעקב אבינו[4]. דכתיב: (בראשית כז, יב) אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע.
(אף) לא רגל על לשונו [כו'] - לא רצה לשקר מתחלה שאמר: אולי ימושני [אבי]. אלא שאמו הכריחתו, ועל פי הדבור. דכתיב: עלי קללתך בני - ומתרגמינן: אלי אתאמר בנבואה [דלא ייתון לווטיא עלך ברי][5]:
לא עשה לרעהו רעה - שלא ירד לאומנות חבירו.
וחרפה לא נשא על קרובו - זה המקרב את קרוביו.
וחרפה לא נשא על קרובו - לא סבל חרפת קרובו:
נבזה בעיניו נמאס - זה חזקיהו המלך שגירר עצמות אביו[6] במטה של חבלים[7].
נבזה בעיניו נמאס - הנמאס להקב"ה[8] נבזה הוא בעיניו של אדם[9] - זה חזקיהו שנבזה היה בעיניו אביו שנמאס בעבודת כוכבים:
שגיררו במטה של חבלים - גמרא היא. ולא קרא:
ואת יראי ה' יכבד - זה יהושפט מלך יהודה. שבשעה שהיה רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו: (אבי אבי) רבי רבי מרי מרי.
(וקורא לו רבי רבי):
נשבע להרע ולא ימיר - כר' יוחנן. דא"ר יוחנן: אהא בתענית עד שאבא לביתי.
כספו לא נתן בנשך - אפילו ברבית עובד כוכבים.
ואפילו לעובד כוכבים - כדי שלא ימשוך ויבוא להלוות לישראל ברבית:
ושוחד על נקי לא לקח - כגון ר' ישמעאל בר' יוסי.
שוחד על נקי לא לקח - אפילו שוחד שהיה רשאי ליקח:
כגון ישמעאל ברבי יוסי - שהיה אריסו מביא לו משלו [קודם זמנו] ולא רצה ליקח כדי להיות לו דיין:
כתיב: עושה אלה לא ימוט לעולם - כשהיה ר"ג מגיע למקרא הזה היה בוכה. אמר: מאן דעביד להו לכולהו הוא דלא ימוט, הא חדא מינייהו ימוט?
אמרו ליה: מי כתיב: "עושה כל אלה", "עושה אלה" כתיב - אפילו בחדא מינייהו.
דאי לא תימא הכי, כתיב קרא אחרינא: (ויקרא יח, כד) אל תטמאו בכל אלה[10] - התם נמי: "הנוגע בכל אלה" הוא דמטמא, בחדא מינייהו לא?
אלא לאו: "באחת מכל אלה" - הכא נמי: "באחת מכל אלו".
בא ישעיהו והעמידן על שש.
דכתיב: (ישעיהו לג, טו)
הולך צדקות,
ודובר מישרים,
מואס בבצע מעשקות
בבצע מעשקות - שלא רצה ליטול לעצמו ראשית הגז שהביא לו אדם אחד שבא לדון לפניו, אע"ג דהוה כהן רבי ישמעאל בן אלישע - משום דדמי כאילו עושקו לכהן שהיה רגיל זה ליתן לו מתנותיו[11]:
נוער כפיו מתמוך בשוחד.
אוטם אזנו משמוע דמים.
אוטם אזנו משמוע דמים - אזנו חתומה וסתומה בדבר זה, שלא ישמע בה[12] דבר גנאי[13] ושותק. והיינו: דמים - לשון שתיקה[14]:
ועוצם עיניו מראות ברע.
הולך צדקות - זה אברהם אבינו. דכתיב: (בראשית יח, יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'[15].
ודובר מישרים - זה שאינו מקניט[16] פני חבירו ברבים[17].
מואס בבצע מעשקות - כגון ר' ישמעאל בן אלישע.
נוער כפיו מתמוך בשוחד - כגון ר' ישמעאל בר' יוסי[18].
אוטם אזנו משמוע דמים - דלא שמע בזילותא דצורבא מרבנן ושתיק. כגון ר"א ברבי שמעון.
כגון רבי אלעזר ברבי שמעון - בהשוכר את הפועלים (ב"מ דף פד:) דנפק ריחשא מאודניה ואיתחזי לאיתתיה בחלמא ואמר לה האי דשמעית בזילותא דצורבא מרבנן ולא מחאי כדמבעי לי אלמא בחייו הוה רגיל לדקדק בכך ולפיכך הקפיד הקב"ה עליו על אותו הפעם שלא מיחה:
ועוצם עיניו מראות ברע - כדרבי חייא בר אבא. דאמר ר' חייא בר אבא: זה שאינו מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה.
וכתיב: (ישעיהו לג, טז) הוא מרומים ישכון [וגו'][19].
בא מיכה והעמידן על שלש.
דכתיב: (מיכה ו, ח) הגיד לך[20] אדם: מה טוב[21], ומה ה' דורש ממך:
כי אם עשות משפט,
ואהבת חסד,
והצנע לכת עם (ה') אלהיך.
עשות משפט - זה הדין.
אהבת חסד - זה גמילות חסדים.
והצנע לכת - זה הוצאת המת והכנסת כלה.
זו הוצאת המת והכנסת הכלה - דכתיב בהו: לכת - "טוב ללכת אל בית אבל מללכת וגו'"[22]:
והלא דברים קל וחומר. ומה דברים שאין דרכן לעשותן בצנעא אמרה תורה: והצנע לכת - דברים שדרכן לעשותן בצנעא, על אחת כמה וכמה.
חזר ישעיהו והעמידן על שתים.
בא ישעיה בן אמוץ - כל שעה דורות של מטה היו מתמעטין:
שנאמר: (ישעיהו נו, א) כה אמר ה':
שמרו משפט,
ועשו צדקה.
בא עמוס והעמידן על אחת. שנאמר: (עמוס ה, ד) כה אמר ה' לבית ישראל:
דרשוני וחיו.
מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: אימא: דרשוני - בכל התורה כולה?
אלא: בא חבקוק והעמידן על אחת. שנאמר: (חבקוק ב, ד) וצדיק באמונתו יחיה.
אמר ר' יוסי בר חנינא: ארבע גזירות גזר משה רבינו על ישראל.
באו ארבעה נביאים וביטלום.
משה אמר: (דברים לג, כח) וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב.
בא עמוס וביטלה. [שנאמר]: (עמוס ז, ה) חדל נא מי יקום יעקב וגו'[23].
חדל נא - אותה ברכה שאמר משה: וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב - כלומר אימתי ישכון ישראל בטח כשיהיו צדיקים כעין יעקב:
מי יקום יעקב - מי יוכל להיות חסיד כיעקב - "כי קטן הוא" - קטנים[24] הם הטובים שיהיו צדיקים כיעקב:
וכתיב: (עמוס ז, ג) ניחם ה' על זאת [וגו].
משה אמר: (דברים כח, סה) ובגוים ההם לא תרגיע.
בא ירמיה ואמר: (ירמיהו לא, א) הלוך להרגיעו ישראל.
[מכאן ואילך מפירוש רבינו גרשום]:
הלוך להרגיעו ישראל - שיהא להם מנוחה בגלותן:
משה אמר: (שמות לד, ז) פוקד עון אבות על בנים.
בא יחזקאל וביטלה: (יחזקאל יח, ד) הנפש החוטאת היא תמות.
משה אמר: (ויקרא כו, לח) ואבדתם בגוים.
בא ישעיהו ואמר: (ישעיהו כז, יג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו'.
בשופר גדול וגו' - ובאו האובדים בארץ - מלמד שלא יהו אבודים בין העובדי כוכבים:
אמר רב: מסתפינא מהאי קרא: ואבדתם בגוים.
מתקיף לה רב פפא: דלמא כאבידה המתבקשת.
כאבידה המתבקשת - ונמצאת לאחר זמן:
דכתיב: (תהלים קיט, קעו) תעיתי כשה אובד בקש עבדך.
אלא מסיפא [דקרא]: (ויקרא כו, לח) ואכלה אתכם ארץ אויביכם.
מתקיף לה מר זוטרא: דלמא כאכילת קישואין ודילועין.
כאכילת קשואין ודלועין - שאוכלים מקצתם ומקצתם אין אוכלין:
וכבר היה ר"ג ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך, ושמעו קול המונה של רומי מפלטה
מפלטירו - בית של רומי:
[ברחוק] מאה ועשרים מיל.
והתחילו בוכין. ורבי עקיבא משחק.
אמרו לו: מפני מה אתה משחק?
אמר להם: ואתם מפני מה אתם בוכים?
אמרו לו: הללו כושיים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים יושבין בטח והשקט. ואנו, בית הדום רגלי אלהינו - שרוף!