021B

צורת הדף באתר היברובוקס

יש חורש תלם א', וחייב עליו משום שמונה לאוין:

יש חורש תלם אחד - יש עובר בלא תחרוש בשור ובחמור ונלקטים עליו איסורים הרבה עם אותו לאו בלבד ובהא לא קא עסיק שיהא חורש בכמה שוורים וכמה חמורים והרי  נלקטים איסורין הרבה עליו דלכל הפחות קאמר ואלאו דכלאים קאי ללקוט עליו כל איסורין שהוא יכול:

החורש בשור וחמור.

והן מוקדשין.

והן מוקדשין - בגמ' מוקי ליה בבכור בכור שור ופטר חמור וקעבר בהן משום לא תעבוד בבכור שורך ואליבא דרבי יהודה דאמר בפ"ק דבכורות (דף ט:) פטר חמור אסור בהנאה  דבכלל לא תעבוד הוא ואע"ג דבקרא כתיב בכור שורך איהו דריש לי' בכור שורך למעוטי שותפות ולא למעוטי פטר חמור אי נמי מתני' כמאן דממעט פטר חמור מהכא שור וחמור דקתני במתני' לאו דוקא דשור ושה קאמר והאי דנקט חמור משום לישנא דקרא דגבי כלאים כתיב שור וחמור והוא הדין לכל שני מינין ומשום הנאה דמיתהני מהקדש והוה ליה הזיד במעילה לא לקי דבכור לאו בר מעילה הוא דהא ממון כהן הוא דאין מעילה אלא בקדשי גבוה דמקדשי ה' כתיב ואין מעילה בבכור אלא בנהנה מן האימורים אחר זריקת דמים דהנהו לגבוה נינהו והוא הדין לכל קדשים קלים ובקדשי קדשים יש בהן מעילה לפני זריקת דמים דלגבוה נינהו אבל משנזרק הדם זכו בהו כהנים משולחן גבוה והוה ליה ממון כהן ואין בו מעילה וכן מוכח בר"ה (דף כח.) בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא מאי טעמא עולה דבת מעילה היא כיון דמעל בה נפקא לחולין שלמים דלאו בני מעילה נינהו לא נפקי לחולין והכי נמי מוכח במס' מעילה ובכמה דוכתי:

וכלאים בכרם.

וכלאים בכרם - דמכסי בהדי דאזיל ומחפה בזורע:

ובשביעית.

שביעית - נמי משום זורע בשביעית:

ויום טוב.

ויום טוב - דקעביד חרישה ביו"ט

וכהן ונזיר בבית הטומאה. 

כהן: והוא נזיר והולך במקום טומאה אחר מחרשתו דאיכא חד לאו משום כהן לנפש לא יטמא בעמיו וחד משום נזיר על כל נפשות מת לא יבוא:

חנניא בן חכינאי אומר אף הלובש כלאים.

אמרו לו: אינו השם.

אינו השם - אינו לאו זה נלקט עליו משום חרישה אלא משום לבישה:

אמר להם: אף הנזיר לא הוא השם:

אף נזיר - נזיר וכהן קאמר ולא דייק:

אינו השם - אין לאו שלו בא עליו משום חרישה אלא משום כניסה שנכנס למקום טומאה:

גמ' (אמר רב ביבי אמר ר' יוסי פושט ולובש לובש ממש או) אפי' מכניס ומוציא בית יד אונקלי שלו?

אפילו מכניס ומוציא בית יד אונקלי שלו - מכניס ומוציא ידו בבית יד חלוקו דמי כפושט ולובש:

מחוי רב אחא בריה דרב איקא: עיולי ואפוקי.

עיולי ואפוקי - ממש:

רב אשי אומר: אפילו לא שהה אלא כדי לפשוט וללבוש חייב:

 

יש חורש תלם וכו':

א"ר ינאי: בחבורה נמנו וגמרו: החופה בכלאים - לוקה.

בחבורה - נראה לי יום אסיפה או יום וועד היה להם שקורין חבורה:

אמר להן רבי יוחנן: לאו משנתנו היא זו? "יש חורש תלם אחד - וחייב עליו משום שמונה לאוין, החורש בשור ובחמור והן מוקדשין וכלאים בכרם".

האי חורש דמחייב משום כלאים, היכי משכחת לה? לאו, דמיכסי בהדיה דאזיל?

א"ל: אי לאו דדלאי לך חספא, מי משכחת מרגניתא תותה?

דדלאי - הגבהתי:

מי משכחת מרגניתא - דאי לאו דאמרי לך הוי אמרת חורש דמחייב בכלאים לאו משום זורע אלא משום (מקום) מקיים דשביק ולא עקר להו:

אמר ליה ריש לקיש לר' יוחנן: אי לאו דקילסך גברא רבה, הוה אמינא מתני' מני רבי עקיבא היא, דאמר המקיים כלאים לוקה.

אי לאו דקלסך גברא רבה - רבי ינאי הוה מוקימנא מתניתא דמחייבא חורש בכלאים דמשום מקיים הוא וכרבי עקיבא ומאן דאית ליה מקיים בכלאים פטור פוטר נמי במחפה אבל  רבי ינאי קלסך והודה לך דמחפה משום זורע מיחייב לכולי עלמא דמדקאמר רבי ינאי המחפה בכלאים לוקה ולא קאמר מקיים בכלאים לוקה ש"מ דעדיף ליה מחפה ממקיים דמחפה כזורע חשיב ליה וחייב לכולי עלמא וכי אמרת ליה לא משנתנו היא הודה לדבריך שיפה אמרת ואי לאו דקלסך הוה אמינא טעם דמתניתין משום מקיים דמקיים בכלאים לוקה לרבי עקיבא וכן בשביעית משום חורש מחייב ליה תנא דמתניתין ומאן דפטר במקיים פטר נמי במחפה:

מאי רבי עקיבא? דתניא.

מאי רבי עקיבא דתניא המנכש והמחפה - ולא גרסינן דתנן דברייתא היא ולא משנה:

המנכש והמחפה בכלאים - לוקה.

רבי עקיבא אומר: אף המקיים.

המנכש והמחפה בכלאים לוקה רבי עקיבא אומר אף המקיים - כולה רבי עקיבא קאמר לה המנכש והמחפה בכלאים לוקה דמקיים הוא שר"ע כו' והכי משני ליה במועד קטן ורבנן  דפליגי עליה דרבי עקיבא סבירא להו מחפה אינו לוקה דמאן דפטר במקיים פטר במחפה והמנכש עוקר עשבים רעים כדי שיגדלו האחרים יותר לוקה דחשיב כזורע כלאים: 

מאי טעמא דר' עקיבא?

דתניא: (ויקרא יט, יט) "שדך לא תזרע כלאים".

אין לי אלא זורע, מקיים מנין?

ת"ל: ((ויקרא יט, יט) "בהמתך לא תרביע) כלאים". שדך לא (תזרע כלאים).

בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים - ושמעינן ליה הכי כלאים שדך לא דעקרינן ליה מפשטיה לדרשא דהוה מצי למיכתב בהמתך כלאים לא תרביע ומדסמך כלאים  לשדה שמע מינה להכי הוא דאתא:

אמר ליה עולא לרב נחמן: ולילקי נמי משום זורע ביום טוב?

ולילקי נמי משום זורע - דהא נמנו וגמרו דמחפה זורע הוא כדאמרן:

א"ל: תנא ושייר.

א"ל: תנא קתני שמונה, ואת אמרת תנא ושייר?

אמר רבא: יש חילוק מלאכות בשבת ואין חילוק מלאכות ביום טוב.

ואין חילוק מלאכות ביום טוב - אם עשה שתים ושלש מלאכות בהעלם אחד או עשה מלאכה שיש בה שתים אינו חייב אלא אחת למ"ד (שבת דף ע.) הבערה לחלק יצאת סבירא  ליה אין חילוק מלאכות ביו"ט דביו"ט לא יצאת הבערה ומ"ד נמי הבערה ללאו יצאת ונפקא ליה חילוק מלאכות מועשה אחת מהנה הני מילי באיסורי דאית בהן חיוב חטאת כגון מלאכות דשבת דזדונן כרת ושגגתן חטאת דבההיא פרשה דועשה מאחת מהנה קמיירי בחטאת אבל יו"ט דחיוב מלקות הוא ואין זדונו כרת אין בו חילוק מלאכות:

אמר ליה: עדא תהא.

איתיביה אביי: ואין חילוק מלאכות ביום טוב?

והתנן: המבשל גיד בחלב ביו"ט ואכלו - לוקה חמש.

לוקה משום אוכל גיד.

ולוקה משום מבשל ביום טוב שלא לצורך.

לוקה משום מבשל - גיד ביום טוב ומשום מבשל בשר בחלב קסבר יש בגידין בנותן טעם תלתא לא תבשל כתיבי חד לאכילה וחד להנאה וחד לבישול בשחיטת חולין (דף קטו:):

ולוקה משום מבשל גיד בחלב.

ולוקה משום אוכל בשר בחלב.

ולוקה