קסבר רבי יוסי: שריטה וגדידה אחת היא.

קסבר רבי יוסי שריטה וגדידה אחת היא - דתרוייהו בין ביד בין בכלי וכתיב בגדידה למת לא תתגודדו ולא תשימו קרחה וגו':

וכתיב התם: למת.

אמר שמואל: המשרט בכלי - חייב.

המשרט - בכלי חייב. הא ודאי פשיטא לכולי עלמא דעיקר גדידה משמע בכלי ועיקר שריטה משמע ביד וקאמר שמואל המשרט בכלי על המת חייב ולא קאמר המגדד בכלי  לאשמועינן דשם שריטה שייך בכלי והעושה חבורה בעצמו בכלי על המת חייב שני לאוין משום משרט ומשום מגדד דגדידה ושריטה אחת היא דתרוייהו בין ביד בין בכלי:

מיתיבי: שריטה וגדידה אחת היא, אלא ששריטה ביד וגדידה בכלי?

מיתיבי גדידה ושריטה אחת היא - כלומר בין שריטה בין גדידה ענין חבורה הם ושניהם על מת אלא שריטה ביד גדידה בכלי. וקשיא לשמואל דאמר תרוייהו בין ביד בין בכלי דמדקאמר המשרט בכלי ולא קאמר המגדד בכלי מכלל דשריטה שייכא בכלי כגדידה:

הוא דאמר כרבי יוסי.

תני תנא קמיה דרבי יוחנן: על מת: בין ביד בין בכלי - חייב.

על המת בין ביד בין בכלי חייב - דשריטה וגדידה כתיב, דתרוייהו אסרינהו רחמנא:

על עבודת כוכבים: ביד - חייב, בכלי - פטור.

על עבודת כוכבים - דיש עבודת כוכבים שעובדין אותה בכך שעושין בבשרם חבורות ופצעות:

ביד חייב - דדרך עבודתה בכך, ואפי' עבודת כוכבים שאין עבודתה בכך - חייב, דעבודה גמורה היא ביד:

והא איפכא כתיב: (מלכים א יח, כח) ויתגודדו כמשפטם בחרבות וברמחים?

והא איפכא כתיב - דבכלי דרך עבודה הוא לעבודת כוכבים דכתיב ויתגודדו כמשפטם עשו גדידה כדרך שהיו רגילין לעשות בחרבות וברמחים אלמא דרך עבודה בכלי:

אלא אימא: ביד - פטור. בכלי - חייב:

וחייב על הראש:

מחוי רב ששת בין פירקי רישא:

בי פירקי דרישא - מקום הפרקים שמתחברים שם פירקי העצמות והיינו בצדעים. פרק יונט"ר:

 

ועל הזקן שתים מכאן ושתים מכאן ואחת מלמטה:

מחוי רב ששת בין פירקי דיקנא:

בי פירקא דדיקנא - פרק ראשון של זקן היינו תחת האוזן מקום שלחי התחתון יוצא משם ושם נקרא פאה בחודו של לחי שבולט לחוץ, ושתי השבולת שבסנטר מקום חבור שני  הלחיים יש עצם קטן שמחבר הלחיים יחד שמכאן ומכאן נקרא פאה שכל אחד מהן לסוף הלחי הרי שתים מכאן ושתים מכאן ואחת מלמטה הוא השיער שבין ב' השבולת שבסנטר ופרק הוא בפני עצמו:

 

רבי אליעזר אומר אם נטלן וכו':

קסבר: חד לאו הוא:

 

ואינו חייב עד שיטלנו בתער:

ת"ר: (ויקרא כא, ה) ופאת זקנם לא יגלחו.

ופאת זקנם לא יגלחו - גבי כהנים כתיב ולא תשחית את פאת זקנך בישראל כתיב וילפינן להו בג"ש האי מהאי דפאה פאה והכי אמרי' בהדיא בפרק קמא דקדושין (דף לה:) ג"ש  דפאה פאה להכי הוא דאתא דתניא לא יגלחו כו':

יכול אפי' גלחו במספרים יהא חייב?

ת"ל: (ויקרא יט, כז) "לא תשחית".

ת"ל לא תשחית - ומספרים אינן משחיתים שאין חותכין שיער בצד עיקר כתער:

אי לא תשחית, יכול אם לקטו במלקט ורהיטני יהא חייב?

תלמוד לומר: "לא יגלחו".

הא כיצד?

גילוח שיש בו השחתה - הוי אומר זה תער:

גילוח שיש בו השחתה - דרך לגלח בו ומשחית והיינו תער אבל רהיטני משחית ואין דרך לגלח בו ומספרים מגלחין ואין משחיתים:

 

רבי אליעזר אומר: אפילו לקטו במלקט ורהיטני (יהא) חייב:

מה נפשך: אי גמיר גזירה שוה - ליבעי תער?

אי גמיר גזירה שוה - ההיא גזירה שוה דפאה פאה קאמר ובמסכת קדושין היא (שם):

אי לא גמיר ג"ש, מספרים נמי [לא]?

מספרים מנא ליה - דמותר לגלח בהם דלא קאסרי אלא מלקט ורהיטני שיש בהן השחתה:

לעולם גמיר ג"ש וקסבר: הני נמי גילוח עבדי:

גילוח עבדי - השחתתן עושה גילוח כלומר גילוח מיקרי דדרך לגלח בהן:

 

מתני'

הכותב כתובת קעקע:

מתני' כתובת קעקע - כותב תחלה על בשרו בסם או בסיקרא ואח"כ מקעקע הבשר במחט או בסכין ונכנס הצבע בין העור לבשר ונראה בו כל הימים קעקע פויינטוורי"ר ואסור  לכתוב שום כתיבה בעולם על בשרו בענין זה שכך גזירת הכתוב:

כתב ולא קעקע, קעקע ולא כתב - אינו חייב, עד שיכתוב ויקעקע.

בדיו, ובכחול, ובכל דבר שהוא רושם.

ר"ש בן יהודה משום ר' שמעון אומר: אינו חייב עד שיכתוב שם את השם.

את השם - מפרש בגמרא: דשם עבודת כוכבים קאמר:

שנאמר: (ויקרא יט, כח) "וכתובת קעקע לא תתנו בכם אני ה'":

גמ' 

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: עד דיכתוב: אני ה' ממש.

עד שיכתוב אני ה' ממש - על תיבות הללו אני ה' אתה מחייבו משום כתובת קעקע:

אמר ליה: לא. כדתני בר קפרא: אינו חייב עד שיכתוב שם עבודת כוכבים. שנאמר: "וכתובת קעקע לא תתנו בכם אני  ה'" -  אני ה' ולא אחר:

וכתובת קעקע לא תתנו בכם - שום כתובת קעקע לא יעשו לפני שאני ה' ואסורין אתם לכתוב שם אחר על בשרכם/ אלמא עיקר חיובא משום שם עבודת כוכבים הוא. ומיהו אסור  לכתוב שום כתיבה בעולם אפי' לר"ש אלא דחיוב מלקות ליכא:

אמר רב מלכיא אמר רב אדא בר אהבה: אסור לו לאדם שיתן אפר מקלה על גבי מכתו.

אפר מקלה - דוקא . קאמר לפי שקשה היא ומקעקעת מקום המכה והרושם נראה שם אחר זמן אבל עפר בעלמא לא:

מפני שנראית ככתובת קעקע.

אמר רב נחמן בריה דרב איקא: שפוד,

שפוד - בפ' אין צדין (ביצה דף כח:) שפוד שצלו בו בשר אסור לטלטלו א"ר מלכיו א"ר אדא ושומטו ומניחו בקרן זוית - והיינו שמעתתא דעילויה מילתא דאמורא אמרה:

שפחות,

שפחות - משנה היא בפ' אע"פ (כתובות דף נט:) ר' אליעזר אומר אפי' הכניסה לו מאה וכו' אמר רב מלכיו א"ר אדא הלכה כרבי אליעזר (שם סא:) והיינו משנה דאמתני' קאי ולא  קאמר מילתא באפי נפשה:

וגומות,

גומות - . בנדה בבא סימן (דף נב.) ר' חלבו אמר רב הונא שתי שערות שאמרו צריך שיהא בעיקרן גומות רב מלכיו אמר רב אדא בר אהבה גומות אע"פ שאין בו שערות:

רב מלכיו.

בלורית,

בלורית - בפרק אין מעמידין בע"ז (דף כט.) ת"ר עובד כוכבים המסתפר מישראל כו' וכמה אמר רב מלכיו אמר רב אדא שלש אצבעות לכל רוח והיינו מתניתא:

אפר מקלה,

אפר מקלה - הכא ושמעתא היא דלאו אמתני' קאי אלא מילתא באנפי נפשה קאמר אסור לו לאדם כו':

וגבינה - רב מלכיא.

גבינה - נמי באין מעמידין דקתני במשנה וגבינות בית אונייקי ובעי בגמרא מ"ט אמר רב מלכיא אמר רב אדא מפני שמחליקין כו' והיינו משנה דאמתני' קאי:

רב פפא אמר: מתניתין ומתניתא - רב מלכיא.

מתני' ומתנית' - רב פפא אסימנא דרב מלכיו קאי לגרועי מיניה שפחות דכולהו מתני' רב מלכיא אמרינהו כלומר משנה דשפחות דאוקמת כרב מלכיו רב מלכיא אמרה ומתניתא  דקאמר לאו דוקא אלא דבסימנא דרב מלכיו ליכא מתני' ושמעתתא רב מלכיו ומה שנשאר מן השמעתות בסימנו של רב מלכיו דהיינו שפוד וגומות רב מלכיו אמרינהו והיינו דקאמר איכא בינייהו שפחות ולא קאמר שפחות ואפר מקלה אלא שפחות גרידא מגרעינן ודרב מלכיו כדקאי קאי:

שמעתתא - רב מלכיו.

וסימניך: מתניתא - מלכתא.

מתניתא מלכתא - משניות וברייתות עיקר הן והיינו סימן מי ששמו דומה לנקבה מוקמינן כולהו מתנייתא דהוו נמי לשון נקבה אליביה והיינו רב מלכיא ששמו דומה לנקבה  ומשמעותו של שם נמי משמע לשון מלכות והיינו משניות וברייתות שהן עיקר ולא שמעתות ואית דמפרש איכא בינייהו שפחות ומקלה משמע שפחות ושכנגדה כך לשון ח"ה:

מאי בינייהו?

איכא בינייהו שפחות.

רב ביבי בר אביי קפיד אפי' אריבדא דכוסילתא.

ריבדא - מכה:

כוסילתא - כלי שמכה בו בלע"ז פליימא:

רב אשי אמר: כל מקום שיש שם מכה - מכתו מוכיח עליו:

 

מתני'

נזיר שהיה שותה יין כל היום - אין חייב אלא אחת.

אמרו לו: "אל תשתה, אל תשתה" והוא שותה - חייב על כל אחת ואחת.

היה מטמא למתים כל היום - אינו חייב אלא אחת.

אמרו לו: "אל תטמא, אל תטמא" והוא מטמא - חייב על כל אחת ואחת.

היה מגלח כל היום - אינו חייב אלא אחת.

אמרו לו: "אל תגלח, אל תגלח" והוא מגלח - חייב על כל אחת ואחת.

היה לבוש בכלאים כל היום - אינו חייב אלא אחת.

היה לבוש כלאים - אחד מן השוק ולא נזיר:

אמרו לו: "אל תלבש, אל תלבש" והוא פושט ולובש - חייב על כל אחת ואחת.