א"מקלט" היה כתוב על פרשת דרכים. כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם.
מקלט היה כתוב על פרשת דרכים - בכל מקום שהיו שני דרכים מפוצלים אחד פונה לעיר מקלט היה עץ תקוע באותו דרך וכתוב בו מקלט:
אמר רב כהנא: מאי קרא? (דברים יט, ג) "תכין לך הדרך", עשה [לך] הכנה לדרך.
רב חמא בר חנינא פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא:
פתח ליה פיתחא - כשהיה רוצה לדרוש בפרשת רוצחים היה מתחיל כן:
(תהלים כה, ח): "טוב וישר ה', על כן יורה חטאים בדרך". - אם לחטאים יורה, קל וחומר לצדיקים.
רבי שמעון בן לקיש פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא: (שמות כא, יג): "ואשר לא צדה, והאלהים אנה לידו וגו'".
והאלהים אנה לידו - זהו שאמר הכתוב כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע משל הקדמוני היא התורה שהיא משל הקב"ה שהוא קדמונו של עולם והיא אמרה מרשעים יצא רשע והיכן אמרה והאלהים אנה לידו והיאך הקב"ה ממציא מכשול לאדם לחטוא אלא ע"י שהיו שניהם רשעים ההורג והנהרג ההורג היה חייב גלות ואין עד בדבר והוא לא גלה והנהרג היה חייב מיתה ואין עד בדבר ולא נהרג לפיכך הקב"ה מזמנן לפונדק אחד כו':
"כאשר יאמר משל הקדמוני: מרשעים יצא רשע וגו'" (שמואל א כד, יד). במה הכתוב מדבר?
במה הכתוב מדבר - והאלהים אנה לידו:
בשני בני אדם שהרגו את הנפש, אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד. לזה אין עדים ולזה אין עדים. הקדוש ברוך הוא מזמינן לפונדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה שהרג בשוגג, יורד בסולם ונפל עליו והרגו. - זה שהרג במזיד נהרג, וזה שהרג בשוגג גולה.
נופל עליו והורגו - ויש עדים ויגלה על כרחו:
אמר רבה בר רב הונא אמר רב הונא. ואמרי לה אמר רב הונא אמר רבי אליעזר: מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים, בבדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו.
מן התורה - דכתיב: (במדבר כב, יב): "לא תלך עמהם", וכתיב (במדבר כב, כ): "קום לך אתם".
מן הנביאים - דכתיב: (ישעיהו מח, יז): "אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך (זו) תלך".
בדרך תלך - בדרך אשר תבחר לילך:
מן הכתובים - דכתיב (משלי ג, לד): "אם ללצים הוא יליץ, ולענוים יתן חן".
אם ללצים - בא אדם להתחבר:
הוא יליץ - אין מעכבין בידו:
אמר רב הונא: גרוצח שגלה לעיר מקלט, ומצאו גואל הדם והרגו - פטור.
ומצאו גואל הדם - בדרך בהליכתו:
קסבר: (דברים יט, ו) "ולו אין משפט מות" - בגואל הדם הוא דכתיב.
בגואל הדם הכתוב מדבר - וה"ק פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח והשיגו והכהו נפש ולא יתיירא מב"ד כי לו אין משפט מות וסוף המקרא האומר כי לא שונא הוא וגו' מוסב על ראשו פן ירדוף גואל הדם אני אומר לך להכין לו הדרך כי לא שונא היה לו ולא הרגו מדעת:
מיתיבי: "ולו אין משפט מות" - ברוצח הכתוב מדבר. אתה אומר ברוצח או אינו אלא בגואל הדם? כשהוא אומר: (דברים יט, ד) "והוא לא שונא לו מתמול שלשום", הוי אומר ברוצח הכתוב מדבר?
ברוצח הכתוב מדבר - וה"ק פן ירדוף והשיגו והכהו והוא לא היה ראוי למות כי לא שונא היה להרוג ולא הרגו מדעת:
הוא דאמר כי האי תנא.
דתניא: "ולו אין משפט מות" - בגואל הדם הכתוב מדבר. אתה אומר בגואל הדם הכתוב מדבר או אינו אלא ברוצח? כשהוא אומר: (דברים יט, ו) "כי לא שונא הוא לו מתמול שלשום", הרי רוצח אמור. הא מה אני מקיים: "ולו אין משפט מות" - בגואל הדם הכתוב מדבר.
הרי רוצח אמור כו' - שאין לו משפט מות ולא היה צריך לכתוב בשבילו ולו אין משפט מות:
תנן: מוסרין לו שני ת"ח שמא יהרגנו בדרך וידברו אליו. מאי לאו דמתרו ביה דאי קטיל בר קטלא הוא?
לא. כדתניא: "וידברו אליו" - דברים הראוים לו. דאומרים לו: אל תנהג בו מנהג שופכי דמים, בשגגה בא מעשה לידו.
ר"מ אומר: הוא מדבר ע"י עצמו. שנאמר: (דברים יט, ד) "וזה דבר הרוצח".
אמרו לו: הרבה שליחות עושה.
הרבה שליחות עושה - דברים שאינן נעשים ע"י האדם נעשים ומתקבלים על ידי הרבה שלוחים:
אמר מר: בשגגה בא מעשה לידו.
פשיטא? דאי במזיד בר גלות הוא?
פשיטא - כיון דהוא גולה ודאי בשוגג הרג דאי במזיד הרג וכי גולה היה: ה"ג דאי במזיד בר גלות הוא בתמיהה:
אין. והא תניא: ר' יוסי בר' יהודה אומר בתחלה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט, וב"ד שולחין ומביאין אותם משם.
בתחלה - תחלת משפטן של רוצחים ועיקרו זהו אחד שוגג ואחד מזיד כו' ויליף טעמא מקרא וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו וגו' משמע אם הורגו בכוונה ינוס וכתיב בתריה ושלחו זקני עירו וגו':
מי שנתחייב מיתה - הרגוהו. שנאמר: (דברים יט, יב) "ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם ונתנו אותו ביד גואל הדם ומת".
מי שלא נתחייב - פטרוהו. שנאמר: (במדבר לה, כה) "והצילו העדה את הרוצח מיד גואל הדם".
מי שנתחייב גלות - מחזירין אותו למקומו. שנא': (במדבר לה, כה) "והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה".
רבי אומר: מעצמן הן גולין. כסבורין הן אחד שוגג ואחד מזיד קולטות, והן אינן יודעין שבשוגג קולטות במזיד אינן קולטות.
רבי אומר - לא אמר הכתוב שיגלה אלא הוא טועה וגולה ולימדך הכתוב שיקחוהו משם ויהרגוהו:
א"ר אלעזר: העיר שרובה רוצחים - אינה קולטת. שנאמר: (יהושע כ, ד) "ודבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו". ולא שהושוו דבריהן לדבריו.
ודבר באזני זקני העיר ההיא - מקרא בספר יהושע:
וא"ר אלעזר: ועיר שאין בה זקנים אינה קולטת, דבעינן זקני העיר וליכא.
איתמר: עיר שאין בה זקנים: רבי אמי ור' אסי: חד אומר קולטת. וחד אומר אינה קולטת.
למאן דאמר: אינה קולטת - בעינן זקני העיר וליכא.
למאן דאמר קולטת - מצוה בעלמא.
מצוה בעלמא - מצוה שיהו שם זקנים ומיהו כי אין בה זקנים נמי קלטה:
ועיר שאין בה זקנים: ר' אמי ורבי אסי: חד אמר: נעשה בה בן סורר ומורה. וחד אמר: אין נעשה בה בן סורר ומורה.
בבן סורר ומורה - כתיב (דברים כא) והוציאו אותו אל זקני עירו:
למ"ד אין נעשה בה בן סורר ומורה - בעינן: (דברים כא, יט) "זקני עירו, וליכא. למ"ד נעשה בה בן סורר ומורה - מצוה בעלמא.
ועיר שאין בה זקנים: ר' אמי ור' אסי: חד אמר מביאה עגלה ערופה. וחד אמר אינה מביאה עגלה ערופה.
למ"ד אינה מביאה עגלה ערופה - בעינן: (דברים כא, ג) "זקני העיר ההיא", וליכא.
למאן דאמר מביאה עגלה ערופה - מצוה בעלמא.
א"ר חמא בר חנינא מפני מה נאמרה פרשת רוצחים
והא תניא רבי יוסי בר יהודה אומר וכו'. וא"ת ואמאי לא מייתי ממלתיה דר' יוסי בר יהודה דמתני' וי"ל דמתני' איכא למימר דלא חייבים קאמר אלא מאיליהם היו גולין בשביל שהיו טועים כדקאמר רבי הכא בברייתא אבל בברייתא מוכח שפיר דחייבין קאמר מדמייתי פסוק גבי מזיד אבל דמתני' לא מייתי קרא גבי מזיד כן נראה למשי"ח ועוד נראה דע"כ בברייתא ליכא למימר דמאיליהן קאמר. דע"כ היינו רבי:
. חד אמר מביאין עגלה ערופה. תימה דהא תנן (סוטה דף מד:) עגלה ערופה אין מודדין אלא מעיר שיש בה ב"ד וי"ל דהתם מיירי כגון דאיכא עיירות טובא ובחדא מינייהו יש ב"ד כיון דמצי לאוקומי קרא דמקיימי ליה אבל הכא מיירי כגון שאין שם ב"ד בכל העיירות הסמוכות הלכך אמרינן דמ"מ מודדין מינייהו:
מט ב מיי' פ"ה מהל' תשובה הלכה א , ופ"ו כל הפרק ע"ש:
נ ג מיי' פ"ה מהל' רוצח הלכה ט:
נא ד מיי' פ"ה מהל' רוצח הלכה ח: