Enjoying this page?

SANHEDRIN - 91a – חלק – פרק אחד עשר – סנהדרין, צא ע”א

צורת הדף באתר היברובוקס

אמרה ליה ברתיה: "שבקיה, ואנא מהדרנא ליה.

אמרה ליה ברתיה - דקיסר, לרבן גמליאל, "שבקיה":

שני יוצרים יש בעירנו, אחד יוצר מן המים ואחד יוצר מן הטיט, איזה מהן משובח?"

שני יוצרים וכו' - משל הוא. אלו היו שני יוצרים בעירנו, אחד יוצר כלים מן המים וכו':

א"ל: "זה שיוצר מן המים".

א"ל, מן המים צר ,מן הטיט לא כל שכן?!

אמרה לו - אם כן הקדוש ברוך הוא, אם מן המים הוא מצייר, דמטפה סרוחה שהיא כמים הוא מוליד:

מן העפר לא כל שכן - שבידו:

דבי ר' ישמעאל תנא: ק"ו מכלי זכוכית.

דבי ר' ישמעאל תנא קל וחומר מכלי זכוכית - וזו היא תשובה שהשיבה לאביה:

מה כלי זכוכית שעמלן ברוח בשר ודם,

מה כלי זכוכית שעמלן ברוח של אדם - שכשהוא עושה אותו יש לו שפופרת ונופח לתוכה, וכן נשמע מפי האומנין:

נשברו - יש להן תקנה,

יש להם תקנה - להתיכן ולחזור ולעשות מהן כלי.

והא דאמרינן בחגיגה: (טו, א) "ונוחין לאבדם ככלי זכוכית" - לא שאין להם תקנה, אלא שנפסדין לשעתן ואין מתקיימין:

בשר ודם שברוחו של הקב"ה, על אחת כמה וכמה!

א"ל ההוא מינא לר' אמי: "אמריתו דשכבי חיי, והא הוו עפרא, ועפרא מי קא חיי?"

א"ל: "אמשול לך משל, למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: "לכו ובנו לי פלטרין גדולים במקום שאין מים ועפר".

הלכו, ובנו אותו.

לימים, נפלו.

אמר להם: "חזרו ובנו אותו במקום שיש עפר ומים".

אמרו לו: "אין אנו יכולין".

כעס עליהם, ואמר להן: "במקום שאין מים ועפר בניתם, עכשיו שיש מים ועפר על אחת כמה וכמה?!"".

עכשיו שיש מים - והכי נמי הקדוש ברוך הוא יוצר את האדם מטפה קטנה שאין בה ממש, וכל שכן שיכול לבראתו מן העפר.

אי נמי, כל העולם כולו יצר מתוהו:

"ואם אי אתה מאמין -

ואם אי אתה מאמין - שהקדוש ברוך הוא יוצר מן העפר:

צא לבקעה וראה עכבר

עכבר - שקורין אשקרו"ל ויש במינן שאין נבראין על ידי תולדה:

שהיום חציו בשר וחציו אדמה -

היום - מתחיל לברא ולצאת מן העפר, ולמחר מהלך כשהוא נברא. כדאמרינן בשחיטת חולין בהעור והרוטב (קכז, א):

למחר השריץ ונעשה כלו בשר.

שמא תאמר לזמן מרובה?

ושמא תאמר לזמן מרובה - שאותו שרץ אינו נברא לאלתר, אלא לזמן מרובה, שבוע או שבועיים, ותהא סבור שאין הקדוש ברוך הוא מחיה המתים לפי שעה:

עלה להר וראה,

לך עלה להר וכו':

שהיום אין בו אלא חלזון אחד,

חלזון - תולעת שיוצא מן הים אחד לשבעים שנה, וצובעין בדמו תכלת. ולכתחלה אינו נראה בכל ההר אלא חלזון אחד:

למחר ירדו גשמים ונתמלא כולו חלזונות".

ולמחר - שהגשמים יורדין מתמלא כולו חלזונות.

ונראה למורי, שביצי חלזון (ראשון) משריצין כולן, אלמא יש בידו לחיות לפי שעה:

א"ל ההוא מינא לגביהא בן פסיסא:

גביהא בן פסיסא - כך שמו והיתה לו עקמומיות בגבו, כדמוכח לקמן:

"ווי לכון חייביא,

ווי לכון חיביא - אוי לכם לרשעים:

דאמריתון: "מיתי חיין", דחיין מיתי דמיתי חיין?!"

דחיי מתים - אותן שהן חיין רואין אנו שמתין, והיאך יעלה על דעתנו שהמתים חוזרין וחיים:

א"ל: "ווי לכון חייביא, דאמריתון; "מיתי לא חיין", דלא הוו, חיי, דהוי חיי לא כ"ש?!

דלא הוו - אותן שלא היו מעולם נוצרין ונולדין וחיין, אותן שהיו כבר לא כל שכן שחוזרין וחיין:

א"ל:

אמר לו - מינא:

"חייביא" קרית לי?!

חייבא קרית לי וכו' - בא לקנתרו:

אי קאימנא, בעיטנא בך, ופשיטנא לעקמותך מינך".

א"ל: "אם אתה עושה כן, רופא אומן תקרא, ושכר הרבה תטול".

 

ת"ר בעשרים וארבעה בניסן איתנטילו דימוסנאי מיהודה ומירושלים.

דימוסנאי - עוררין בעלי חמס, שהיו רוצין ליטול חלק ביהודה ובירושלים:

כשבאו בני אפריקיא לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון, אמרו לו: "ארץ כנען שלנו היא.

שבאו בני אפריקא לדון וכו' - ובמגלת תענית חשיב להו כל אותן ימים שנעשה בהן נסים לישראל, וקבעום יום טוב,

ולהכי קאמר הכא, "בעשרים וארבעה בניסן", לומר דיום טוב הוא, ואסור בהספד משום נס זה:

דכתיב: (במדבר לד, ב) "ארץ כנען לגבולותיה", וכנען אבוהון דהנהו אינשי הוה".

ארץ כנען לגבולותיה - דלהך ארעא קרי ארץ כנען, ואתם ירשתם שלא כדין, דשלנו הוא, דכנען אבינו היה:

אמר להו גביהא בן פסיסא לחכמים: "תנו לי רשות, ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס מוקדון.

אם ינצחוני? אמרו: "הדיוט שבנו נצחתם". ואם אני אנצח אותם? אמרו להם: "תורת משה נצחתכם".

נתנו לו רשות, והלך ודן עמהם.

אמר להם: "מהיכן אתם מביאים ראייה?"

אמרו לו: "מן התורה".

אמר להן: "אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה.

שנאמר: (בראשית ט, כה) "ויאמר ארור כנען, עבד עבדים יהיה לאחיו".

עבד שקנה נכסים, עבד למי? ונכסים למי?

ולא עוד, אלא שהרי כמה שנים שלא עבדתונו!"

אמר להם אלכסנדרוס מלכא: "החזירו לו תשובה".

אמרו לו: "תנו לנו זמן שלשה ימים".

נתן להם זמן - בדקו ולא מצאו תשובה. מיד ברחו והניחו שדותיהן כשהן זרועות, וכרמיהן כשהן נטועות, ואותה שנה שביעית היתה.

 

שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון.

אמרו לו: "הרי הוא אומר (שמות יב, לו) "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום" - תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו".

אמר גביהא בן פסיסא לחכמים: "תנו לי רשות, ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס.

אם ינצחוני - אמרו להם: "הדיוט שבנו נצחתם". ואם אני אנצח אותם - אמרו להם: "תורת משה רבינו נצחתכם".

נתנו לו רשות, והלך ודן עמהן.

אמר להן: "מהיכן אתם מביאין ראייה?"

אמרו לו: "מן התורה".

אמר להן: אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה.

שנאמר (שמות יב, מ) "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה" - תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא ששיעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה!"

אמר להן אלכסנדרוס מוקדון: "החזירו לו תשובה".

אמרו לו: "תנו לנו זמן שלשה ימים".

נתן להם זמן - בדקו ולא מצאו תשובה - מיד הניחו שדותיהן כשהן זרועות, וכרמיהן כשהן נטועות, וברחו. ואותה שנה שביעית היתה.

 

ושוב פעם אחת באו בני ישמעאל ובני קטורה לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון.

אמרו לו: "ארץ כנען שלנו ושלכם, דכתיב: (בראשית כה, יב) "ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם", וכתיב (בראשית כה, יט) "אלה תולדות יצחק בן אברהם".

אמר להן גביהא בן פסיסא לחכמים: "תנו לי רשות ואלך ואדון עמהם לפני אלכסנדרוס מוקדון".

אם ינצחוני - אמרו: "הדיוט שבנו נצחתם". ואם אני אנצח אותם - אמרו להם: "תורת משה רבינו נצחתכם".

נתנו לו רשות. הלך ודן עמהן.

אמר להם: "מהיכן אתם מביאין ראייה?"

אמרו לו: "מן התורה".

אמר להן: "אף אני לא אביא ראייה אלא מן התורה".

שנאמר: (בראשית כה, ה) "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות".

"אב שנתן אגטין לבניו בחייו,

אגטין - כתבים, שלא יטול אחד בחלק חבירו, כמו שעשה אברהם לישמעאל, שלא ליטול במה שנתן ליצחק, כלום יש לזה על זה כלום:

ושיגר זה מעל זה, כלום יש לזה על זה כלום?!"

 

מאי מתנות?

אמר ר' ירמיה בר אבא: מלמד שמסר להם שם טומאה[1].

שם טומאה - כשוף ומעשה שדים:

 

אמר ליה אנטונינוס לרבי, גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין.

כיצד?

גוף אומר: "נשמה חטאת - שמיום שפירשה ממני הריני מוטל כאבן דומם בקבר".

ונשמה אומרת: "גוף חטא - שמיום שפירשתי ממנו הריני פורחת באויר כצפור".

אמר ליה: אמשול לך משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם, שהיה לו פרדס נאה, והיה בו

  1. 1 [רש"י בראשית כה, ו]