ותרוייהו כר' יוחנן סבירא להו.
הא למיהוי כי יתרא הא למיהוי כי נפיא.
ותרווייהו כר' יוחנן - במלתיה דר' יוחנן פליגי ועד שנתמלא סבירא להו מיהו רב יהודה סבר מלוי פגימתה דקאמר ר' יוחנן למהוי כי יתרא דהואי כמו יתר של קשת שתהא כל פגימת הקשת מליאה עד היתר דהיינו חצי העיגול והאי לסוף שבעה הוא ונהרדעי סברי מלוי פגימה דקאמר ר' יוחנן עד דתהוי כי נפיא עגולה במילואתה:
אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: וליבריך: "הטוב והמטיב"?
וליברך הטוב והמטיב - אדרב יהודה פריך נהי נמי דמשבעה ואילך ליכא למימר מחדש חדשים ליבריך מיהא הטוב והמטיב שכל שעה הוא מטיב לנו במילואתה תמיד שמוספת להאיר לעולם:
אמר ליה: "אטו כי חסר מי מברכינן: "דיין האמת"? דלבריך הטוב והמטיב?
אטו כי חסר - מי חשבינן לה רעה לגבן לברוכי דיין האמת דנחשוב את מליאתה טיבותא לברוכי הטוב והמטיב:
וליברכינהו לתרוייהו?
וניבריך לתרוייהו - דיין האמת בחסרונה וטוב המטיב במילואתה:
כיון דהיינו אורחיה - לא מברכינן.
דהיינו אורחיה - בכל חודש בריאת עולם כמנהגו היא ואין כאן דין פורענות בחסרונה ולא הטבתה לנו חסד במילואתה: דיין: אילו לא זכו למצוה אחרת אלא לזו שמקבלין פני שכינה פעם אחת בחדש כדאמרן בג"ש:
וא"ר אחא בר חנינא א"ר אסי א"ר יוחנן: אכל המברך על החדש בזמנו, כאילו מקבל פני שכינה.
כתיב הכא: (שמות יב, ב) "החדש הזה".
וכתיב התם: (שמות טו, ב) "זה אלי ואנוהו".
תנא דבי רבי ישמעאל: אילמלא (לא) זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חדש וחדש - דיים.
אמר אביי: בהלכך נימרינהו מעומד.
אמר אביי - הואיל ומקבל פני שכינה הוא מעומד בעי לברוכי מפני כבוד שכינה שהוא מקבל:
מרימר ומר זוטרא מכתפי (אהדדי), ומברכי.
א"ל רב אחא לרב אשי: במערבא מברכי: "ברוך מחדש חדשים".
אמר ליה: "האי נשי דידן נמי מברכי".
אלא כדרב יהודה.
דאמר רב יהודה: ג"ברוך [וכו'] אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם. חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם.
תפקידם - מצוה שצויתם להתנהג בהילוך תקופותיהם:
ששים ושמחים לעשות רצון קונם.
ששים ושמחים - כדכתיב (תהלים יט) ישיש כגבור:
פועלי אמת שפעולתן אמת.
פועלי אמת - הן שאינם משנים את סדרם:
וללבנה אמר שתתחדש
וללבנה אמר - הקב"ה שתתחדש בכל חדש:
עטרת תפארת לעמוסי בטן.
עטרת תפארת - היא זו לעמוסי בטן סימן הוא להם שאף הם שמונים להם עתידים להתחדש בגלותן כמותה ולפאר יוצרם:
שהן עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו ברוך אתה ה' מחדש חדשים".
(משלי כד, ו) "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה".
א"ר אחא בר חנינא א"ר אסי א"ר יוחנן: במי אתה מוצא מלחמתה של תורה?
מלחמתה של תורה - הוריותיה ולעמוד על בוריה ועל עיקרה לא כאדם המפולפל ומחודד ובעל סברא ולא למד משניות וברייתות הרבה כי מהיכן יתגלה הסוד אלא בבעל משניות הרבה שאם יצטרך לו טעם בכאן ילמדנו מתוך משנה אחרת או אם יקשה לו דבר על דבר יבין מתוך משניות הרבה שבידו הא מני פלוני היא ששמענוהו במקום אחר אומר כך:
במי שיש בידו חבילות של משנה.
קרי רב יוסף אנפשיה: (משלי יד, ד) "ורב תבואות בכח שור":
אחד אומר בשתי שעות כו':
א"ר שימי בר אשי: לא שנו אלא שעות.
לא שנו אלא שעות - דמר סבר טעי אינש הכי ומר סבר לא טעי כולי האי:
אבל אחד אומר קודם הנץ החמה, ואחד אומר לאחר הנץ החמה - עדותן בטילה.
אבל - הנץ החמה סימן מובהק הוא ואין לטעות בהנץ החמה בתוך שהיא זורחת:
פשיטא?
דאלא אחד אומר קודם הנץ, ואחד אומר בתוך הנץ.
הא נמי פשיטא?
מהו דתימא הא, בגילויא קאי, וזהרורי בעלמא הוא דחזא - קמ"ל:
ואחר כך מכניסין כו':
אותו היום ותו לא?
והתניא: האם יש ממש בדבריו - לא היה יורד משם לעולם.
ואם אין ממש בדבריו - אין יורד כל היום כולו, כדי שלא תהא עלייתו ירידה לו.
ירידה לו - שאם יורידוהו היום לעין כל בושה היא לו:
אמר אביי: תרגומה א"אם אין ממש בדבריו":
מצאו לו זכות כו':
יין מאי טעמא לא?
אמר רבי אחא בר חנינא: אמר קרא: (משלי לא, ד) "ולרוזנים אי שכר". העוסקין ברזו של עולם, אל ישתכרו:
(מצאו לו זכות כו' [דנין אלול כנגד אלו עד שיראו]):
לא ראו- מאי?
לא ראו - האחד מאלו את טעמן של אלו והרי הן במחלוקתן מהו:
א"ר אחא: פוטרין אותו.
וכן א"ר יוחנן: ופוטרין אותו.
א"ל רב פפא לאביי: וליפטריה מעיקרא?
וניפטריה מעיקרא - משהוסיפו עד שבעים ואחד ונחלקו למה אנו מאחרים הדבר לדון אלו כנגד אלו מי אית לן לאהדורי בתר חובה:
א"ל: הכי א"ר יוחנן: כדי שלא יצאו מב"ד מעורבבין.
כדי שלא יצאו מבית דין מעורבבים - גנאי לב"ד שיצאו במחלוקת ואין יודעין לגמור את הדין:
איכא דאמרי. א"ל רב פפא לאביי: ולמה לי "יוסיפו", ליפטריה מבי דינא קמא?
וליפטריה מבי דינא קמא - למה מוסיפין משנחלקו הראשונים ידונו אלו כנגד אלו אם ראה א' מאלו את דברי אלו הרי טוב ואם לאו יפטרוהו:
אמר ליה: ר' יוסי קאי כוותך.
דתניא: ר' יוסי אומר: כשם שאין מוסיפין על ב"ד של שבעים ואחד, כך אין מוסיפין על ב"ד של עשרים ושלשה.
ת"ר: אומר בדיני ממונות: "נזדקן הדין".
ואין אומר בדיני נפשות: "נזדקן הדין".
מאי "נזדקן הדין"?
אילימא קש דינא, איפכא מיבעיא ליה?
קש דינא - זקן דין זה ועמוק וקשה וצריך להמתין בו:
איפכא מבעי ליה - בדיני נפשות צריך לעיין יותר:
אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא: איפוך.
רב אשי אמר: לעולם לא תיפוך, ומאי: "נזדקן הדין"? חכם דינא.
חכם דינא - יפה העמדתנו על בורייו ואין אחד ממנו צריך להפך ולדקדק בו ואין אומרים כן בדיני נפשות שאף משגמרוהו אם ידקדק האחד וימצא לו זכות מחזירין את הדין:
מיתיבי: זגדול שבדיינין אומר: "נזדקן הדין".
אי אמרת בשלמא: חכם דינא, היינו דאמר גדול.
אלא אי אמרת: קש דינא, לא סגיא דלא אמר גדול, כסופי הוא דקא מיכסיף נפשיה?
אין. אינו דומה מתבייש מעצמו, למתבייש מאחרים.
אינו דומה כו' - טוב הוא לו שיהא הוא מבייש עצמו ואל יאמר אחד מחביריו קש דינא ויתבייש מאחרים:
איכא דאמרי.
אי אמרת בשלמא: קש דינא, היינו דאינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים.
אלא אי אמרת: חכם דינא, גדול אשבוחי משבח נפשיה?
והכתיב: (משלי כז, ב) "יהללך זר ולא פיך"?
שאני מילתא דבי דינא, דאגדול רמיא.
אגדול רמיא - ואפי' דברים של שבח הוא אומרן:
כדתנן: גמרו את הדבר - היו מכניסין אותן. גדול שבדיינין אומר: "איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב":
ותרווייהו כר' יוחנן - במלתיה דר' יוחנן פליגי ועד שנתמלא סבירא להו מיהו רב יהודה סבר מלוי פגימתה דקאמר ר' יוחנן למהוי כי יתרא דהואי כמו יתר של קשת שתהא כל פגימת הקשת מליאה עד היתר דהיינו חצי העיגול והאי לסוף שבעה הוא ונהרדעי סברי מלוי פגימה דקאמר ר' יוחנן עד דתהוי כי נפיא עגולה במילואתה:
וליברך הטוב והמטיב - אדרב יהודה פריך נהי נמי דמשבעה ואילך ליכא למימר מחדש חדשים ליבריך מיהא הטוב והמטיב שכל שעה הוא מטיב לנו במילואתה תמיד שמוספת להאיר לעולם:
אטו כי חסר - מי חשבינן לה רעה לגבן לברוכי דיין האמת דנחשוב את מליאתה טיבותא לברוכי הטוב והמטיב:
וניבריך לתרוייהו - דיין האמת בחסרונה וטוב המטיב במילואתה:
דהיינו אורחיה - בכל חודש בריאת עולם כמנהגו היא ואין כאן דין פורענות בחסרונה ולא הטבתה לנו חסד במילואתה: דיין: אילו לא זכו למצוה אחרת אלא לזו שמקבלין פני שכינה פעם אחת בחדש כדאמרן בג"ש:
אמר אביי - הואיל ומקבל פני שכינה הוא מעומד בעי לברוכי מפני כבוד שכינה שהוא מקבל:
תפקידם - מצוה שצויתם להתנהג בהילוך תקופותיהם:
ששים ושמחים - כדכתיב (תהלים יט) ישיש כגבור:
פועלי אמת - הן שאינם משנים את סדרם:
וללבנה אמר - הקב"ה שתתחדש בכל חדש:
עטרת תפארת - היא זו לעמוסי בטן סימן הוא להם שאף הם שמונים להם עתידים להתחדש בגלותן כמותה ולפאר יוצרם:
מלחמתה של תורה - הוריותיה ולעמוד על בוריה ועל עיקרה לא כאדם המפולפל ומחודד ובעל סברא ולא למד משניות וברייתות הרבה כי מהיכן יתגלה הסוד אלא בבעל משניות הרבה שאם יצטרך לו טעם בכאן ילמדנו מתוך משנה אחרת או אם יקשה לו דבר על דבר יבין מתוך משניות הרבה שבידו הא מני פלוני היא ששמענוהו במקום אחר אומר כך:
לא שנו אלא שעות - דמר סבר טעי אינש הכי ומר סבר לא טעי כולי האי:
אבל - הנץ החמה סימן מובהק הוא ואין לטעות בהנץ החמה בתוך שהיא זורחת:
ירידה לו - שאם יורידוהו היום לעין כל בושה היא לו:
לא ראו - האחד מאלו את טעמן של אלו והרי הן במחלוקתן מהו:
וניפטריה מעיקרא - משהוסיפו עד שבעים ואחד ונחלקו למה אנו מאחרים הדבר לדון אלו כנגד אלו מי אית לן לאהדורי בתר חובה:
כדי שלא יצאו מבית דין מעורבבים - גנאי לב"ד שיצאו במחלוקת ואין יודעין לגמור את הדין:
וליפטריה מבי דינא קמא - למה מוסיפין משנחלקו הראשונים ידונו אלו כנגד אלו אם ראה א' מאלו את דברי אלו הרי טוב ואם לאו יפטרוהו:
קש דינא - זקן דין זה ועמוק וקשה וצריך להמתין בו:
איפכא מבעי ליה - בדיני נפשות צריך לעיין יותר:
חכם דינא - יפה העמדתנו על בורייו ואין אחד ממנו צריך להפך ולדקדק בו ואין אומרים כן בדיני נפשות שאף משגמרוהו אם ידקדק האחד וימצא לו זכות מחזירין את הדין:
אינו דומה כו' - טוב הוא לו שיהא הוא מבייש עצמו ואל יאמר אחד מחביריו קש דינא ויתבייש מאחרים:
אגדול רמיא - ואפי' דברים של שבח הוא אומרן: