במזומנין לה.

במזומנין לה - שהזמינן הנשיא מבערב:

מעשה ברבן גמליאל שאמר: "השכימו לי שבעה לעלייה". השכים, ומצא שמונה - אמר: "מי הוא שעלה שלא ברשות - ירד".

השכימו לי - מחר ז' לעלייה המיוחדת לישב בה בית דין:

עמד שמואל הקטן ואמר: "אני הוא שעליתי שלא ברשות. ולא לעבר השנה עליתי אלא ללמוד הלכה למעשה הוצרכתי".

ולא לעבר שנה עליתי - להצטרף עמכם עכשיו:

אלא ללמוד - תורה מכם היאך תעשו:

אמר לו: "שב בני שב, ראויות כל השנים כולן להתעבר על ידך, אלא אמרו חכמים: "אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה"".

ולא שמואל הקטן הוה אלא איניש אחרינא, ומחמת כיסופא הוא דעבד.

מחמת כיסופא הוא דעבד - שלא יכירו מי היה העולה שלא ברשות וילבינו פניו:

כי הא דיתיב רבי וקא דריש, והריח ריח שום. אמר: "מי שאכל שום - יצא".

עמד רבי חייא, ויצא.

עמדו כולן, ויצאו.

בשחר מצאו רבי שמעון בר' לרבי חייא, אמר ליה: "אתה הוא שציערת לאבא".

שציערת - לאבא. שאכלת השום ונדף הריח:

אמר לו: "לא תהא כזאת בישראל".

חס ושלום - שאוכל השום בבואו לבית מדרשו אלא כדי שלא להלבין פניו של אוכל השום יצאתי כדי שיצאו כולם ולא יבינו מי הוא:

ורבי חייא מהיכא גמיר לה?

מרבי מאיר.

דתניא: מעשה באשה אחת שבאתה לבית מדרשו של ר"מ. אמרה לו: "רבי אחד מכם קדשני בביאה".

עמד רבי מאיר וכתב לה גט כריתות, ונתן לה.

עמדו כתבו כולם ונתנו לה.

ור"מ מהיכא גמיר לה?

משמואל הקטן.

משמואל הקטן - כדאמרן:

ושמואל הקטן מהיכא גמיר לה?

משכניה בן יחיאל.

דכתיב: (עזרא י, ב) "ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא, אנחנו מעלנו באלהינו, ונושב נשים נכריות מעמי הארץ. ועתה יש מקוה לישראל על זאת".

אנחנו מעלנו - והוא לא נשא נכרית והכניס עצמו בכלל שלא להלבין פניהם:

ושכניה בן יחיאל מהיכא גמר לה?

מיהושע.

מיהושע - ממעשה דיהושע שלא רצה הקדוש ברוך הוא לגלות לו מי הוא החוטא והכניס את כולן בכלל שנאמר חטא ישראל במעשה דעכן:

דכתיב: (יהושע ז, י) "ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך, חטא ישראל".

אמר לפניו: "רבש"ע מי חטא?"

אמר לו: "וכי דילטור אני לך, הטל גורלות".

דילטור - רכיל:

ואיבעית אימא ממשה דכתיב: (שמות טז, כח) "עד אנה מאנתם".

 

מאנתם - כולן בכלל והרי כולן לא יצאו ללקוט אלא מקצת דכתיב (שמות טז) יצאו מן העם ללקוט וגו':

ת"ר: משמתו נביאים האחרונים, חגי זכריה ומלאכי, נסתלקה רוח הקודש מישראל. ואף על פי כן היו משתמשין  בבת קול.

משמתו נביאים כו' - משום שמואל הקטן נקט לה הכא:

פעם אחת היו מסובין בעליית בית גוריה ביריחו, ונתנה עליהם בת קול מן השמים: "יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה, (כמשה רבינו) אלא שאין דורו זכאי לכך".

נתנו חכמים את עיניהם בהלל הזקן.

וכשמת אמרו עליו: "הי חסיד, הי עניו, תלמידו של עזרא".

שוב פעם אחת היו מסובין בעליה ביבנה, ונתנה עליהם בת קול מן השמים: "יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה, אלא שאין דורו זכאי לכך".

נתנו חכמים את עיניהם בשמואל הקטן.

וכשמת אמרו עליו: "הי חסיד, הי עניו, תלמידו של הלל".

אף הוא אמר בשעת מיתתו:

אף הוא - הוכיח סופו ששרתה עליו שכינה שנתנבא בשעת מיתתו:

"שמעון וישמעאל לחרבא,

שמעון וישמעאל לחרבא - רשב"ג הנשיא ורבי ישמעאל בן אלישע כ"ג יהרגו בחרב:

וחברוהי לקטלא,

וחביריו - כגון ר"ע ורבי חנניא בן תרדיון:

ושאר עמא לביזא.

לקטלא - לשאר מיתות ר"ע במסרקות של ברזל בפרק הרואה (ברכות דף סא:) ר' חנניא בשריפה במסכת ע"ז (דף יח.):

ועקן סגיאן עתידן למיתי על עלמא".

ועל יהודה בן בבא בקשו לומר כן, אלא שנטרפה שעה שאין מספידין על הרוגי מלכות.

לומר כן - אותו הספד:

אלא שאין מספידין על הרוגי מלכות - מפני יראת המלך מיהרו לקוברן:

 

ת"ר: ^אאין מעברין את השנה אלא אם כן ירצה נשיא.

ומעשה ברבן גמליאל שהלך ליטול רשות אצל שלטון אחד שבסוריא, ושהה לבא.

ליטול רשות - לדבר על עסקי ציבור:

ועיברו את השנה על מנת שירצה רבן גמליאל.

וכשבא ר"ג ואמר: "רוצה אני" - ^בנמצאת שנה מעוברת.

תנו רבנן: ^גאין מעברין את השנה אלא אם כן היתה צריכה,

מפני הדרכים,

מפני הדרכים - שנתקלקלו בימות החורף ומפני הגשמים ועדיין לא נתקנו ולא יוכלו עולי רגל לבא:

ומפני הגשרים,

ומפני תנורי פסחים,

תנורי פסחים - שצולין בהם פסחיהם ונמוקו בגשמי החורף וצריכין חמה להתייבש:

ומפני גליות ישראל שנעקרו ממקומן ועדיין לא הגיעו. 

ומפני גליות ישראל - בני הגולה הרחוקים ונשמע לבית דין שנעקרו ממקומן לעלות לרגל לעשות פסחיהם ועדיין לא הגיעו שאם לא יעברוה לא ירגילו לבא בפסח:

^דאבל לא מפני השלג,

לא מפני השלג - שלא יחדלו בכך מלבוא:

ולא מפני הצינה,

ולא מפני גליות ישראל שלא עקרו ממקומן.

 

ת"ר: ^האין מעברין את השנה, לא מפני הגדיים,

ולא מפני הטלאים,

גדיים וטלאין - שהן דקין אין מעברין עליהן כדי שיגדלו ויעשו מהם פסחים שהרי יכול להקריב קטנים:

ולא מפני הגוזלות שלא פירחו.

גוזלות - שצריכין לקיני יולדות שבכל א"י וכן זבין וזבות שכולן משהין קיניהם עד עלותן לרגל אעפ"כ אין מעברין על כך שיכולין להביא בני יונה שכשרים כשהם קטנים:

אבל עושין אותן סעד לשנה.

אבל עושין אותן סעד - סייג וסמך לדבריהם לעבר את השנה אם צריכה לעבר מפני א' מן הדברים שמעברין עליהן כגון על האביב ועל פירות האילן ואמרי' לקמן על שתים מהן  מעברין ועל א' מהן אין מעברין הללו גדיים וטלאים וגוזלות נעשו סעד ומצטרפין לאחד מהן ומעברין:

^וכיצד?

רבי ינאי אומר משום רבן שמעון בן גמליאל: "מהודעין אנחנא לכון, דגוזליא רכיכין, ואימריא דערקין,

וזימנא דאביבא לא מטא,

וזימנא דאביבא לא מטא - הוא אחד מן הסימנים שמעברין עליהם כדלקמן:

ושפרת מילתא באנפאי, ואוסיפית על שתא דא תלתין יומין".

מיתיבי: כמה עיבור השנה?

שלשים יום.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: חדש?

חדש - כ"ט ימים:

אמר רב פפא: ^זרצו, חדש. רצו, שלשים יום.

תא חזי מאי איכא בין