BAVA KAMA - 039b – שור שנגח ד' וה' – פרק רביעי – בבא קמא, לט ע”ב

Audio Here אודיו


Tzuras Hadaf - צורת הדף

ממנעי ולא עבדי.

רבי יוסי בר חנינא אמר, מעליית אפוטרופוס. וחוזרין ונפרעין מן היתומים לכי גדלי.


ומעמידים להן אפוטרופין לתם לגבות מגופו תנאי היא.

דתניא: "שור שנתחרשו בעליו, ושנשתטו בעליו, ושהלכו בעליו למדינת הים:

יהודה בן נקוסא אמר סומכוס, הרי הוא בתמותו עד שיעידו בו בפני הבעלים.

וחכ"א, מעמידין להן אפוטרופין ומעידין בהן בפני אפוטרופין.

נתפקח החרש, נשתפה השוטה, והגדיל הקטן, ובאו בעליו ממדינת הים:

יהודה בן נקוסא אמר סומכוס, חזר לתמותו עד שיעידו בו בפני בעלים.

רבי יוסי אמר, הרי הוא בחזקתו".

אמרו, מאי "הרי הוא בתמותו" דקאמר סומכוס?

אילימא דלא מייעד כלל?

הא מדקתני סיפא: "חזר לתמותו", מכלל דאייעד.

אלא מאי "הרי הוא בתמותו", הרי הוא בתמימותו, דלא מחסרינן ליה.

אלמא אין מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו.

וחכמים אומרים, מעמידין להן אפוטרופוס ומעידין להן בפני אפוטרופוס.

אלמא, מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו.

וסיפא במאי קמיפלגי?

רשות משנה איכא בינייהו.

סומכוס סבר, רשות משנה.

ור' יוסי סבר, רשות אינה משנה.


ת"ר: "שור חרש שוטה וקטן שנגח, רבי יעקב משלם ח"נ".

ר' יעקב מאי עבידתיה?

אלא אימא: "רבי יעקב אומר, משלם ח"נ".

במאי עסקינן?

אי בתם, פשיטא, דכ"ע נמי ח"נ הוא דמשלם?

ואי במועד, אי דעבדי ליה שמירה, כלל כלל לא בעי לשלומי?

ואי דלא עבדי ליה שמירה, כוליה נזק בעי שלומי?

אמר רבא, לעולם במועד. והכא במאי עסקינן דעבדי שמירה פחותה ולא עבדי ליה שמירה מעולה.

ורבי יעקב סבר לה כרבי יהודה דאמר: "צד תמות במקומה עומדת".

וסבר לה כרבי יהודה דאמר: "מועד סגי ליה בשמירה פחותה".

וסבר לה כרבנן דאמרי "מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו".

א"ל אביי, ולא פליגי?!

והתניא: "שור של חרש שוטה וקטן שנגח - ר' יהודה מחייב, ור' יעקב אומר ח"נ הוא דמשלם"?

אמר רבה בר עולא מה שמחייב ר' יהודה פירש ר' יעקב.

ולאביי דאמר פליגי, במאי פליגי?

אמר לך, הב"ע במועד ולא נטריה כלל.

ר' יעקב סבר לה כר' יהודה בחדא ופליג עליה בחדא.

סבר כר' יהודה בחדא, דאילו ר' יהודה סבר צד תמות במקומה עומדת.

ופליג עליה בחדא, דאילו רבי יהודה סבר מעמידין להן אפוטרופוס לתם לגבות מגופו. ור' יעקב סבר אין מעמידין ולא משלם אלא פלגא דמועד.

אמר ליה רב אחא בר אביי לרבינא, בשלמא לאביי דאמר פליגי שפיר.

אלא לרבא דאמר לא פליגי, אדמוקי לה במועד נוקמא בתם,