Enjoying this page?

BAVA KAMA - 033a – המניח – פרק שלישי – בבא קמא, לג ע”א

צורת הדף

אחר לית ליה אימתא דרביה, האי אית ליה אימתא דרביה.

רב זביד משמיה דרבא מתני לה אהא: "ומצא", פרט לממציא את עצמו. מכאן א"ר אליעזר בן יעקב, מי שיצתה אבן מתחת ידו והוציא הלה את ראשו וקיבלה, פטור.

א"ר יוסי בר חנינא פטור מגלות וחייב בארבעה דברים.

מאן דמתני לה אהא כ"ש אקמייתא, ומאן דמתני לה אקמייתא אבל אהא פטור לגמרי:

ת"ר: "פועלים שבאו לתבוע שכרן מבעל הבית ונגחן שורו של בעל הבית, ונשכן כלבו של בעה"ב, ומת - פטור.

אחרים אומרים, רשאין פועלין לתבוע שכרן מבעל הבית"?

ה"ד?

אי דשכיח במתא, מ"ט דאחרים?

אי דשכיח בבית, מ"ט דת"ק?

לא צריכא, בגברא דשכיח ולא שכיח, וקרי אבבא ואמר להו: "אין".

מר סבר, "אין" עול תא משמע.

ומר סבר "אין" קום אדוכתך משמע.

תניא כמ"ד, אין קום אדוכתך משמע.

דתניא: "פועל שנכנס לתבוע שכרו מבעה"ב ונגחו שורו של בעה"ב או נשכו כלבו, פטור, אע"פ שנכנס ברשות".

אמאי פטור?

אלא לאו דקרי אבבא, ואמר ליה: "אין", וש"מ אין קום אדוכתך משמע:

 

משנה

שני שוורין תמין שחבלו זה את זה, משלמין במותר חצי נזק.

שניהן מועדין, משלמין במותר נזק שלם.

אחד תם ואחד מועד.

מועד בתם, משלם במותר נ"ש.

תם במועד, משלם במותר חצי נזק.

וכן שני אנשים שחבלו זה בזה, משלמין במותר נזק שלם.

אדם במועד ומועד באדם, משלם במותר נזק שלם.

אדם בתם ותם באדם.

אדם בתם, משלם במותר נזק שלם.

תם באדם, משלם במותר חצי נזק.

ר' עקיבא אומר, אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם:

גמרא

ת"ר: "(שמות כא, לא) "כמשפט הזה יעשה לו", כמשפט שור בשור כך משפט שור באדם. מה שור בשור, תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם, אף שור באדם תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם.

ר' עקיבא אומר, "כמשפט הזה", כתחתון ולא כעליון.

יכול משלם מן העלייה?

ת"ל "יעשה לו", מגופו משלם ואינו משלם מן העלייה".

ורבנן "זה" למה לי?

לפוטרו מארבעה דברים.

ורבי עקיבא לפוטרו מארבעה דברים מנא ליה?

נפקא ליה (ויקרא כד, ) מ"איש כי יתן מום בעמיתו", איש בעמיתו ולא שור בעמיתו.

ורבנן?

אי מההיא הוה אמינא צער לחודיה, אבל ריפוי ושבת אימא ליתן ליה, קמ"ל:

 

משנה

שור שוה מנה שנגח שור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום, נוטל את השור:

 

גמרא

מתניתין מני רבי עקיבא היא.

דתניא: "יושם השור בב"ד", דברי רבי ישמעאל.

רבי עקיבא אומר, הוחלט השור".

במאי קמיפלגי?

ר' ישמעאל סבר, בעל חוב הוא, וזוזי הוא דמסיק ליה.

ור' עקיבא סבר, שותפי נינהו.

וקמיפלגי בהאי קרא:

(שמות כא, לה) "ומכרו את השור החי וחצו את כספו".

ר' ישמעאל סבר, לבי דינא קמזהר רחמנא.

ור"ע סבר, לניזק ומזיק מזהר להו רחמנא.

מאי בינייהו?

הקדישו ניזק איכא בינייהו.

בעא מיניה רבא מר"נ, מכרו מזיק לר' ישמעאל מהו?

כיון דא"ר ישמעאל בעל חוב הוא וזוזי הוא דמסיק ליה, מכור.

או דלמא

אחר לית ליה אימתא - דנפח עליה והוה ליה לאסוקי אדעתיה שמא לא יצא:

וחייב בד' דברים - דהוה ליה פושע שזרק למקום שבני אדם מצויים:

מאן דמתני אהא - חייב בארבעה דברים:

כל שכן אקמייתא - הנכנס לחנותו של נגר דכיון דחזייה דעייל איבעי ליה לעיוני:

בבית - בביתו ולא בשוק:

מתני' במותר - שמין מה הזיקו של זה יותר על נזקיו של זה ובאותו מותר משלם מי שהזיק יותר את החצי:

מועד בתם משלם במותר - כלומר אם הוא הזיק את התם יותר משהזיקו תם:

גמ' כמשפט הזה יעשה לו - רבנן לא דייקי הזה דמייתי ליה לדרשה כדלקמן:

כך משפט שור באדם - דהאי קרא בשור באדם כתיב או בן יגח וגו':

כתחתון ולא כעליון - משפט התחתון משתעי במועד וקרא קמא בתם רבי עקיבא הזה דייק כלומר דינא דסליק האי קרא מיניה:

יכול - תם שחבל באדם יהא כמועד לכל דבריו אפי' לשלם מן העלייה:

מגופו משלם - ואם אינו שוה כנגד כל החבלה יפסיד ניזק ואינו נוטל אלא השור:

לפוטרו מארבעה דברים - דהכי משמע משפט זה יש לו לשלם נזק שלם ולא משפט אדם החובל בחבירו:

הני מילי צער לחודיה - משום דלא חסר ביה ממונא:

אבל רפוי ושבת - דחסר ביה ממונא אימא כי נזק נינהו ומיחייב:

קמ"ל - יתורא:

מתני' נוטל את השור - דהיינו חצי נזק:

גמ' יושם שור - המזיק בב"ד ויתן לו מזיק מעות דמי השור שהוא חצי נזקו ובשוה מנה שנגח לשוה מאתים ואין הנבילה שוה כלום קמיירי:

הוחלט השור - השור עצמו יקח ולקמן מפרש מאי בינייהו:

שותפין נינהו - בההוא שור דמשתעי ביה קרא שוינהו רחמנא שותפים וקרא משתעי בשוה מאתים שנגח לשוה מאתים כדתנן במתניתין זהו שור האמור בתורה הלכך הכא דמזיק אינו שוה אלא מנה נוטל את השור:

הקדישו ניזק איכא בינייהו - לרבי ישמעאל לא קדיש ליה לרבי עקיבא קדיש:

תוספות

והוציא הלה את ראשו. לא דמיא להיה תחתיו כרים וכסתות דשלהי כיצד הרגל (לעיל כו:) דאין לו לחשוב שיסלקו הכרים וישברו הכלים:

אי דשכיח בשוקא מאי טעמא דאחרים. פירוש ימתינו עד שימצאהו בשוק חוץ לבית ואית ספרים דגרסי אי דשכיח במתא דכיון שאין רגיל לצאת חוץ מעירו הרבה פעמים ימצאהו חוץ לביתו אבל לא שכיח במתא כעין רוכל המחזר בעיירות יש להם רשות ליכנס שלא ילך לו:

בגברא דשכיח ולא שכיח. אי שכיח פשיטא ליה דקום אדוכתך משמע ואי לא שכיח א"כ ודאי עול תא משמע:

תניא כמ"ד קום אדוכתך משמע. וע"כ בשכיח ולא שכיח דאי בשכיח זה לא היה קורא נכנס ברשות דפשיטא דקום אדוכתך משמע:

שני שוורים תמים שחבלו זה בזה כו'. תימה דכולה מתניתין שאין צריכה היא וי"ל דלרבי עקיבא אצטריך שלא תאמר כיון דאית ליה יוחלט השור לניזק אם כן שורו של זה קנוי לזה. ואם הקדישו קדוש קמ"ל דלא אמרינן הכי ואפילו לרבי ישמעאל נמי נ"מ אם נאבד האחד שלא יאמרו הבעלים אגבה כל חצי נזקי משלך ואתה תפסיד נזקך שנאבד שורי שמשתלם מגופו:

ורבנן הזה למה לי לפוטרו כו'. וא"ת לרבנן כמשפט למה לי דבלא כמשפט ידעינן דתם באדם משלם ח"נ דמהיכא תיתי לשלם נ"ש וי"ל דכיון דהזה אצטריך למכתב לפוטרו מארבע' דברים אי לאו כמשפט שור בשור לא הוה דרשינן הזה לפוטרו מארבעה דברים אלא הוה דרשינן הזה כרבי עקיבא הזה כתחתון ולא כעליון דהכי מסתברא טפי:

לפוטרו מארבעה דברים. תימה מכמשפט שור בשור כך משפט שור באדם שמעינן ליה וי"ל דזה אין ללמוד משום דגבי שור לא שייכי ארבעה דברים דצער ובושת ליכא ורפוי ושבת הוי בכלל נזק דכששמוהו כמה היה שוה מתחילה וכמה הוא שוה עכשיו שאם ירצה בעליו לא ירפאהו אלא ימכרהו מיד ויקנה אחר נמצא כשמשלם לו יכול לקנות שור בשלו אבל אדם על כרחך צריך לרפאות עצמו ושבת נמי איכא:

הוה אמינא צער לחודיה. יש ספרים דגרסי צער ובושת אבל רפוי ושבת לא וא"ת מהיכא תיתי דליתב ליה אי מק"ו דאדם שאין משלם כופר מה לאדם שמשלם צער וי"ל דלא שייך ביה פירכא דמאי דכתיב באדם שמשלם רפוי ושבת אין אלא גלוי מילתא בעלמא שכל זה חשיב נזק ונזק מצינו בהדיא בקרא שהשור משלם:

הקדישו ניזק איכא בינייהו. ה"מ למימר דלמר יכול לסלקו ולמר אין יכול לסלקו וכן מכרו מזיק דלרבי ישמעאל מכור לרדיא כדאמרינן בשמעתא ולרבי עקיבא אין מכור וכן שיבח מזיק או כיחש מזיק כדאמרינן לקמן ומילי טובא דדריש בשור שנגח ארבעה וחמשה (דף לו:) נמי איכא בינייהו אלא חד מינייהו נקט.:

איכא בינייהו. דלרבי ישמעאל אין קדוש ואם תאמר ואמאי אין קדוש למאן דאמר בפרק כל שעה (פסחים דף ל:) למפרע הוא גובה וי"ל דלמאן דאמר למפרע הוא גובה היינו היכא דגבאו לבסוף אבל הכא אם נתרצה ניזק לבסוף לקבל המעות ולא גבאו לרבי ישמעאל אין קדוש ומכל מקום לרבי עקיבא קדוש דשותפין