BAVA KAMA - 023b – כיצד הרגל – פרק שני – בבא קמא, כג ע”ב

For audio Click Here אודיו


Tzuras Hadaf - צורת הדף

כחצר הניזק דמי.

דאי כחצר המזיק דמי, לימא ליה מאי בעי רפתך בפומא דכלבאי?

דאיבעיא להו, פי פרה כחצר הניזק דמי או כחצר המזיק דמי?

ואי אמרת כחצר המזיק דמי, שן דחייב רחמנא היכי משכחת לה?

אמר רב מרי בריה דרב כהנא כגון שנתחככה בכותל להנאתה, וטנפה פירות להנאתה.

מתקיף לה מר זוטרא, והא בעינא "כאשר יבער הגלל עד תומו" וליכא?

רבינא אמר, דשף צלמי.

רב אשי אמר, דפסעי פסועי.

ת"ש: "שיסה בו את הכלב, שיסה בו את הנחש, פטור".

מאן פטור?

משסה פטור, וחייב בעל כלב.

ואי אמרת כחצר המזיק דמי, לימא ליה: "מאי בעי ידך בפומיה דכלבאי?"

אימא: "פטור אף משסה".

ואיבעית אימא, דאפקיה לניביה וסרטיה.

ת"ש: "השיך בו את הנחש.

רבי יהודה מחייב, וחכמים פוטרים".

ואמר רב אחא בר יעקב, כשתימצי לומר, לדברי ר' יהודה ארס נחש בין שיניו הוא עומד, לפיכך מכיש בסייף ונחש פטור.

לדברי חכמים, ארס נחש מעצמו מקיא, לפיכך נחש בסקילה ומכיש פטור.

ואי אמרת פי פרה כחצר המזיק דמי, לימא ליה: "מאי בעי ידך בפומא דחיוואי?"

לענין קטלא לא אמרינן.

ומנא תימרא?

דתניא, "הנכנס לחצר בעל הבית שלא ברשות, ונגחו שורו של בעל הבית, ומת - השור בסקילה, ובעלים פטורים מן הכופר".

בעלים פטורין מן הכופר מ"ט?

דאמר ליה: "ברשותי מאי בעית?"

שורו נמי לימא ליה: "מאי בעית ברשותי?".

אלא לענין קטלא לא אמרינן.

הנהו עיזי דבי תרבו, דהוו מפסדי ליה לרב יוסף.

א"ל לאביי, זיל אימא להו למרייהו, דליצנעינהו.

אמר ליה, אמאי איזיל? דאי אזילנא אמרי לי, לגדור מר גדירא בארעיה.

ואי גדר, שן דחייב רחמנא היכי משכחת לה?

כשחתרה.

אי נמי, דנפיל גודא בליליא.

מכריז רב יוסף, ואיתימא רבה, דסלקין לעילא ודנחתין לתחתאה, הני עיזי דשוקא דמפסדי, מתרינן במרייהו תרי ותלתא זמנין.

אי ציית, ציית. ואי לא, אמרין ליה: "תיב אמסחתא, וקבל זוזך":


משנה

איזהו תם ואיזו מועד?

מועד, כל שהעידו בו שלשה ימים.

ותם, משיחזור בו שלשה ימים.

דברי ר' יהודה.

רבי מאיר אומר, מועד שהעידו בו שלשה פעמים.

ותם, כל שיהו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח:


גמרא

מאי טעמא דר' יהודה?

אמר אביי, (שמות כא, כט) "תמול" חד. "מתמול", תרי. "שלשום", תלתא. "ולא ישמרנו בעליו", אתאן לנגיחה רביעית.

רבא אמר, "תמול" "מתמול" חד. שלשום, תרי. "ולא ישמרנו", האידנא, חייב.


ור"מ, מ"ט?

דתניא: "א"ר מאיר,