Enjoying this page?

043_b - משוח מלחמה פרק שמיני סוטה דף מג ע"ב

צורת הדף באתר היברובוקס

מעבירות שבידו?

מעבירות שבידו - והאי אית ליה למיהדר, משום "הירא ורך הלבב":

אפילו תימא רבי יוסי הגלילי, כגון דעבד תשובה, ויהבי דמי.

אי הכי, הוה ליה לוקח, וליהדר?

כיון דמעיקרא בתורת גזילה אתא לידיה, לא:


(דברים כ) ומי האיש אשר נטע כרם כו':

תנו רבנן, "אשר נטע", אין לי אלא "נטע",

לקח, וירש, וניתן לו במתנה, מנין?

תלמוד לומר, "ומי האיש אשר נטע כרם".

אין לי אלא "כרם",

מנין לרבות, חמשה אילני מאכל, ואפילו משאר מינין?

תלמוד לומר, "אשר נטע".

תלמוד לומר אשר נטע - מדלא כתיב' "אשר כרם נטע", דרוש ביה נמי "נטע" מכל מקום. ואפי' אינו כרם, שהרי לא הזכיר כרם עדיין:

יכול שאני מרבה הנוטע ארבעה אילני מאכל? וחמשה אילני סרק?

תלמוד לומר, "כרם".

תלמוד לומר כרם - דדמי לכרם. ופחות שבכרמים חמשה גפנים הם:

רבי אליעזר בן יעקב אומר, "כרם", כמשמעו.

כרם כמשמעו - ולא שאר אילנות:

לא חילל, "ולא חיללו".

חיללו - משמע מיעוטא לזה ולא לאחר:

פרט למבריך ולמרכיב.

והא אנן תנן, "אחד הנוטע, ואחד המבריך,

מבריך - שכופף [הזמורה או היחור] בארץ:

ואחד המרכיב"?

מרכיב - שנוקב האילן, ונוטל מן הרך שבענפי האילן, ותוחב לתוכו, ועושה ענף בתוך הנקב, ונושא ממין אותו אילן שנוטל ממנו. וישראל מותר להרכיב משני אילנות, שזה פירותיו גסין וזה פירותיו דקין, דהוו ממין אחד זה בזה:

אמר רבי זירא אמר רב חסדא, לא קשיא, כאן, בהרכבת איסור.

כאן בהרכבת איסור - ברייתא בהרכבת איסור, מין בשאינו מינו, ומעטיה קרא, כדמעיט, "ולא חנכו" גבי בית, פרט לגזלן:

כאן, בהרכבת היתר.


אי הרכבת היתר, היכי דמי?

האי הרכבת היתר - דאוקמת מתני' בה, היכי דמי דחוזר מפני חילול ההרכבה:

אילימא ילדה בילדה.

אי נימא ילדה בילדה - שאף זו שבקרקע שהרכיב את הענף בה, נטיעה היא, ועדיין לא הגיעה לשנה רביעית לחללה, הא לאו משום הרכבה הדר, דבלאו הרכבה נמי בעי למיהדר מן המלחמה, משום ילדה ראשונה:

תיפוק לי' דבעי מיהדר משום ילדה ראשונה?

אלא ילדה בזקינה.

בזקינה - שכבר נתחללה:

והאמר רבי אבהו, ילדה שסיבכה בזקינה,

שסיבכה - לשון, "נאחז בסבך" (בראשית כב) שעשאה ענף בזקינה:

בטלה ילדה בזקינה, ואין בה דין ערלה?

בטלה לגבי זקינה - ואינה חייבת בערלה, ואין בה דין רבעי.

וכי תנן במסכת ערלה, דמרכיב חייב בערלה,

[זקינה] בילדה תנן. שאף אותו ענף חייב בערלה. ואע"ג שקצצו מזקינה, נעשה עכשיו ילדה, שזו היא נטיעתו:

אמר רבי ירמיה, לעולם ילדה בילדה.

לעולם ילדה בילדה - ודקשיא לך בלא הרכבה נמי בעי למיהדר ממערכי המלחמה אקמייתא:

וכגון, דנטע להך קמייתא לסייג, ולקורות.

כגון דנטעה לקמייתא לסייג - כגון שהיתה פרצה בגדר שדהו, ונטעה בפרצה לסתום.

לשון, "סוגה בשושנים", (שיר ז) גדורה בשושנים:

דתנן, "הנוטע לסייג, ולקורות, פטור מן הערלה".

ולקורות - לקוץ ממנה קורות לכשתגדל:

ומאי שנא ילדה בזקינה דבטלה, ומאי שנא ילדה בילדה דלא בטלה?

ומאי שנא ילדה בילדה - כי הך ילדה קמייתא, דכזקינה היא לענין ערלה, (דלא) בטלה הרכבה בה להפטר מן הערלה כמותה:

התם, אי מימליך עלה לאו בת מיהדר היא.

הכא אי מימליך עלה בת מיהדר היא.

[דהא מעיקרא לפירי קיימא.]

התם - גבי זקנה לאו בת אימלוכי היא לחזור ולהיות ילדה, על שום מחשבה. אבל נטע לסייג, אי ממליך עלה בתוך שני ערלה לקיימה לפירות, חייבת בערלה. הילכך ילדה דקא מרכיב בגוה לאכילה, חייבת בערלה. ואע"ג דלא אימליך אקמייתא? הא מיהא לאכילה הוא, ומהניא מחשבה. דעיקר דידה, נמי אי הוה חשיב עלה, הוה מהני מחשבה. ואע"ג דבשעת נטיעה לאו להכי נטעה:

מידי דהוה א"עלו מאיליהן".

מידי דהוה אעלו מאיליהן - דבשעת נטיעה ליכא כוונה:

דתנן, "עלו מאיליהן, חייבין בערלה".

ולוקמה בכרם של שני שותפין' דהאי הדר אדידיה, והאי הדר אדידיה?

ולוקמה בכרם של שני שותפין - למה לי לאהדורי אשינויא דחיקא בנוטע לסייג ולקורות, לוקמה בנוטע לאכילה? ודקשיא לך תיפוק לי משום דבעי למהדר משום ראשונה? לישני, כגון שהנטיעה של ראובן, ובא שמעון והרכיב בה להיות פירות הרכבה שלו:

אמר רב פפא, זאת אומרת, כרם של שני שותפין, אין חוזרין עליו מערכי המלחמה.

ומאי שנא, מחמשה אחין,

ומאי שנא מחמשה אחין - ברייתא היא לקמן בפרקין (דף מד):

ומת אחד מהן במלחמה, דכולן חוזרין?

כולן חוזרין - מפני שהיא שומרת יבם לכולם:

התם, כל חד וחד קרינא ביה אשתו.

קרינא ביה אשתו - שמא לזה תתייבם:

הכא, כל חד וחד לא קרינא ביה כרמו.

כל חד וחד לא קרינא ביה כרמו - המיוחד לו, שאין לך בה גפן שאין לשנים חלק בה:

רב נחמן בר יצחק אמר, במבריך אילן בירק.

רב נחמן אמר - הא דקתני מתני' מרכיב חוזר, במרכיב אילן בירק, דלא בעי למיהדר משום קמא. ואם תאמר מין בשאינו מינו הוא, ואימעיטא לה הרכבת איסור מ"ולא חיללו", פרט למבריך ומרכיב? האי תנא הוא דאמר מותר:

והאי תנא, הוא דתניא, "המבריך אילן בירק,

רבן שמעון בן גמליאל מתיר.

משום רבי יהודה בן גמדא איש כפר עכו,

כפר עכו - כן שמה:

וחכמים, אוסרין".

כי אתא רב דימי, אמר רבי יוחנן, הא מני רבי אליעזר בן יעקב היא.

הא מני - דקתני פרט למבריך ומרכיב לאו סתמא היא, אלא סיפא דמילתא דרבי אליעזר בן יעקב היא. ואפי' הרכבת היתר לא הדר עלה:

לא אמר רבי אליעזר בן יעקב התם, "כרם" כמשמעו?!

הכא נמי, "נטע" כמשמעו.

נוטע, אין.

מבריך ומרכיב, לא.


כי אתא רב דימי, אמר רבי יוחנן, משום רבי אליעזר בן יעקב, ילדה פחותה מטפח,

פחותה מטפח - שהיא שפל קומה ולא תגבה לעולם עד טפח:

חייבת בערלה, כל שנותיה.

דמתחזיא כבת שתא.

כל שנותיה - מדרבנן. כל הימים ערלה נוהגת בה. דמתחזיא כבת שתא, והרואה שאוכלין פירותיה אומר שפירות ערלה מותרין:

והני מילי שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב.

אבל כוליה כרם, קלא אית ליה.

קלא אית ליה - הכל אומרים כרם יש לפלוני משונה מכל הכרמים, ויודעין שהיא זקינה. להכי נקט שתים כו', דסבר לה כמאן דאמר במסכת ברכות (דף לה) "כרם רבעי תנן", שאין ערלה נוהגת בנטיעה אחת, אלא בכרם שלם:

כי אתא רב דימי, אמר רבי יוחנן, משום רבי אליעזר בן יעקב, מת תופס ארבע אמות לקריאת שמע.

לקריאת שמע - שאסור לקרות בארבע אמותיו, משום "לועג לרש". שזה קורא, וזה אינו יכול לקרות:

[ברכות יח, א]

דכתיב, (משלי יז) "לועג לרש חרף עושהו".


אמר רבי יצחק, אמר רבי יוחנן, משום רבי אליעזר בן יעקב, חורגתא

חורגתא - בת אשתו:

הגדילה בין האחין,

שגדלה בין האחין - בני הבעל מאשה אחרת:

אסורה לינשא לאחין.

דמתחזיא כי אחתייהו.

דמתחזיא כי אחתייהו - מי שאינו מכיר בה ורואה אותה שגדלה אצלו כסבור שהיא אחותו, ואומר שנושא אחותו:

ולא היא,

קלא אית ליה למילתא.


ואמר רבי יצחק, אמר ר' יוחנן, משום ר' אליעזר בן יעקב, לקט, שכחה, ופאה, שעשאן בגורן,

לקט שכחה ופאה שעשאן - העני גורן. שכינס הרבה כאחד, ועשה מהן כרי:

הוקבעו למעשר.

הוקבעו למעשר - מדרבנן. דמאן דחזי סבור שגדל בשדהו:

אמר עולא, לא אמרן, אלא בשדה, אבל בעיר, קלא אית ליה למלתא.

וה"מ בשדה - שלא ידעו הכל שנכנסו מעט מעט, וסבורין שגדל שם. אבל בעיר, כל שכיניו ראו שכינס על יד על יד, ויודעין שהן של לקט שכחה ופאה, ופטור מן המעשר. כדתניא בספרי, "ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך", בדבר שאין לו בו חלק ונחלה עמך הוא בא ונוטל מעשר ראשון שלו, יצא לקט שכחה ופאה שיש לו חלק ונחלה עמך, שאף לעניים לוים הם מופקרים כשאר עניי ישראל:

ואמר רבי יצחק, אמר רבי יוחנן, משום ר' אליעזר בן יעקב, ילדה הפחותה מטפח, אינה מקדשת את הזרעים.

אינה מקדשת את הזרעים - משום כלאי הכרם. דכתיב בהו, "תקדש המלאה הזרע". ונראה לי דקסבר כדאמרינן במנחות, (דף טו) קנבוס ולוף אסרה תורה, שאר זרעים מדרבנן נינהו. ובכי האי כרם, לא גזור רבנן אשאר זרעים:

והני מילי, שתים כנגד שתים, ואחת יוצאה זנב.

אבל כולי כרם, מקדיש.

אבל כוליה כרם - גדול, שהיא שפלת קומה, הואיל וחשיבה, גזור עליה:

ואמר רבי יצחק, אמר רבי יוחנן, משום רבי אליעזר בן יעקב,

____________________________________

אין תוספות לעמוד זה