קיים זה כל מה שכתוב בזה.
קיים זה מה שכתוב בזה - אגדה זו מפורשת במכילתא בפרשת "ויהי בשלח פרעה". כתיב בזה, "אנכי". וכתיב בזה, "התחת אלהים אנכי?". כתיב בזה, "לא יהיה לך". וכתיב בזה, "האלהים אני ירא". "לא תשא". "חי פרעה". "זכור את יום השבת". "וטבוח טבח והכן". - ואין זה אלא יום השבת. וכן הוא אומר, "והכינו את אשר יביאו".- וכן כל עשרת הדברות. "לא תשנא את אחיך בלבבך". "לא תקום, ולא תטור". "וחי אחיך עמך":
ואי לא עסיק ביה משה,
ואי לא איעסק ביה משה וכו' - כלומר, היאך הניחו ישראל למשה להתעסק בו לבדו, וכי לא חשו לשבועה. ואם לא נתעסק בו משה, לא היו הם מתעסקין?!:
ישראל לא הוו מיעסקי ביה?!
והכתיב,
הכתיב וכו' - אלמא לאחר שנפטר משה בערבות מואב, נתעסקו בהן ישראל, והעבירום את הירדן:
(יהושע כד, לב) "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם"?
ותו, אי לא איעסקו ביה ישראל, בניו לא הוו מיעסקי ביה?!
ותו אי לא הוו מתעסקי ביה ישראל - לאחר שנפטר משה, בניו מי לא הוו מיעסקי ביה? והיאך הניחו בניו את שאר העם להתעסק בו. והכתיב בשכם, "ויהיו לבני יוסף לנחלה וגו'". אלמא בנחלתם קברוהו, דחביב היה עליהן:
והכתיב, (יהושע כד, לב) "ויהיו לבני יוסף לנחלה"?
אמרו, "הניחו לו,
אמרו - בניו בעצמם: "הניחו לו, שיתעסקו בו כל ישראל":
כבודו במרובים יותר מבמועטין".
כבודו במרובים יותר מבמועטין - וישראל אמרו בעצמם, בעוד משה קיים, "הניחו שיתעסק בו משה לבדו, כבודו בגדולים יותר מבקטנים":
ותו אמרו, הניחו לו, כבודו בגדולים יותר מבקטנים.
"קברו בשכם".
מאי שנא בשכם?
אמר ר' חמא בר' חנינא, משכם גנבוהו
משכם גנבוהו - כדכתיב, "וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה", ושם היו רועין. ו"דותן" אינה מקום. והאי דכתיב (שם) "ויאמר האיש נסעו מזה וגו'"? כך אמר לו, "אתה אומר, 'את אחי אנכי מבקש' סעו מן האחוה הזאת, ואין מחזיקין עצמן כאחין לך, כי שמעתי אומרים, 'נלכה ונבקש דתות ודינין היאך להמיתו, אם יבא אצלנו'":
ולשכם נחזיר אבידתו.
קשו קראי אהדדי.
כתיב (שמות יג, יט) "ויקח משה את עצמות יוסף עמו".
הכא כתיב ויקח משה - ולא שאר העם:
וכתיב, (יהושע כד, לב) "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל" וגו'?
א"ר חמא בר' חנינא, כל העושה דבר ולא גמרו, ובא אחר וגמרו, מעלה עליו הכתוב, על שגמרו, כאילו עשאו.
רבי אלעזר אומר, אף מורידין אותו מגדולתו.
אף מורידין אותו מגדולתו - מן השמים למתחיל ואינו גומר. אלא אם כן נאנס, כמשה שמת בעבר הירדן:
דכתיב, (בראשית לח, א) "ויהי בעת ההיא וירד יהודה".
[וירד יהודה - שהוא התחיל בהצלת יוסף כשאמר, "מה בצע", ולא גמר]:
רבי שמואל בר נחמני אמר, אף קובר אשתו ובניו.
דכתיב, (בראשית לח, יב) "ותמת בת שוע אשת יהודה" וגו'.
וכתיב, "וימת ער ואונן".
אמר רב יהודה אמר רב, מפני מה נקרא יוסף עצמות בחייו?
נקרא יוסף עצמות בחייו - שנאמר, "והעליתם את עצמותי מזה" ועודנו חי:
מפני שלא מיחה בכבוד אביו.
דקאמרי ליה, (בראשית מד, לא) "עבדך אבינו", ולא אמר להו ולא מידי.
ואמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי חמא ברבי חנינא, מפני מה מת יוסף קודם לאחיו?
מפני שהנהיג עצמו ברבנות:
(בראשית לט, א) "ויוסף הורד מצרימה".
א"ר אלעזר, אל תיקרי "הורד", אלא "הוריד".
שהוריד איצטגניני פרעה מגדולתן.
שהוריד אצטגניני פרעה מגדולתן - כשפתר את החלום, והם לא ידעו לפותרו:
"ויקנהו פוטיפר סריס פרעה".
לעצמו - למשכב זכור מתוך יופיו:
בא גבריאל, ופירעו.
פרעו - היינו סירוס יתירא:
בא גבריאל וסירסו - לא גרס:
מעיקרא כתיב "פוטיפר", ולבסוף "פוטיפרע[1]":
מי לנו גדול ממשה וכו':
(דברים ג, כו) "ויאמר ה' אלי רב לך".
א"ר לוי, ב"רב" בישר,
ברב בישר - את בני מחלקותו, "רב לכם בני לוי". והקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, ונענש באותה מדה:
ב"רב" בישרוהו.
ב"רב" בישר, (במדבר טז, ז) "רב לכם".
ב"רב" בישרוהו, (דברים ג, כו) "רב לך".
דבר אחר.
"רב לך", רב יש לך, ומנו, יהושע.
רב יש לך - הגיע מלכותו של יהושע, ואין לך מלכות נוגעת בחבירתה:
דבר אחר.
ד"א רב לך - די לך, אל תרבה בבקשה. שלא יאמרו, "הרב כמה קשה! שאינו שומע לתלמיד! ותלמיד כמה סרבן, מפציר". ולשון חכמים הוא, "כך היו מסרבין בו לישא את בת אחותו", בנדרים (ד' סג). "היו מסרבין בו שיאכל עמו", בשבועות (דף כג):
וכל כך למה? [למה באמת ה' לא שמע למשה]
תנא דבי ר' ישמעאל, לפום גמלא, שיחנא:
לפום גמלא שיחנא - לפי כח הגמל מרבין במשאו. אף כאן לפי צדקתו, מדקדק אחריו:
(דברים לא, ב) "ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום".
שאין ת"ל "היום"?
היום מלאו ימי ושנותי.
היום מלאו - ביום זה נולדתי:
ללמדך, שהקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום, ומחדש לחדש.
דכתיב, (שמות כג, כד) "את מספר ימיך אמלא".
"לא אוכל עוד לצאת ולבא".
מאי "לצאת ולבא"?
אילימא, לצאת ולבא ממש.
והכתיב, (דברים לד, ז) "ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא נס ליחה"?
לא נס ליחה - לא ברח לחלוחית כחו:
וכתיב, (דברים לד, א) "ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו".
ותניא, "שתים עשרה מעלות היו שם, ופסען משה בפסיעה אחת"?
א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, לצאת ולבוא בדברי תורה.
מלמד, שנסתתמו ממנו שערי חכמה.
(דברים לא, יד) "וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד".
תנא, אותה שבת של דיו זוגי היתה.
דיו זוגי - שני זוגות. שני חבירים היו. בהתחלת היום למשה, וסופו ליהושע:
ניטלה רשות מזה, וניתנה לזה.
א"ר יהודה, אילמלא מקרא כתוב, אי אפשר לאומרו.
היכן משה מת?
בחלקו של ראובן.
דכתיב, (דברים לד, א) "ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו".
ונבו בחלקו של ראובן קיימא.
דכתיב, (במדבר לב, לח) "ובני ראובן בנו וגו' ואת נבו" וגו',
והיכן משה קבור?
בחלקו של גד.
דכתיב, (דברים לג, כא) "וירא ראשית לו" וגו'.
ומחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה הוי?
ארבעה מילין.
אותן ארבעה מילין מי הוליכו?
מלמד שהיה משה מוטל בכנפי שכינה.
בכנפי השכינה - בכנף לבוש הודו:
ומלאכי השרת אומרים, (דברים לג, כא) "צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל".
והקדוש ברוך הוא אומר, (תהילים צד, טז) "מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און".
מי יקום לי עם מרעים - להוכיחם לשמי:
ושמואל אמר, (קהלת ח, א) "מי כהחכם ומי יודע פשר דבר".
פשר דבר - שהיה יודע לעשות פשרה ביני ובין בני:
ורבי יוחנן אמר (איוב כח, יב) "החכמה מאין תמצא".
ורב נחמן אמר, (דברים לד, ה) "וימת שם משה" וגו'.
סמליון אמר,
סמליון - שם חכם:
"וימת שם משה" ספרא רבה דישראל.
תניא, רבי אליעזר הגדול אומר, שנים עשר מיל על שנים עשר מיל, כנגד מחנה ישראל, בת קול משמיע ואומר, "וימת משה", ספרא רבה דישראל.
ויש אומרים, לא מת משה.
כתיב הכא, "וימת שם", וכתיב התם, (שמות לד, כח) "ויהי שם עם ה'".
מה להלן עומד ומשמש, אף כאן עומד ומשמש.
(דברים לד, ו) "ויקבר אותו בגיא בארץ מואב מול בית פעור".
א"ר ברכיה, סימן בתוך סימן.
סימן בתוך סימן - כלומר סימנים הרבה. בארץ מואב, בגיא, מול בית פעור, ואעפ"כ לא ידע וגו':
ואפ"ה, "ולא ידע איש את קבורתו".
וכבר שלחה מלכות הרשעה אצל