מקבלי קיבולת בתוך התחום אסור - ליתן מלאכה לנכרי בקיבולת כי עבדי ליה בשבתא דידעי כולי עלמא ואמרי היום בשבת יהב ליה והא דשרי בית הלל בפ"ק דשבת (ד' יז:) ליתן  כלים לכובס בע"ש עם חשיכה ואפי' בתוך התחום משום דכביסה בנכרי מידי דלא מינכר וליכא חשדא אבל מידי דמינכר בתוך התחום אסור משום חשדא:

אבל אי איכא מתא דמקרבא להתם - אותן פועלים נכרים אסורים דאינהו ידעי דהני נכרים עבדי ליה מלאכה ואמרי בשבתא יהב להו:

אסור - דאמרי היום יהבו ליה:

סיועי הוה מסייע בתיבנא - שהיה נותן להם תבן למלאכה דהואיל והוא מסייע בהדייהו אסור:

אבוגנגרי - מסדרי שולחנות:

למיעבד עבידיתייהו - אם נשבר השלחן שרי לתקנו:

שרשויי - ריוח בעלמא כדי סעודתם דקא אכלי בהדייהו ולא קא חשיב מלאכה:

מקבלין קיבולת - נותנה לנכרי לעשותה אחר המועד:

אין מרביעין בהמה - משום דעביד מלאכה בחולו של מועד:

אין מרביעין - אין אוחזין הבהמה ומביאין עליה זכר:

בבכור - דקעביד ביה מלאכה וכתיב (דברים טו) לא תעבוד בבכור שורך:

לבקרות - מקום שיש שם בהמות והיא רובעת מעצמה:

מדיירין - מכניסין בהמה לשדה כדי שיוציאו זבל ומזבלין השדה:

אין מסייעין אותן - לבהמה לבא בשדה או אם נכרים הם אין מסייעין להם להסיען ממקום למקום כדי שתזבל כל השדה אפילו בבאין מעצמם:

לנער - לשמור כגון אם נכרים הם:

שכיר שבת - ששכרו כל השבוע לדייר שדהו:

שבוע - שמיטה:

מסייעין - כאילו של נכרים הוא:

ה"ג ועושה נכרי בשבת וי"ט ומסייעין במועד - דלא טרח מלאכה כלומר יכולין לסייע לאותו שכיר לדייר:

ומוסרין לו רועה אחד לנער צאנו - שמדיירין אותה הואיל ואינו שכיר לשבת ממש:

רבי אומר בשבת בטובה - אם רוצה שום אדם לסייע לאותו שכיר בטובתו עושה כלומר בחנם ולא בשכר:

מתני' בתוך הבור - שלפני הגת אותו כלי שהיין נופל בו מן הגת קרוי בור:

זולף וגומר כדרכו - כלומר מריק אותו בחבית וגף החבית במגופה גמורה:

עושה לו למודים - אינו יכול לגוף כדרכו אלא שיתפס היינו לימודין בשביל שלא יחמיץ שאם אינו סותמו מחמיץ:

גמ' וצריכא - למימר בתרוייהו בשני בבי דמתני' דמשחא ודחמרא ר' יוסי אומר זולף כו': בההיא רישא דמתניתין:

קאמר רבי יוסי - זולף כדרכו:

דמשחא - יקיר ואיכא פסידא יתירא:

מודה ליה לר' יהודה - דאינו זולף וגף ממש אלא עושה לימודים עראי:

דלא כר' יוסי - דאמר גומר כדרכו ואינו צריך שינוי:

למישע - לגוף החבית: סיני: רב יוסף:

הלכה כר' יוסי - דגף כדרכו:

בר שית סאוי ושייע מבר תמני ולא שייע - כלומר יפה שכר מוגף שמחזיק ששה סאין משכר שהוא בכלי גדול שמחזיק שמונה סאין:

כהלכות כותים - דאמרינן (חולין דף ד.) היכא דאחזיק אחזיק היכא דלא אחזיק לא אחזיק: עקורות כאשה עקרה שאין לאדם ממנה פרי אלא גופה:

ואין למידין זו מזו - דאימא כשם שזו מותרת כך זו מותרת כמו בכותים ולא אמרינן כי היכי דמחזיק בהאי מחזיק בהאי אלא לא ילפי הני מהני:

מר - דאמר זופתין חביתא חייש לפסידא ובחביתא איכא פסידא יתירא אי לא זפתי לה משום דנפיש יינא ובכוזתא ליכא פסידא יתירא כוזא כלי קטן:

מר - דאמר זופתין לכוזא דחייש לטירחא יתירא ובכוזא ליכא טירחא יתירא ובחביתא איכא טירחא יתירא: