Enjoying this page?

MEGILAH - 029b – הקורא עומד – פרק שלישי – מגילה, כט ע”ב

צורת הדף באתר היברובוקס

ועל הכלאים.

ועל הכלאים - לעקור כלאי הזרעים הניכרין בין התבואה:

בשלמא על הכלאים - דזמן זריעה היא.

אלא על השקלים - מנלן?

אמר ר' טבי אמר רבי יאשיה: דאמר קרא: (במדבר כח[1]): זאת עולת חודש בחדשו.

חודש בחדשו לחדשי השנה - כל הני חדשים למה לי?:

אמרה תורה: חדש והבא קרבן מתרומה חדשה.

אלא אמרה תורה - יש לך חודש שאתה צריך לחדשו בהבאת עולות תמידין ומוספין, מתרומה חדשה, וזהו ניסן. כדאמרינן בראש השנה: דגמרינן שנה שנה מניסן, דכתיב: ראשון הוא לכם לחדשי השנה (שמות יב):

וכיון דבניסן בעי אקרובי מתרומה חדשה, קדמינן וקרינן באחד באדר, כי היכי דליתו שקלים למקדש.

כמאן?

כמאן - מקדמינן כולי האי? - דלא כרבן שמעון בן גמליאל:

דלא כרבן שמעון בן גמליאל.

דאי רבן שמעון בן גמליאל, האמר: שתי שבתות.

דתניא. שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: שתי שבתות.

אפילו תימא רבן שמעון בן גמליאל.

כיון דאמר מר: בחמשה עשר בו שולחנות, יושבין במדינה

בט"ו באדר שולחנות - בעלי מטבעות המחלפין שקלי כסף בפרוטות:

ובכ"ה - יושבין במקדש.

יושבין במקדש - הוא סימן, שכבר קרב זמן לתרום את הלשכה בשלש קופות, וימהרו ויביאו. דמאותו היום מתחילין למשכן את המעכבים:

משום שולחנות, קדמינן וקרינן.

משום שולחנות קדמינן - לאחד באדר, דהיינו שתי שבתות. וטעמא דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן בפ"ק דפסחים (דף ו.):

 

מאי פרשת שקלים?

רב אמר (במדבר כח[2]): צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי.

ושמואל אמר (שמות ל[3]): כי תשא.

בשלמא למאן דאמר: כי תשא - היינו דקרי לה: פרשת שקלים, דכתיב בה שקלים[4].

אלא למאן דאמר: את קרבני לחמי - הכא מידי שקלים כתיבי התם?

אין.

טעמא מאי - כדר' טבי.

טעמא כדרבי טבי - טעמא מאי מייתינן שקלים באדר - כדרבי טבי, שיקריבו קרבנות באחד בניסן מתרומה חדשה. והך מצוה התם כתיבא:

בשלמא למ"ד: צו את בני ישראל - משום דכתיבי קרבנות התם, כדר' טבי.

אלא למ"ד: כי תשא, קרבנות מי כתיבי, שקלים לאדנים כתיבי?

שקלים לאדנים כתיבי - התם. כדכתיב: ולקחת את כסף הכפורים ונתת אותו על עבודת אהל מועד.[5] והן השקלים שנעשו מהן אדני המשכן. כדכתיב: וכסף פקודי העדה וגו'[6] ויהי מאת  ככר הכסף לצקת את אדני הקדש וגו'[7]:

כדתני רב יוסף: שלש תרומות הן.

שלש תרומות - נאמרו שם. מחצית השקל תרומה לה',[8] יתן תרומת ה',[9] לתת את תרומת ה'[10]. תרומת אדנים - היתה לאדנים. ותרומת מזבח - למזבח, לקנות מהן קרבנות צבור לכל השנה, דכתיב בה: לכפר על נפשותיכם:

של מזבח - למזבח, ושל אדנים - לאדנים. ושל בדק הבית - לבדק הבית

לבדק הבית - היא לא היתה שוה בכולן, אלא איש כפי נדבתו. שנאמר: ויבאו האנשים על הנשים כל נדיב לב וגו' (שמות לה[11]):

בשלמא למאן דאמר: כי תשא - היינו דשני האי ראש חדש משאר ראשי חדשים.

אלא למ"ד: צו את קרבני - מאי שני?

שני - דאילו ראשי חדשים קרו שיתא בעניינא דיומא[11] וחד בדראש חודש.

ואילו האידנא[12] כולהו בדראש חודש.

הניחא למאן דאמר:

הניחא למאן דאמר - בפרקין, האי דקתני מתני': בחמישית חוזרין לכסדרן:

לסדר פרשיות הוא חוזר.

לסדר פרשיות הוא חוזר - שקראו את אלו, והפסיקו מלקרות את פרשת השבת - איכא למימר כדאמר: האידנא קרו כולהו בדראש חודש. אלא למאן דאמר כו' דמפרש: חוזרין לכסדרן -  לסדר ההפטרות, אלמא ההפטרות הופסקו עד הנה, אבל לא הפרשיות, דעד השתא הוו קרו נמי מעניינא דיומא - מאי שני:

אלא למאן דאמר לסדר הפטרות הוא חוזר, ופרשתא דיומא קרינן, מאי שני?

שני. דאילו ראשי חדשים - קרו שיתא בעניינא דיומא, וחד קרי בדראש חודש.

ואילו האידנא[13] - קרו תלתא בעניינא דיומא, וארבעה קרו בדראש חודש.

Audio  Video

מיתיבי: ר"ח אדר שחל להיות בשבת - קורין בפרשת שקלים.

ומפטירין ביהוידע הכהן[14].

בשלמא למ"ד[15]: כי תשא - היינו דמפטירין ביהוידע הכהן[16], דדמי ליה[17].

דכתיב (מלכים ב יב[18]) כסף נפשות ערכו.[19]

אלא למ"ד[20]: את קרבני לחמי - מי דמי?

דמי. כדר' טבי:

כדרבי טבי - זאת עולת חודש - בשקלים אמר:

מיתיבי: חל[21] להיות בפרשה הסמוכה לה[22],

בין מלפניה ובין מלאחריה[23] - קורין אותה[24] וכופלין אותה.

וכופלין אותה - בשבת שניה, אע"פ שקראוה בראשונה[25]:

בשלמא למ"ד: כי תשא[26] - היינו דמתרמי בההוא זימנא.

בההוא זימנא - באותו פרק של אדר:

אלא למ"ד: צו את קרבני - מי מתרמי בההוא זימנא?[27]

מי מתרמי - והלא בפרשת פינחס היא, שהיא סמוכה לחודש אב:

אין. לבני מערבא, דמסקי לדאורייתא בתלת שנין[28].

דמסקי אורייתא - מסיימין חמשה חומשין פעם אחת לשלש שנים, ולא בכל שנה כמו שאנו עושין:

תניא כוותיה דשמואל[29].

ר"ח אדר שחל להיות בשבת - קורין כי תשא, ומפטירין ביהוידע הכהן.

 

א"ר יצחק נפחא: ר"ח אדר שחל להיות בשבת - מוציאין שלש תורות. וקורין בהן: אחד בעניינו של יום, ואחד בשל ר"ח, ואחד בכי תשא.

 

וא"ר יצחק נפחא: ר"ח טבת שחל להיות בשבת - מביאין שלש תורות, וקורין בהן: אחד בעניינו של יום, ואחד בדראש חודש, ואחד בחנוכה.

וצריכא.

דאי איתמר בהא[30] - בהא קאמר ר' יצחק[31], אבל בהך[32] - כרב ס"ל, דאמר: פרשת שקלים: את קרבני לחמי - ובשתי תורות סגי[33] - קמ"ל[34].

ולימא הא[35] ולא בעיא הך[36].

חדא מכלל חבירתה איתמר[37].

איתמר: ר"ח טבת שחל להיות בחול - א"ר יצחק: קרו תלתא בר"ח וחד בחנוכה.

ורב דימי דמן חיפא אמר: קרו תלתא בחנוכה וחד בר"ח.

אמר ר' מני: כוותיה דרבי יצחק נפחא מסתברא: דתדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם.

א"ר אבין כוותיה דרב דימי מסתברא: מי גרם לרביעי שיבא - ר"ח. הלכך רביעי בר"ח בעי מיקרי.

מאי הוי עלה?

רב יוסף אמר: אין משגיחין בראש חודש

אין משגיחין - לעשות עיקר: 

ורבה אמר: אין משגיחין בחנוכה.

והלכתא: אין משגיחין בחנוכה, ור"ח עיקר.

איתמר: חל[38] להיות בואתה תצוה.

אמר רבי יצחק נפחא: קרו שיתא מואתה תצוה עד כי תשא. וחד מכי תשא עד ועשית.

אמר אביי:

[רש"י שמות כה, ב]

 

 
  1. 1 יד - וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָיִן זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.
  2. 2 ב - צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ.
  3. 3 כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ לִפְקֻדֵיהֶם֒ וְנָ֨תְנ֜וּ אִ֣ישׁ כֹּ֧פֶר נַפְשׁ֛וֹ לַיהוָ֖ה בִּפְקֹ֣ד אֹתָ֑ם וְלֹא־יִהְיֶ֥ה בָהֶ֛ם נֶ֖גֶף בִּפְקֹ֥ד אֹתָֽם: (שמות פרק ל פסוק יב)
  4. 4 זֶ֣ה ׀ יִתְּנ֗וּ כָּל־הָעֹבֵר֙ עַל־הַפְּקֻדִ֔ים מַחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ עֶשְׂרִ֤ים גֵּרָה֙ הַשֶּׁ֔קֶל מַחֲצִ֣ית הַשֶּׁ֔קֶל תְּרוּמָ֖ה לַיהוָֽה: (שמות פרק ל פסוק יג)
  5. 5 וְלָקַחְתָּ֞ אֶת־כֶּ֣סֶף הַכִּפֻּרִ֗ים מֵאֵת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְנָתַתָּ֣ אֹת֔וֹ עַל־עֲבֹדַ֖ת אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָיָה֩ לִבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לְכַפֵּ֖ר עַל־נַפְשֹׁתֵיכֶֽם: פ (שמות פרק ל פסוק טז)
  6. 6 לח, כה - וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. כו בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְכֹל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים.
  7. 7 שמות לח, כז - וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת אֵת אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֵת אַדְנֵי הַפָּרֹכֶת מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת הַכִּכָּר כִּכָּר לָאָדֶן.
  8. 8 שמות ל, יג - זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַיהוָה.
  9. 9 ל, יד - כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה יִתֵּן תְּרוּמַת יְהוָה.
  10. 10 שמות ל, טו - הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת יְהוָה לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם.
  11. 11 בפרשת אותו שבוע
  12. 12 בראש חודש אדר
  13. 13 בראש חודש אדר
  14. 14 א בֶּן-שֶׁבַע שָׁנִים, יְהוֹאָשׁ בְּמָלְכוֹ. {פ} ב בִּשְׁנַת-שֶׁבַע לְיֵהוּא, מָלַךְ יְהוֹאָשׁ, וְאַרְבָּעִים שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ, צִבְיָה מִבְּאֵר שָׁבַע. ג וַיַּעַשׂ יְהוֹאָשׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה, כָּל-יָמָיו, אֲשֶׁר הוֹרָהוּ, יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן. ד רַק הַבָּמוֹת, לֹא-סָרוּ: עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים, בַּבָּמוֹת. ה וַיֹּאמֶר יְהוֹאָשׁ אֶל-הַכֹּהֲנִים, כֹּל כֶּסֶף הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר-יוּבָא בֵית-יְהוָה כֶּסֶף עוֹבֵר--אִישׁ, כֶּסֶף נַפְשׁוֹת עֶרְכּוֹ: כָּל-כֶּסֶף, אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לֶב-אִישׁ, לְהָבִיא, בֵּית יְהוָה. ו יִקְחוּ לָהֶם הַכֹּהֲנִים, אִישׁ מֵאֵת מַכָּרוֹ; וְהֵם, יְחַזְּקוּ אֶת-בֶּדֶק הַבַּיִת, לְכֹל אֲשֶׁר-יִמָּצֵא שָׁם, בָּדֶק. {פ} ז וַיְהִי, בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה--לַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ: לֹא-חִזְּקוּ הַכֹּהֲנִים, אֶת-בֶּדֶק הַבָּיִת. ח וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ לִיהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, וְלַכֹּהֲנִים, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, מַדּוּעַ אֵינְכֶם מְחַזְּקִים אֶת-בֶּדֶק הַבָּיִת; וְעַתָּה, אַל-תִּקְחוּ-כֶסֶף מֵאֵת מַכָּרֵיכֶם, כִּי-לְבֶדֶק הַבַּיִת, תִּתְּנֻהוּ. ט וַיֵּאֹתוּ, הַכֹּהֲנִים, לְבִלְתִּי קְחַת-כֶּסֶף מֵאֵת הָעָם, וּלְבִלְתִּי חַזֵּק אֶת-בֶּדֶק הַבָּיִת. י וַיִּקַּח יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, אֲרוֹן אֶחָד, וַיִּקֹּב חֹר, בְּדַלְתּוֹ; וַיִּתֵּן אֹתוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ בימין (מִיָּמִין), בְּבוֹא-אִישׁ בֵּית יְהוָה, וְנָתְנוּ-שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי הַסַּף, אֶת-כָּל-הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית-יְהוָה. יא וַיְהִי, כִּרְאוֹתָם, כִּי-רַב הַכֶּסֶף, בָּאָרוֹן; וַיַּעַל סֹפֵר הַמֶּלֶךְ, וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וַיָּצֻרוּ וַיִּמְנוּ, אֶת-הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית-יְהוָה. יב וְנָתְנוּ, אֶת-הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן, עַל-יד (יְדֵי) עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, הפקדים (הַמֻּפְקָדִים) בֵּית יְהוָה; וַיּוֹצִיאֻהוּ לְחָרָשֵׁי הָעֵץ, וְלַבֹּנִים, הָעֹשִׂים, בֵּית יְהוָה. יג וְלַגֹּדְרִים, וּלְחֹצְבֵי הָאֶבֶן, וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב, לְחַזֵּק אֶת-בֶּדֶק בֵּית-יְהוָה; וּלְכֹל אֲשֶׁר-יֵצֵא עַל-הַבַּיִת, לְחָזְקָה. יד אַךְ לֹא יֵעָשֶׂה בֵּית יְהוָה, סִפּוֹת כֶּסֶף מְזַמְּרוֹת מִזְרָקוֹת חֲצֹצְרוֹת, כָּל-כְּלִי זָהָב, וּכְלִי-כָסֶף--מִן-הַכֶּסֶף, הַמּוּבָא בֵית-יְהוָה. טו כִּי-לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, יִתְּנֻהוּ; וְחִזְּקוּ-בוֹ, אֶת-בֵּית יְהוָה. טז וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת-הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת-הַכֶּסֶף עַל-יָדָם, לָתֵת, לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה: כִּי בֶאֱמֻנָה, הֵם עֹשִׂים. יז כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת, לֹא יוּבָא בֵּית יְהוָה: לַכֹּהֲנִים, יִהְיוּ. {פ} יח אָז יַעֲלֶה, חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם, וַיִּלָּחֶם עַל-גַּת, וַיִּלְכְּדָהּ; וַיָּשֶׂם חֲזָאֵל פָּנָיו, לַעֲלוֹת עַל-יְרוּשָׁלִָם. יט וַיִּקַּח יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ-יְהוּדָה, אֵת כָּל-הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר-הִקְדִּישׁוּ יְהוֹשָׁפָט וִיהוֹרָם וַאֲחַזְיָהוּ אֲבֹתָיו מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת-קֳדָשָׁיו, וְאֵת כָּל-הַזָּהָב הַנִּמְצָא בְּאֹצְרוֹת בֵּית-יְהוָה, וּבֵית הַמֶּלֶךְ; וַיִּשְׁלַח, לַחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם, וַיַּעַל, מֵעַל יְרוּשָׁלִָם. כ וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹאָשׁ, וְכָל-אֲשֶׁר עָשָׂה: הֲלוֹא-הֵם כְּתוּבִים, עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לְמַלְכֵי יְהוּדָה. כא וַיָּקֻמוּ עֲבָדָיו, וַיִּקְשְׁרוּ-קָשֶׁר; וַיַּכּוּ, אֶת-יוֹאָשׁ, בֵּית מִלֹּא, הַיֹּרֵד סִלָּא. כב וְיוֹזָכָר בֶּן-שִׁמְעָת וִיהוֹזָבָד בֶּן-שֹׁמֵר עֲבָדָיו, הִכֻּהוּ וַיָּמֹת, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם-אֲבֹתָיו, בְּעִיר דָּוִד; וַיִּמְלֹךְ אֲמַצְיָה בְנוֹ, תַּחְתָּיו. {פ}
  15. 15 שמואל
  16. 16 מלכים ב, יב
  17. 17 בפרשת כי תשא כתוב "ונתנו איש כפר נפשו"
  18. 18 פסוק ה - ה וַיֹּאמֶר יְהוֹאָשׁ אֶל-הַכֹּהֲנִים, כֹּל כֶּסֶף הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר-יוּבָא בֵית-יְהוָה כֶּסֶף עוֹבֵר--אִישׁ, כֶּסֶף נַפְשׁוֹת עֶרְכּוֹ:
  19. 19 וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹאָ֜שׁ אֶל־הַכֹּהֲנִ֗ים כֹּל֩ כֶּ֨סֶף הַקֳּדָשִׁ֜ים אֲשֶׁר־יוּבָ֤א בֵית־יְהוָה֙ כֶּ֣סֶף עוֹבֵ֔ר אִ֕ישׁ כֶּ֥סֶף נַפְשׁ֖וֹת עֶרְכּ֑וֹ כָּל־כֶּ֗סֶף אֲשֶׁ֤ר יַֽעֲלֶה֙ עַ֣ל לֶב־אִ֔ישׁ לְהָבִ֖יא בֵּ֥ית יְהוָֽה: (מלכים ב פרק יב פסוק ה)
  20. 20 רב
  21. 21 ראש חודש אדר שקורין בו פרשת שקלים
  22. 22 לפרשת שקלים
  23. 23 שסמוכה היא לפרשת שלקים שכבר קראוה בשבת שלפניו או שיקראוהו לשבת לאחרי שבת זה שקורין פרשת שקלים
  24. 24 פרשת שקלים בר\|"ח אדר
  25. 25 היינו מלפניה או לאחריה היינו כופלין אותה הפרשה בשני השבתות
  26. 26 שפרשת שקלים היא פרשת כי תשא
  27. 27 הרי היא בפרשת פנחס הסמוכה לאב
  28. 28 שחולקין כל פרשה לשלשה
  29. 29 שפרשת שקלים הוא פרשת כי תשא
  30. 30 בראש חודש טבת
  31. 31 שמוציאין שלש תורות
  32. 32 בראש חודש אדר
  33. 33 דהא פרשת ראש חודש נמי - "את קרבני לחמי" היא
  34. 34 שמוציאין שלש תורות כי לא ס"ל כרב אלא לשקלים קורין פרשת כי תשא
  35. 35 דראש חודש אדר
  36. 36 דר"ח טבת
  37. 37 היינו שר' יצחק נפחא באמת אמרו רק פעם אחת והוציאו מדבריו שכן הוא במקום השני
  38. 38 ר:ח אדר