כנגדו נמי לא בעי.
כנגדו נמי לא בעינן - לקבוע ג' פסוקים בנביא כנגד אותן שקורא המפטיר בתורה:
מתקיף לה רבא: והרי: (ירמיהו ז) עולותיכם ספו - דלא הויין עשרין וחד - וקרינן?
שאני התם - דסליק עניינא.
והיכא דלא סליק עניינא - לא?!
והאמר רב שמואל בר אבא: זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דר' יוחנן, וכי הוה קרינן עשרה פסוקי, אמר לן: אפסיקו.
מקום שיש תורגמן שאני.
מקום שיש תורגמן שאני - שיש טורח לצבור:
דתני רב תחליפא בר שמואל: לא שנו אלא במקום שאין תורגמן, אבל מקום שיש תורגמן פוסק:
Audioi Video
משנה
אין פורסין על שמע.[1]
אין פורסין על שמע - מנין הבא לבית הכנסת לאחר שקראו הצבור את שמע - עומד אחד ואומר: קדיש, וברכו, וברכה ראשונה שבקריאת שמע. פורסין לשון חצי הדבר:
ואין עוברין לפני התיבה.
ואין עוברין לפני התיבה - שליח צבור:
ואין נושאין את כפיהם.
ואין נושאין כפיהן - הכהנים:
ואין קורין בתורה.
אין קורין בתורה - בצבור:
ואין מפטירין בנביא.
ואין עושין מעמד ומושב.
אין עושין מעמד ומושב - למת. כשנושאין את המת לקוברו היו יושבין ז' פעמים לבכות את המת, והרוצה לסופדו - יספוד. והכי תניא (ב"ב דף ק:) אין פוחתין משבעה מעמדות ומושבות למת, כגון: עמדו יקרים עמודו, שבו יקרים שבו:
ואין אומרים: ברכת אבלים.
ברכת אבלים - מפרש בגמ':
ותנחומי אבלים.
ותנחומי אבלים - כשחוזרין מן הקברות עומדין ומנחמין את האבל, ואין שורה פחותה מעשרה, במסכת סנהדרין (דף יט.):
וברכת חתנים.
ואין מזמנין בשם.
ואין מזמנין על המזון בשם - נברך אלהינו:
פחות מעשרה.
ובקרקעות -
והקרקעות - של הקדש. הבא לפדותן - צריך עשרה ואחד מהן כהן:
ואדם כיוצא בהן - אם בא לפדות מיד הקדש. ובגמ' מפרש לה:
גמרא
מה"מ?
אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן: דאמר קרא: (ויקרא כב, לב) ונקדשתי בתוך בני ישראל.
כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה.
מאי משמע?
דתני ר' חייא: אתיא: תוך תוך.
כתיב הכא: ונקדשתי בתוך בני ישראל.
וכתיב התם :(במדבר טז) הבדלו מתוך העדה.
ואתיא: עדה עדה.
דכתיב התם: (במדבר יד, כז) עד מתי לעדה הרעה הזאת.
מה להלן - עשרה, אף כאן - עשרה:
עדה - אין פחותה מעשרה. שנאמר: עד מתי לעדה הרעה הזאת - יצאו יהושע וכלב:
ואין עושין מעמד ומושב פחות מעשרה:
כיון דבעי למימר: עמדו יקרים עמודו, שבו יקרים שבו - בציר מעשרה לאו אורח ארעא:
לאו אורח ארעא - להטריח שליח לכך, ולקרותן: יקרים, דא"כ מה הנחת למרובין:
ואין אומרים ברכת אבלים וברכת חתנים:
מאי ברכת אבלים - ברכת רחבה.
דא"ר יצחק א"ר יוחנן: ברכת אבלים בעשרה, ואין אבלים מן המנין.
אין אבלים מן המנין. שהרי הוא אומר ברכה למנחמים בפני עצמן: אחינו בעל הגמול ישלם לכם גמולכם הטוב, בא"י משלם הגמול. ולאבלים בפני עצמן: אחינו בעל נחמות ינחם אתכם, בא"י מנחם אבלים - ואינו כוללן יחד:
ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המנין:
והקרקעות תשעה וכהן ואדם כיוצא בהן:
מה"מ?
אמר שמואל: עשרה כהנים כתובים בפרשה.
י' כהנים כתובים - בפרשת הקדשות. שלשה בערכין[2], ושלשה בבהמה[3], וארבעה בקרקעות[4]. וכיון דמשלמי בהו עשרה בעינן עשרה גברי:
חד לגופיה
חד לגופיה - דכהן בעינן:
ואידך, הוי מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות - תשעה ישראלים וחד כהן.
ואימא חמשה כהנים וחמשה ישראלים?
ואימא חמשה כהנים וחמשה ישראלים - כיון דטעמא משום מיעוט אחר מיעוט הוא, השלישי אינו מיעוט אחר מיעוט. וכיון דדרשת ליה שני מיעוט אחר מיעוט, איתרבי לישראל, כי הדר אתא כהן שלישי - אשמועינן דליהוי כהן ולא ישראל. וכן ה' וכן ז' וכן ט':
קשיא:
ואדם כיוצא בהן:
אדם מי קדוש?
אמר רבי אבהו: באומר: דמי עלי.
דתניא: האומר דמי עלי - שמין אותו כעבד.
ועבד איתקש לקרקעות.
דכתיב (ויקרא כה) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה[5]:
עבד איתקש לקרקעות - שנאמר: והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה לעולם בהם תעבודו[6]:
משנה
הקורא בתורה - לא יפחות משלשה פסוקים.
ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד[7].
ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד - שלא יטעה מתורגמן (מן) המתרגם על פה: