ספירה - ביממא היא[1]:
וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר:
מנהני מילי?
אמר רבא: דאמר קרא (בראשית א[2]) ויקרא אלהים לאור יום - למאיר ובא קראו יום.
אלא מעתה: ולחשך קרא לילה - [למחשיך ובא קרא לילה] - הא קיי"ל דעד צאת הכוכבים לאו לילה הוא?
אלא אמר רבי זירא: מהכא (נחמיה ד[3]) ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים.
ואומר (נחמיה ד[4]) [והיו] לנו הלילה [משמר והיום מלאכה].
מאי ואומר?
וכי תימא משעלה עמוד השחר לאו יממא, ומכי ערבא שמשא ליליא, ואינהו מקדמי ומחשכי
מקדמי - מקדימין:
מחשכי - מעריבין:
- תא שמע: [והיו] לנו הלילה משמר והיום מלאכה:
ת"ש (והיה) לנו הלילה למשמר והיום למלאכה - ש"מ כל זמן שעסוקים במלאכה קרי יום ולא קדמותא וחשכותא:
משנה
כל היום כשר: לקריאת המגילה,
כל היום כשר - אע"ג דקיימא לן זריזין מקדימין למצות דכתיב: וישכם אברהם בבקר (בראשית כב[5]) - אפילו הכי כשר כל היום:
ולקריאת ההלל, ולתקיעת שופר, ולנטילת לולב, ולתפלת המוספין, ולמוספין,
ולוידוי הפרים,
לוידוי פרים - פר העלם דבר של צבור, ופר כהן משיח - שמתודין עליו חטא שהביאוהו עליו. כדאמרינן במסכת יומא: (דף לו:) והתודה על חטאת - עון חטאת. כתיב הכא: וכפר עליו הכהן (ויקרא ד) וכתיב התם ביום הכפורים: יעמד חי לפני ה' לכפר עליו וגו' (ויקרא טז[6]) - מה להלן כפרת דברים וביום כדיליף לקמן אף כאן כפרת דברים וביום:
ולוידוי מעשר, ולוידוי יוהכ"פ, לסמיכה, לשחיטה, לתנופה, להגשה, לקמיצה, ולהקטרה,
למליקה,
למליקה - של עוף:
ולקבלה,
לקבלה - לקבלת הדם:
ולהזיה,
להזיה - לזריקת הדם. והזיית פרים הנשרפין וחטאות הפנימיות שהיא זריקה שלהן:
ולהשקיית סוטה, ולעריפת העגלה, ולטהרת המצורע.
כל הלילה כשר לקצירת העומר, ולהקטר חלבים ואברים.
זה הכלל דבר שמצותו ביום - כשר כל היום.
דבר שמצותו בלילה - כשר כל הלילה:
גמרא
מנלן?[5]
דאמר קרא: והימים[6] האלה נזכרים ונעשים[7].
לקריאת ההלל[8] - דכתיב: (תהילים קיג) ממזרח שמש עד מבואו[9].
[רב יוסף] אומר: (תהילים קיח[10]) זה היום עשה ה'.
ולנטילת לולב[11] - דכתיב: (ויקרא כג[12]) ולקחתם לכם ביום הראשון.
ולתקיעת שופר[13] - דכתיב: (במדבר כט[14]) יום תרועה יהיה לכם.
ולמוספין[15] - דכתיב: (ויקרא כג[16]) דבר יום ביומו.
ולתפלת המוספין - כמוספין שויוה רבנן.
ולוידוי פרים[17] - דיליף כפרה כפרה מיום הכפורים.
דתניא גבי יוה"כ: (ויקרא טז[18]) וכפר בעדו ובעד ביתו - בכפרת דברים הכתוב מדבר.
בכפרת דברים - וידוי. במסכת יומא (דף לו:) מסיים לה: אתה אומר בכפרת דברים או אינו אלא בכפרת דמים - הרי הוא אומר[19]: ושחט את פר החטאת אשר לו[20] - למדנו שעדיין לא נשחט הפר[21]:
וכפרה ביממא הוא דכתיב: (ויקרא טז[22]) ביום הזה יכפר עליכם:
כי ביום הזה יכפר עליכם - אלמא כפרתו ביום:
ולוידוי מעשר וכו':
דכתיב: (דברים כו) ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי הקדש מן הבית[23], וסמיך ליה: היום הזה ה' אלהיך מצוך[24]:
לסמיכה ולשחיטה:
דכתיב: (ויקרא ג[25]) וסמך ושחט, וכתיב בה בשחיטה: (דברים יט) ביום זבחכם[26].
ולתנופה - דכתיב: (דברים כג[27]) ביום הניפכם את העומר.
ולהגשה - דאיתקש לתנופה.
דכתיב: (במדבר ה[28]) ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות והניף והקריב.
והניף והקריב - והקרבה היא הגשה. דאי אפשר לומר הך הקרבה היא הקטרת הקומץ - דהא כתיב בתריה: וקמץ והקטיר.[29] ומה היא הגשה - מגיש את המנחה ומגיעה בקרן מערבית דרומית של מזבח כנגד חודה של קרן, ואח"כ קומץ. ומקראי יליף לה במסכת סוטה (דף יד:) ובמנחות (דף יט:):
ולמליקה[30],
ולקמיצה[31],
ולהקטרה,
לקמיצה ולהקטרה - בהקטרת קומץ קאמר, שהיא במנחה כנגד זריקת דם בזבחים. ואינה כשרה אלא ביום. אבל הקטר חלבים ואברים[32] תנן במתני' דכשרים כל הלילה:
ולהזיה
- דכתיב: (ויקרא ז[33]) ביום צוותו את בני ישראל.
ביום צוותו - להקריב את קרבניהם. וכל הני[34] הקרבת הקרבן נינהו. דאילו הקטרת קומץ - הקרבה היא. וקמיצה - איתקש להקטרה, דכתיב: וקמץ והקטיר[35]. מליקת עוף - מליקתו והזייתו כאחת, והזייתו היא הקרבתו. קבלת דם - הקרבה קרי לה, דאמר מר: (חגיגה דף יא.) והקריבו זו קבלת הדם. א"נ להקריב כל צורכי הקרבה: קמיצה ומליקה וקבלה - כולן צרכי הקרבה הן. ואי אפשר בלא הן אבל הגשה ותנופה אינן מעכבין:
ולהשקיית סוטה - אתיא תורה תורה.
כתיב הכא: (במדבר ה[36]) ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת.
וכתיב התם: (דברים יז[37]) על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט
- 1 שנאמר וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר. - ביום ולא בלילה
- 2 וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד.
- 3 נחמי' ד, טו - וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים.
- 4 ד, טז - גַּם בָּעֵת הַהִיא אָמַרְתִּי לָעָם אִישׁ וְנַעֲרוֹ יָלִינוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְהָיוּ לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר וְהַיּוֹם מְלָאכָה.
- 5 שקריאת מגילה הוא ביום
- 6 הרי שהמגילה שהיא "נזכרים" היא ביום
- 7 וְהַיָּמִ֣ים הָ֠אֵלֶּה נִזְכָּרִ֨ים וְנַעֲשִׂ֜ים בְּכָל־דּ֣וֹר וָד֗וֹר מִשְׁפָּחָה֙ וּמִשְׁפָּחָ֔ה מְדִינָ֥ה וּמְדִינָ֖ה וְעִ֣יר וָעִ֑יר וִימֵ֞י הַפּוּרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה לֹ֤א יַֽעַבְרוּ֙ מִתּ֣וֹךְ הַיְּהוּדִ֔ים וְזִכְרָ֖ם לֹא־יָס֥וּף מִזַּרְעָֽם: ס (אסתר פרק ט פסוק כח)
- 8 מנלן שהוא ביום
- 9 תהלים קיג, ג - מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם יְהוָה.
- 10 זֶה־הַ֭יּוֹם עָשָׂ֣ה יְהוָ֑ה נָגִ֖ילָה וְנִשְׂמְחָ֣ה בֽוֹ: (תהלים פרק קיח פסוק כד)
- 11 מנלן שהוא ביום?
- 12 פסוק מ - וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים.
- 13 מנלן שהוא ביום?
- 14 וּבַחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם: (במדבר פרק כט פסוק א)
- 15 מנין שהוא ביום
- 16 אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיהוָה עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ.
- 17 מנלן שהוא ביום
- 18 וְהִקְרִ֧יב אַהֲרֹ֛ן אֶת־פַּ֥ר הַחַטָּ֖את אֲשֶׁר־ל֑וֹ וְכִפֶּ֥ר בַּעֲד֖וֹ וּבְעַ֥ד בֵּיתֽוֹ: (ויקרא פרק טז פסוק ו)
- 19 וזה בפסוק יא לאחרי פסוק ו הנ"ל
- 20 וְהִקְרִ֨יב אַהֲרֹ֜ן אֶת־פַּ֤ר הַחַטָּאת֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ וְכִפֶּ֥ר בַּעֲד֖וֹ וּבְעַ֣ד בֵּית֑וֹ וְשָׁחַ֛ט אֶת־פַּ֥ר הַחַטָּ֖את אֲשֶׁר־לֽוֹ: (ויקרא פרק טז פסוק יא)
- 21 א"כ אין כאן דם עדיין והכפרה הוא הווידוי דברים
- 22 כִּֽי־בַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה יְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶ֖ם לְטַהֵ֣ר אֶתְכֶ֑ם מִכֹּל֙ חַטֹּ֣אתֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה תִּטְהָֽרוּ: (ויקרא פרק טז פסוק ל)
- 23 וְאָמַרְתָּ֡ לִפְנֵי֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ בִּעַ֧רְתִּי הַקֹּ֣דֶשׁ מִן־הַבַּ֗יִת וְגַ֨ם נְתַתִּ֤יו לַלֵּוִי֙ וְלַגֵּר֙ לַיָּת֣וֹם וְלָאַלְמָנָ֔ה כְּכָל־מִצְוָתְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתָ֑נִי לֹא־עָבַ֥רְתִּי מִמִּצְוֺתֶ֖יךָ וְלֹ֥א שָׁכָֽחְתִּי: (דברים פרק כו פסוק יג)
- 24 הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ מְצַוְּךָ֧ לַעֲשׂ֛וֹת אֶת־הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים וְשָׁמַרְתָּ֤ וְעָשִׂ֙יתָ֙ אוֹתָ֔ם בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ: (דברים פרק כו פסוק טז)
- 25 פסוק ח - וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ קָרְבָּנוֹ וְשָׁחַט אֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב.
- 26 בְּי֧וֹם זִבְחֲכֶ֛ם יֵאָכֵ֖ל וּמִֽמָּחֳרָ֑ת וְהַנּוֹתָר֙ עַד־י֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֔י בָּאֵ֖שׁ יִשָּׂרֵֽף: (ויקרא פרק יט פסוק ו)
- 27 וַעֲשִׂיתֶ֕ם בְּי֥וֹם הֲנִֽיפְכֶ֖ם אֶת־הָעֹ֑מֶר כֶּ֣בֶשׂ תָּמִ֧ים בֶּן־שְׁנָת֛וֹ לְעֹלָ֖ה לַיהוָֽה: (ויקרא פרק כג פסוק יב)
- 28 פסוק כה - וְלָקַח הַכֹּהֵן מִיַּד הָאִשָּׁה אֵת מִנְחַת הַקְּנָאֹת וְהֵנִיף אֶת הַמִּנְחָה לִפְנֵי יְהוָה וְהִקְרִיב אֹתָהּ אֶל הַמִּזְבֵּחַ.
- 29 ויקרא ה, יב - וֶהֱבִיאָהּ אֶל הַכֹּהֵן וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִמֶּנָּה מְלוֹא קֻמְצוֹ אֶת אַזְכָּרָתָה וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה עַל אִשֵּׁי יְהוָה חַטָּאת הִוא.
- 30 מליקה בעוף הוא כמו שחיטה בבהמה הנ"ל "ביום זבחכם"
- 31 קמיצה במנחה היא במקום שחיטה בבהמה וצריך להיום ביום כשחיטה
- 32 של הקרבנות
- 33 אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֶת־מֹשֶׁ֖ה בְּהַ֣ר סִינָ֑י בְּי֨וֹם צַוֹּת֜וֹ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לְהַקְרִ֧יב אֶת־קָרְבְּנֵיהֶ֛ם לַיהוָ֖ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינָֽי: פ (ויקרא פרק ז פסוק לח)
- 34 הקטרת קומץ, וקמיצה, ומליקה
- 35 וְקָמַ֨ץ הַכֹּהֵ֤ן מִן־הַמִּנְחָה֙ אֶת־אַזְכָּ֣רָתָ֔הּ וְהִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּ֑חָה וְאַחַ֛ר יַשְׁקֶ֥ה אֶת־הָאִשָּׁ֖ה אֶת־הַמָּֽיִם: (במדבר פרק ה פסוק כו)
- 36 אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר תַּעֲבֹר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהֶעֱמִיד אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי יְהוָה וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן אֵת כָּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת.
- 37 עַל־פִּ֨י הַתּוֹרָ֜ה אֲשֶׁ֣ר יוֹר֗וּךָ וְעַל־הַמִּשְׁפָּ֛ט אֲשֶׁר־יֹאמְר֥וּ לְךָ֖ תַּעֲשֶׂ֑ה לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל: (דברים פרק יז פסוק יא)