לכם ולא לכלבים - דברי רבי יוסי הגלילי.
ר"ע אומר: אפילו נפש בהמה במשמע[1]. אם כן מה תלמוד לומר לכם? לכם ולא לעובדי כוכבים.
ומה ראית לרבות את הכלבים ולהוציא את העובדי כוכבים? מרבה אני את הכלבים שמזונותן עליך, ומוציא אני את העובדי כוכבים שאין מזונותן עליך:
אמר ליה אביי לרב יוסף: ולרבי יוסי הגלילי דאמר לכם ולא לכלבים - הני סופלי
הני סופלי - גרעיני תמרין:
לחיותא היכי שדינן להו ביום טוב?
היכי שדינן להו - כיון דלאדם לא חזו ומאכל לבהמה לא משתרי אסירי בטלטול:
אמר ליה: הואיל וחזו להסקה.
תינח ביבישתא, ברטיבתא מאי איכא למימר?
אמר ליה: חזו להיסק גדול.
תינח בי"ט, בשבת מאי איכא למימר?
מטלטלינן להו אגב ריפתא, כדשמואל. דאמר שמואל: עושה אדם כל צרכו בפת.
עושה אדם כל צרכו בפת - ומטלטל ע"י הפת ולא חיישינן לבזיון דאוכלין:
ופליגא דרבי יהושע בן לוי,
ופליגא דרבי יהושע בן לוי - הא דרב הונא דלעיל דאמר אי כי יהבינן רפתא לינוקא כו':
דאמר רבי יהושע בן לוי: מזמנין את הנכרי בשבת, ואין מזמנין את הנכרי ביום טוב - גזרה שמא ירבה בשבילו.
רב אחא בר יעקב אמר: אפילו בשבת נמי לא, משום שיורי כוסות.
שיורי כוסות - של יין ששרה בהן פתו ומטלטלן השמש להצניע הכוס:
אי הכי, דידן נמי!
דידן נמי - הא לא חזו דמאיסי:
דידן חזו לתרנגולין. דידהו נמי חזו לתרנגולין! דידהו איסורי הנאה נינהו.
ולטלטלינהו אגב כסא! מי לא אמר רבא: מטלטלין כנונא
כנונא - כלי שמשימים בו הגחלים:
אגב קטמיה,
אגב קטמיה - שהיינו צריכין לאפרו והוכן מע"ש לכסות רוק או צואה:
אע"ג דאיכא עליה שברי עצים!
ואע"ג דאיכא עליה שברי עצים - דלא חזו מטלטל להו עם כנונא:
התם לאו איסורי הנאה נינהו, הכא איסורי הנאה נינהו:
הכא איסורי הנאה נינהו - ומוקצי טפי:
אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: ולהוי כגרף של רעי!
ולהוי כגרף של רעי - שמותר לטלטלו ולפנותו לאשפה מחמת מאוס כדאמרינן בפרק בתרא (דף לו:):
אמר ליה: וכי עושין גרף של רעי לכתחלה?
וכי עושין גרף של רעי לכתחילה - נהי דכי איתיה קמן מסלקינן ליה אבל לאתויי קמן או למיזל אנן לגביה כי היכי דנמאס עלן ונסלקיה מי שרי:
אדבריה רבא למר שמואל ודרש: מזמנין את הנכרי בשבת, ואין מזמנין את הנכרי בי"ט - גזרה שמא ירבה בשבילו:
מרימר ומר זוטרא כי הוה מקלע להו נכרי בי"ט, אמרו ליה: אי ניחא לך במאי דטריחא לן - מוטב, ואי לא - טרחא יתירא אדעתא דידך לא טרחינן:
משנה. ב"ש אומרים: לא יחם אדם חמין לרגליו אלא אם כן ראויין לשתיה.
מתני' לא יחם אדם חמין - לרחוץ רגליו אוכל נפש התיר הכתוב ולא להבעיר אור בשביל רחיצה:
וב"ה מתירין. עושה אדם מדורה ומתחמם כנגדה:
מדורה - היסק גדול:
גמרא. איבעיא להו: האי מדורה מאן קתני לה? דברי הכל היא, ושני להו לבית שמאי בין הנאת כל גופו להנאת אבר אחד,
גמ' הנאת כל גופו - דמיא לאוכל נפש:
או דלמא ב"ה קתני לה, אבל ב"ש לא שני להו?
ת"ש: ב"ש אומרים לא יעשה אדם מדורה ויתחמם כנגדה, וב"ה מתירין:
משנה. שלשה דברים רבן גמליאל מחמיר כדברי ב"ש:
מתני' ג' דברים כו' - מפ' טעמא בגמרא:
אין טומנין את החמין לכתחלה ביום טוב,
ואין זוקפין את המנורה ביום טוב,
אין זוקפין - משמע אם נפלה מנורה של מתכת אין זוקפין ומשיבין אותה:
ואין אופין פתין גריצין אלא רקיקין.
פתין גריצין - ככרות עבים משום טרחא:
אמר רבן גמליאל: מימיהן של בית אבא לא היו אופין פתין גריצין אלא רקיקין.
אמרו לו: מה נעשה לבית אביך, שהיו מחמירין על עצמן ומקילין לכל ישראל להיות אופין פתין גריצין וחררין:
חררין - שאופים על הגחלים:
גמרא. היכי דמי? אי דאנח עירובי תבשילין - מאי טעמא דב"ש? ואי דלא אנח עירובי תבשילין - מאי טעמא דב"ה?
אמר רב הונא: לעולם אימא לך שלא הניח עירובי תבשילין, וכדי חייו שרו ליה רבנן.
ורב הונא לטעמיה, דאמר רב הונא: מי שלא הניח עירובי תבשילין - אופין לו פת אחת ומבשלין לו קדרה אחת