אומר: רואין את העליונות כאילו הן פרודות, והתחתונות מעלות את העליונות.
רואין אותן כאילו הן פרודות - אם אין כאן מאה פומין של היתר שיהא בהן כדי להעלות פי האיסור באחד ומאה רואין כאילו ליטרות של כל הפומין פרודות מעל הפומין ומעורבות בשל שולים ונמצאו כולם בספק הדמוע ומצטרפות התחתונות להעלות את ליטרא שעל הפה דהואיל ותרומת פירות דרבנן מקילים בהעלאתם:
ר' יהושע אומר: אם יש שם מאה פומין - יעלו,
ור' יהושע אומר אם יש שם מאה פומין - של היתר לבד פומין של אסור מעלין אותן באחד ומאה ואם לאו הפומין אסורין ואין השולים מועילין לבטל הפומין הואיל ואינן בספק הדמוע:
ואם לאו - הפומין אסורין והשולים מותרין.
ר' יהודה אומר:
רבי יהודה אומר - לא כן נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע אלא כן נחלקו ר' אליעזר אומר כו':
ר' אליעזר אומר: אם יש שם מאה פומין - יעלו, ואם לאו - הפומין אסורין והשולים מותרין.
ר' יהושע אומר: אפילו יש שם שלש מאות פומין - לא יעלו.
ר' יהושע אומר אפילו יש שם שלש מאות פומין - וכולן בכלל הספק אין מעלין את היחיד הואיל ופומי הכלי דבר שיש בו מנין הוא לא בטלי ואפילו בדרבנן אבל דרסה בעגול כו':
דרסה בעגול ואינו יודע באיזה עגול דרסה - דברי הכל יעלו.
דברי הכל?! היינו פלוגתייהו?
אמר רב פפא: הכי קאמר: דרסה בעגול ואינו יודע באיזה מקום עגול דרסה אי לצפונה אי לדרומה - דברי הכל יעלו.
הכי קאמר דרסה בתוך העגול - דעכשיו אינן נכרות שהרי מדובקות ואינו יודע היכן היא אם בצפונו של עגול או בדרומו הואיל והשתא לאו בת מנין היא ולא מנכרא דברי הכל יעלו. ותנא דלעיל ר' יהודה ואליבא דרבי יהושע היא:
רב אשי אמר: לעולם ספק יום טוב ספק חול הוי דבר שיש לו מתירין
רב אשי אמר לעולם - הא דקתני וספקה אסור - ספק יום טוב ספק חול קאמר. ודקשיא לך לרב יוסף ולרבי יצחק ספק דרבנן הוא ולקולא, הכא אזלינן לחומרא הואיל ויש לו מתירין למחר:
וכל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל.
אפילו בדרבנן - כגון ביצה דגזרת פירות הנושרין היא - לא בטלה בתערובתה. וכי היכי דבבטולה מחמרינן מהאי טעמא בספקה נמי מחמרינן מהאי טעמא:
תניא. אחרים אומרים משום רבי אליעזר: ביצה תאכל היא ואמה.
ביצה תאכל - אם נולדה ביום טוב:
במאי עסקינן?
אילימא בתרנגולת העומדת לאכילה - פשיטא דהיא ואמה שריא.
פשיטא דהיא ואמה שריא - כלומר אם בא לומר כבית שמאי, לשמעינן ביצה אמה למה לי, פשיטא דשריא:
אלא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים - היא ואמה אסורה?
היא ואמה אסורה - דשמעינן לר' אליעזר דאית ליה מוקצה דתנן בפרק המביא (לקמן דף לד.) ר' אליעזר אומר עומד אדם על המוקצה כו' אלמא הכנה בעי:
א"ר זירא: תאכל אגב אמה.
אגב אמה - אם אוכלין את אמה היום תאכל אף היא:
היכי דמי?
אמר אביי: כגון שלקחה סתם.
שלקחה סתם - תרנגולת זו קנאה סתם:
נשחטה - הובררה דלאכילה עומדת.
לא נשחטה - הובררה דלגדל ביצים עומדת.
רב מרי אמר: גוזמא קתני.
גוזמא קתני - כאדם שרוצה להחזיק דבריו מדבר יתר ובעומדת לאכילה קאמר ונחלק על בית הלל האוסרים ואמה לא איצטריכא ליה אלא גזים ואמר מילתא יתירא הכל יאכל גם את האב גם את האם:
דתניא. אחרים אומרים משום רבי אליעזר: ביצה תאכל היא ואמה. ואפרוח וקליפתו.
מאי קליפתו?
אילימא קליפה ממש, קליפה בת אכילה היא?!
אלא אפרוח בקליפתו.
עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר בן יעקב
דר' אליעזר בן יעקב - אוסר אפרוחים שלא נפתחו עיניהם, ופליגי רבנן עליה. ולקמן מייתי לה בגמרא:
אלא היכא דיצא לאויר העולם.
אבל היכא דלא יצא לאויר העולם לא פליגי?
אלא אפרוח וקליפתו גוזמא,
גוזמא - אע"פ דלא אפשר גזים ואמר מילתא דטופיינא גוזמא דבר שנוי שאינו מתקבל:
הכא נמי תאכל היא ואמה גוזמא.
אתמר. שבת ויום טוב
שבת ויום טוב - הסמוכין. והוא הדין ליום טוב ושבת:
רב אמר: נולדה בזה אסורה בזה.
ור' יוחנן אמר: נולדה בזה מותרת בזה.
נימא קסבר רב: קדושה אחת היא?
קדושה אחת היא - הרי הן כיום אחד ארוך:
והאמר רב: הלכה כארבעה זקנים ואליבא דרבי אליעזר.
ארבעה זקנים אליבא דר' אליעזר - בערובין בפ' בכל מערבין (דף לח:):
דאמר שתי קדושות הן.
דאמר שתי קדושות הן - ומערב ליום א' למזרח ולשני למערב:
אלא הכא בהכנה דרבה קמיפלגי.
הכנה דרבה - דאמר הכנה בידי שמים מתסרא מיום טוב לשבת, דסעודת שבת בעיא הזמנה מיום חול מגזרת הכתוב:
רב אית ליה הכנה דרבה.
ורבי יוחנן לית ליה הכנה דרבה.
כתנאי.
נולדה בשבת - תאכל ביו"ט. ביום טוב - תאכל בשבת.
ר' יהודה אומר משום ר' אליעזר: עדיין היא מחלוקת, שב"ש אומרים תאכל וב"ה אומרים לא תאכל.
אושפיזכניה
אושפיזכניה - בעל הבית:
דרב אדא בר אהבה הוו ליה הנך ביצים מיו"ט לשבת.
מיו"ט לשבת - היום נולדו והיה רוצה לאכלן למחר בשבת:
אתא לקמיה. אמר ליה: מאי לאטווינהו האידנא וניכלינהו למחר?
לאטווינהו - לצלותן האידנא. מי אסירי בטלטול בו ביום או לא:
א"ל מאי דעתיך
מאי דעתיך - דפשיטא לך דלמחר מיהא שרו, משום דקיימא לן רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן. מיהו בטלטול האידנא אסירי דאפילו ר' יוחנן לא שרי לצלותה היום אלא לגומעה למחר אם היה יו"ט קודם לשבת אבל ביומיה לא ואפילו בטלטול:
רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן.
אפילו ר' יוחנן לא קא שרי אלא לגומעה למחר, אבל ביומיה - לא.
והתניא
והתניא - סייעתא:
אחת ביצה שנולדה בשבת ואחת ביצה שנולדה ביו"ט - אין מטלטלין אותה: לא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך בה כרעי המטה.
אושפיזכניה דרב פפא, ואמרי לה ההוא גברא דאתא לקמיה דרב פפא: הוו ליה הנך ביצים משבת ליום טוב.
אתא לקמיה, א"ל: מהו למכלינהו למחר?
אמר ליה: זיל האידנא ותא למחר.
דרב לא מוקי אמורא עלויה.
דרב לא מוקי אמורא עלויה - לא היה מעמיד מתורגמן לפניו לדרוש דרשה לרבים:
מיומא טבא לחבריה
מיומא טבא לחבריה - כלומר משעשה היום יום טוב, דהיינו לאחר סעודה, עד מחר:
משום שכרות.
משום שכרות - דרב אורויי היה מורי בדרשה שלו. כדאמרינן בכריתות. ושכור אסור להורות. דכתיב יין ושכר אל תשת (ויקרא י) וכתיב להורות את בני ישראל (שם):
כי אתא למחר, אמר ליה: