רבינא אמר לעולם לא תיפוך.
רבינא אמר - הא דקאמר ר' יוחנן מוחלפת השיטה לא תיפוך:
ורבי יהודה לדבריהם דרבנן קאמר להו.
לדידי אפילו בראשון נמי שריא דאוכלא דאפרת הוא,
אוכלא דאפרת הוא - וכיון דמשום סחיטה ליכא משום משקין שזבו נמי ליכא בעומדת לאכילה:
אלא לדידכו
לדידכו - דאסריתו לה אף בשני, נהי נמי דאית לכו בביצה גזירת משקין שזבו ואפילו בתרנגולת העומדת לאכילה:
אודו לי מיהת דבשני שריא.
אודו לי מיהת דבשני שריא - דחד מינייהו חול הוא:
דשתי קדושות הן.
ואמרי ליה רבנן: לא, קדושה אחת היא.
קדושה אחת היא - ולא דמו לשאר ימים טובים דהנך לאו משום ספקא אתקון דאף בזמן ב"ד היו עושין אותם שני ימים אם באו עדים מן המנחה ולמעלה כדאמרינן בר"ה (דף ל:):
רבינא בריה דרב עולא אמר:
רבינא ברי' דרב עולא אמר - רבי יהודה אדר' יהודה מעיקרא לא תקשי דהא דקאמר בשני אין בראשון לא בעומדת לביצים קאמר ומשום מוקצה ולא משום משקין שזבו:
הכא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים.
ור' יהודה לטעמיה דאית ליה מוקצה.
מיתיבי:
מיתיבי - אהנך אמוראי קמאי דאפלוג בטעמא דבית הלל דמתני':
אחד ביצה שנולדה בשבת ואחד ביצה שנולדה ביו"ט אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי
לכסות בה את הכלי - פי צלוחית:
ולא לסמוך בה כרעי המטה.
לסמוך בה - זוקפה כנגד חודה וסומך בה:
אבל כופה עליה את הכלי בשביל שלא תשבר.
אבל כופה עליה כו' - ואע"ג דהיא אינה ניטלת מטלטלין את הכלי לצורכה ולאפוקי מדר' יצחק דאמר (שבת דף מג.) אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת ואיהו מוקי לה בצריך למקומו של כלי:
וספיקא אסורה.
וספקא - של זו אסורה. קא סלקא דעתך ספק נולדה ביו"ט ספק בחול אסורה ביו"ט:
ואם נתערבה באלף - כולן אסורות.
בשלמא לרבה דאמר משום הכנה - הוי ספיקא דאורייתא, וכל ספיקא דאורייתא לחומרא.
אלא לרב יוסף ולר' יצחק דאמרי משום גזרה - ספיקא דרבנן היא, וכל ספיקא דרבנן לקולא?
ספק דרבנן היא - דאפי' ודאי משום גזירה הוא דאתסר וכי הויא לה ספיקא הוי ספק במידי דאסור מדרבנן:
סיפא אתאן לספק טרפה.
לספק טריפה - ספק נולדה מתרנגולת טרפה. ולאו ביו"ט קאי. ואיידי דאיירי באיסור ביצה איירי נמי בהא:
אי הכי אימא סיפא: נתערבה באלף כולן אסורות.
אי אמרת בשלמא ספק יו"ט ספק חול - הוי דבר שיש לו מתירין
שיש לו מתירין - שיכול לאכלו אחר יו"ט בהיתר גמור:
וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל.
אפילו באלף לא בטיל - ואע"ג דמדאורייתא חד בתרי בטיל דכתיב (שמות כג) אחרי רבים להטות - אחמור רבנן הואיל ויש לו מתירין לאחר זמן לא יאכלנו באיסור על ידי ביטול:
אלא אי אמרת ספק טרפה, דבר שאין לו מתירין היא, ותבטל ברובא?
וכי תימא ביצה חשובה ולא בטלה.
הניחא למ"ד
הניחא למ"ד - לקמן:
כל שדרכו לימנות שנינו.
כל שדרכו למנות שנינו - במשנת ערלה כדלקמן דלא בטיל, משמע כל דבר שיש בני אדם המקפידין עליו מפני חשיבותו למוכרו במנין, ביצה נמי הרבה מוכרין אותה במנין:
אלא למ"ד את שדרכו לימנות שנינו
אלא למאן דאמר את שדרכו - דמשמע את המיוחד לכך שאין אדם מוכרו באומד:
מאי איכא למימר?
מאי איכא למימר - הרי ביצה הרבה נמכרת באומד בלא מנין:
דתנן: מי שהיו לו חבילי תלתן
תלתן - מין קטנית למתק קדירה פילוג"ר בלע"ז:
של כלאי הכרם - ידלקו.
ידלקו - כדין כלאי הכרם שנאמר: (דברים כב) פן תוקדש - תוקד אש, דאסירי בהנאה:
נתערבו באחרות ואחרות באחרות - כולן ידלקו. דברי ר' מאיר.
וחכמים אומרים: יעלו באחת ומאתים.
יעלו באחת ומאתים - אם נתערב אחד מהן במאתים של היתר יעלה אחד מהן וידלק והשאר מותרין. וזה שיעור ביטול כלאים וערלה באחד ומאתים:
שהיה ר' מאיר אומר: את שדרכו למנות מקדש.
שהיה ר' מאיר אומר - כלומר להכי אמר ר' מאיר כולן ידלקו ולית להו ביטול, שהיה ר' מאיר אומר הואיל ודרכן לימנות אין בטלין ומקדשין לאסור כל המתערבין בהן:
וחכמים אומרים: אינו מקדש, אלא ששה דברים בלבד.
וחכמים אומרים - כל פירות שבעולם בטלים, חוץ מששה דברים הללו המנויין כאן, שהן חשובין מאד:
ר' עקיבא אומר: שבעה.
ואלו הן:
אגוזי פרך, ורמוני באדן,
פרך ובאדן - מקומות הן:
וחביות סתומות, וחלפי תרדין, וקלחי כרוב,
קולחי - קלחי כרובין גדולים עם עלין שלהן וכרוב של א"י היה גדול כאילן כדאמרינן בכתובות (דף קיא:):
ודלעת יונית.
ר' עקיבא מוסיף: אף ככרות של בעל הבית.
הראוי לערלה - ערלה.
הראוי לערלה ערלה - אותן שהן מין אילן וערלה נוהגת בהן מקדשין את ערוביהן משום ערלה:
הראוי לכלאי הכרם - כלאי הכרם.
והראוי לכלאי הכרם - כגון חלפי תרדין וקולחי כרוב וככרות שאינן מין אילן מקדשין ערוביהן באיסור כלאי הכרם:
ואתמר עלה, רבי יוחנן אמר: את שדרכו למנות שנינו.
את שדרכו לימנות שנינו - במילתיה דר' מאיר:
ור' שמעון בן לקיש אמר: כל שדרכו למנות שנינו.
הניחא לר' שמעון בן לקיש,
הניחא לר' שמעון בן לקיש - איכא לאוקמא לברייתא דלעיל דקתני ביצה לא בטלה כר' מאיר:
אלא לרבי יוחנן מאי איכא למימר?
אמר רב פפא: האי תנא
האי תנא - דלעיל:
תנא דליטרא קציעות הוא.
תנא - דאיירי גבי ליטרא קציעות הוא, דאמר כל דבר שיש בו מנין אפילו במידי דרבנן, כגון ליטרא קציעות, דאיירי בתרומת פירות דרבנן לא בטיל כדמפרש לקמיה:
דאמר: כל דבר שבמנין, אפי' בדרבנן לא בטיל, וכל שכן בדאורייתא.
וכ"ש - ביצה טרפה:
דתנן: ליטרא קציעות
ליטרא קציעות - תאנים שנתייבשו בשדה וקצען במקצוע, והוא שם כלי העשוי לכך, וחותכין בו עוקצי התאנים ואחר כך דורסים אותם בכלי עגול והן נדבקין יחד ונעשין כגבינה, והוא נקרא עגולי דבילה, וכשבאין למוכרן מפרידן במגריפה ומוכרן במשקל ליטרא:
שדרסה על פי עגול
שדרסה ע"פ כלי - ששמו עגול שבו עושין העגולין:
ואינו יודע באיזה עגול דרסה,
ואינו יודע באיזה עגול - אבל יודע שעל פיו הוא ולא בתוכו:
על פי חבית ואינו יודע באיזו חבית דרסה,
על פי כורת ואינו יודע באיזו כורת דרסה.
ר' מאיר אומר:
רבי מאיר אומר - כן נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע בדבר זה. ר' אליעזר אומר: אף על פי שאין לטרות תחתונות בספק דמוע מצטרפות התחתונות אל הפומין של כל העגולין הללו:
ר' אליעזר