גבי יום טוב דסתם לן תנא כרבי יהודה.
דתנן. אין מבקעין עצים מן הקורות.
דתנן אין מבקעין עצים - בי"ט, לא מן הקורות הסדורות זו על גב זו בקרקע ועומדות לבנין:
ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב.
ולא מן הקורה שנשברה בי"ט - ואע"פ שעומדת מעכשיו להיסק הואיל ובין השמשות לאו להכי קיימא, כיון דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא. אלמא אית לן מוקצה ביום טוב. הלכך מוקי רב נחמן למתני' דאיירי ביום טוב, ובית הלל כר' יהודה ובעומדת לגדל ביצים, ומשום מוקצה:
מוקים לה לב"ה כרבי יהודה.
מכדי, מאן סתמיה למתני' - רבי.
מאן סתם לן למתני' ר' - הוא סדר המשנה, וכשראה דברי חכם וישרו בעיניו, שנאן סתם ולא הזכיר שם אומרו עליהן, כדי שלא יהו שנויה מפי יחיד, ונראין כאילו נשנו מפי המרובים ויעשו כמותן:
מאי שנא בשבת דסתם לן כר' שמעון ומאי שנא ביו"ט דסתם לן כר' יהודה?
אמרי: שבת דחמירא ולא אתי לזלזולי בה -
ולא אתי לזלזולי ביה - אי מקילין בה חדא קולא לא אתי לאקולי בה טפי:
סתם לן כרבי שמעון דמיקל.
יום טוב דקיל, ואתי לזלזולי ביה - סתם לן כרבי יהודה דמחמיר.
במאי אוקימתא, בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ומשום מוקצה.
אי הכי אדמפלגי בביצה לפלגו בתרנגולת?
להודיעך כחן דב"ש, דבנולד שרי.
ולפלוגי בתרנגולת להודיעך כחן דבית הלל דבמוקצה אסרי?
וכ"ת כח דהתירא עדיף?
דהתירא עדיף ליה - טוב לו להשמיענו כח דברי המתיר שהוא סומך על שמועתו ואינו ירא להתיר. אבל כח האוסרין אינה ראיה שהכל יכולין להחמיר ואפילו בדבר המותר:
ונפלוג בתרוייהו?
תרנגולת העומדת לגדל ביצים היא וביצתה - ב"ש אומרים: תאכל, וב"ה אומרים: לא תאכל?
אלא אמר רבה: לעולם בתרנגולת העומדת לאכילה, וביום טוב שחל להיות אחר השבת עסקינן, ומשום הכנה.
ומשום הכנה - דאסרי לה ב"ה כדמפרש ואזיל:
וקסבר רבה: כל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה.
דכל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה - ואף על גב דבידי שמים הוא - אסור. דבעינן כל סעודות שבת וסעודות יום טוב שיהו מזומנות ומוכנות מבעוד יום של חול:
ורבה
ורבה - דאסר בהכנה שאינה בידים ממש:
לטעמיה. דאמר רבה:
לטעמיה דאמר רבה - בפסחים (דף מז:) ויליף מהכא דמוקצה דאורייתא:
מאי דכתיב: (שמות טז) והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו -
והכינו - והזמינו, כגון מכאן אני אוכל למחר. דאי משום הכנה בידים ולומר שיאפו ויבשלו מבעוד יום, בהדיא כתיב: את אשר תאפו אפו - אלא הזמנה בפה קאמר. וכתיב: ביום הששי, וסתם ששי חול הוא, ואחשבה רחמנא לסעודת שבת שיזמיננה מבעוד יום ובחול:
חול מכין לשבת וחול מכין ליום טוב.
ואין יו"ט מכין לשבת,
ואין יום טוב מכין לשבת - ויום טוב נמי קרוי שבת, ובעיא סעודתו הזמנה והזמנתה בחול. אבל סעודת חול לא חשיבא ולא שייכא בה הזמנה. הלכך באחד בשבת בעלמא לית לן למיסר ביצה שנולדה ביה משום דאתכן בידי שמים דסעודת חול לא אצרכה רחמנא זמון מבעוד יום דלא שייך בה מוקצה:
ואין שבת מכינה ליום טוב.
ואין י"ט מכין לחברו - לא גרסינן במלתיה דרבה. דהא קרא קא דריש ושני ימים רצופים בתורה לא אשכחן, דמספיקא עבדינן להו:
א"ל אביי: אלא מעתה יו"ט בעלמא תשתרי?
יום טוב בעלמא - שאינו אחר שבת:
גזרה משום יו"ט אחר השבת.
שבת דעלמא
שבת דעלמא - שאינו אחר יום טוב:
תשתרי?
תשתרי - לגמוע ביצה חיה שנולדה בו:
גזרה משום שבת אחר יום טוב.
ומי גזרינן?
ומי גזרינן - ומי אחמור רבנן בביצה למגזר היתרא משום איסורא:
והא תניא:
השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות - מותרות לאכלן ביום טוב.
ואם איתא, ליגזר משום הנך דמתילדן ביומיהן?
א"ל: ביצים גמורות במעי אמן מילתא דלא שכיחא היא,
ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן.
Audio Video
רב יוסף אמר: גזרה משום פירות הנושרין.
רב יוסף אמר - טעמא דביצה, בתרנגולת העומדת לאכילה וכדאוקימנא. ובית הלל דאסרי משום פירות הנושרין מן האילן בשבת. וקא סלקא דעתך השתא גזרה היא משום פירות הנושרין דלא נכלינהו דהא נמי לפירות הנושרין מן האילן דמיא שאף זו פרי הנושר:
א"ל אביי: פירות הנושרין טעמא מאי