שחטו למולין, על מנת שיתכפרו בו ערלים בזריקה.
רב חסדא אמר, פסול.
רבה אמר, כשר.
רב חסדא אמר, פסול.
יש מחשבת ערלים בזריקה.
רבה אמר, כשר.
אין מחשבת ערלים בזריקה.
אמר רבה, מנא אמינא לה?
דתניא, "יכול יפסול בני חבורה הבאין עמו?
ודין הוא, הואיל וערלה פוסלת, וטומאה פוסלת.
מה טומאה לא עשה בה מקצת טומאה ככל טומאה, אף ערלה לא עשה בה מקצת ערלה ככל ערלה.
או כלך לדרך זו.
הואיל וערלה פוסלת וזמן פוסל.
מה זמן עשה בה מקצת זמן ככל זמן, אף ערלה עשה בה מקצת ערלה ככל ערלה.
נראה למי דומה?
דנין דבר שאינו נוהג בכל הזבחים, מדבר שאינו נוהג בכל הזבחים.
ואל יוכיח זמן שנוהג בכל הזבחים.
או כלך לדרך זו.
דנין דבר שלא הותר מכללו, מדבר שלא הותר מכללו.
ואל תוכיח טומאה, שהותרה מכללה.
ת"ל (שמות יב, ) "זאת"".
מאי, "זאת"?
אילימא דכולה ערלה פסלה, מקצתה לא פסלה?
האי מ"וכל ערל" נפקא?
אלא לאו הכי קתני, "ת"ל וכל ערל", כולה ערלה פסלה, מקצתה לא פסלה".
וכי תימא הוא הדין לזריקה, דכולה ערלה מיהא פסלה?
ת"ל, "זאת".
בשחיטה הוא דכולה ערלה מיהא פסלה, אבל זריקה אפילו כולה ערלה נמי לא פסלה.
וכי תימא מאי קולא דזריקה? דאין מחשבת אוכלין בזריקה.
ורב חסדא, אדרבה לאידך גיסא.
"ת"ל, 'וכל ערל' כולה ערלה פסלה, מקצתה לא פסלה.
אבל זריקה, אפילו מקצתה נמי פסלה.
וכי תימא הוא הדין לזריקה, דעד דאיכא כולה ערלה לא פסלה?
ת"ל, 'זאת', שחיטה הוא דמקצתה לא פסלה, אבל זריקה אפילו מקצתה פסלה".
וכ"ת, ומאי חומריה דזריקה?
דלא מקבע פיגול אלא בזריקה.
מתקיף לה רב אשי, ממאי דהאי "וכל ערל" כולה משמע, דילמא האי "וכל ערל" משמע כל דהו ערלה
כתב רחמנא, "זאת", דעד דאיכא כולה ערלה לא פסלה, לא שנא בשחיטה, ולא שנא בזריקה?
אלא אמר רב אשי, רב חסדא ורבה