וישנו לאחר מיתה.
וישנו בצבור כביחיד.
תאמר בשינוי בעלים:
דאין פסולו בגופו.
ואינו בארבע עבודות.
ואינו לאחר מיתה.
ואינו בצבור כביחיד?!
ואף על גב דתרתי לאו דוקא, תרתי מיהא דוקא.
דמאי שנא שינוי בעלים דלא הוי פסולו בגופו, דפסולו מחשבה בעלמא היא.
שינוי קודש נמי, פסולו מחשבה בעלמא היא?
ותו.
הא דאמר שינוי בעלים אינו לאחר מיתה.
ולרב פנחס ברי' דרב אמי דאמר יש שינוי בעלים לאחר מיתה מאי איכא למימר?
תרתי מיהת דוקא נינהו.
אלא אמר רבא, פסח ששחטו בשאר ימות השנה בשינוי בעלים, נעשה כמי שאין לו בעלים בזמנו, ופסול:
משנה
שחטו, שלא לאוכליו.
ושלא למנויו.
לערלים.
ולטמאים - פסול.
לאוכליו ושלא לאוכליו.
למנויו ושלא למנויו.
למולים ולערלים.
לטמאים ולטהורים - כשר.
שחטו קודם חצות, פסול.
משום שנא' (שמות יב, ) "בין הערבים".
שחטו קודם לתמיד, כשר.
ובלבד שיהא אחר ממרס בדמו, עד שיזרק התמיד.
ואם נזרק, כשר:
גמרא
ת"ר, "כיצד "שלא לאוכליו"?
לשום חולה או לשום זקן.
כיצד "שלא למנויו"?
נמנו עליו חבורה זו, ושחטו לשם חבורה אחרת".
מנהני מילי?
דת"ר (שמות יב, ) "'במכסת' מלמד שאין הפסח נשחט אלא למנויו.
יכול שחטו שלא למנויו יהא כעובר על המצוה, וכשר?
ת"ל, 'במכסת', 'תכוסו'.
הכתוב שנה עליו לעכב.
ר' אומר, לשון סורסי הוא.
כאדם שאומר לחבירו, כוס לי טלה זה.
אשכחן שלא למנויו, שלא לאוכליו מנא לן?
אמר קרא (שמות יב, ) "איש לפי אכלו תכוסו", איתקש אוכלין למנויין,