ולאו מקל וחומר קאתי?
ומה משקין הבאין מחמת כלי, מטמאין.
משקין הבאין מחמת שרץ, לא כל שכן?
דיו לבא מן הדין להיות כנדון.
יטמא דרישא, היכי דריש?
יטמא דרישא - גבי אוכל, היכי דריש ליה ר' עקיבא:
""מכל האכל אשר יאכל, אשר יבא עליו מים, יטמא".
יטמא, לטמא את המשקין.
אתה אומר לטמא את המשקין, או אינו אלא לטמא את הכלי?
אמרת ק"ו.
ומה משקה שמטמא אוכל, אינו מטמא כלי.
משקה שמטמא אוכל - כדאמרן לעיל, אינו מטמא כלי, כדאמרן אוכל שאין מטמא אוכל, דאין טומאה עושה כיוצא בה אינו דין כו'.
והוא הדין דמצי למימר נמי קל וחומר מיניה וביה, כדאמרן גבי משקין.
דנימא הכי, "מה כלי שמטמא את האוכל הזה אינו מטמא כלי, אוכל שבא מחמת כלי כו'"?
אלא משום דהדר מצטריך ליה למימר כדלעיל.
ואימא הני מילי אוכל הבא מחמת כלי, אבל אוכל הבא מחמת שרץ לטמא כלי.
וניחא ליה למילף ממשקה, דאוקימנא בהו דלא שנא נגעו בשרץ, לא שנא נטמאו מן הכלי לא מטמאו כלי:
אוכל שאין מטמא אוכל, אינו דין שלא יטמא כלי?!
הא מה אני מקיים, "יטמא"?
לטמא את המשקין.
שהן עלולין לקבל טומאה".
מאי איריא משקין, משום דעלולין לקבל טומאה.
תיפוק ליה משום דליכא מידי אחרינא?
ה"ק, "וכ"ת אוכל חמור, דמטמא משקין, ניטמייה לכלי?
וכי תימא אוכל חמור - ממשקה.
דאילו משקה אין מטמא משקה, ואילו אוכל קאמרת מטמא משקה.
הלכך, אף על גב דאין משקה מטמא כלי, יהא אוכל מטמא כלי:
ההוא חומרא דמשקין הוא.
ההוא דאוקימנא האי יטמא דאוכל לטמא משקה - חומרא דמשקין היא, דעלולין לקבל טומאה:
משום דמשקין עלולין לקבל טומאה.
ומה היא עלילתן?
שמקבלין טומאה שלא בהכשר.
"יטמא" דאין עושה כיוצא בה.
יטמא דאין עושה כיוצא בה - כלומר השתא דרשינן "יִטְמָא יְטַמֵא" והאי דקרינן בתרוייהו, יִטַמֵא ללמדך מיעוט' דאין מטמא כיוצא בו, כגון אוכל אוכל ומשקה משקה:
מהכא נפקא?! מהתם נפקא?
(ויקרא יא, ) "'וכי יותן מים על זרע, ונפל מנבלתם עליו, טמא הוא'.
הוא טמא, ואין עושה טומאה כיוצא בה".
הוא - מיעוטא, ואוכל דכוותיה קא ממעט:
חד במשקין הבאין מחמת שרץ.
חד - למעוטי משקין הבאין מחמת שרץ/
אף על גב דלא כתיבי בהאי קרא משקין, ד,כי יותן מים על זרע וגו', דמשמע אפילו שנגע בהן שרץ לאחר שניגבו.
מיהו גלי באוכל, והוא הדין למשקה:
וחד במשקין הבאין מחמת כלי.
וחד במשקין הבאין מחמת כלי - ההוא יטמא דלעיל, איירי בבאין מחמת כלי:
וצריכי.
דאי אשמועינן במשקין הבאין מחמת כלי, משום דלא חמירי.
אבל במשקין הבאין מחמת שרץ דחמירי, אימא עושה טומאה כיוצא בה.
ולשמעינן משקין הבאין מחמת שרץ, וכ"ש משקין הבאין מחמת כלי?
מילתא דאתיא בקל וחומר, טרח וכתב לה קרא.
א"ל רבינא לרב אשי, והא אמר רבא, "לא ר' יוסי סבר כר' עקיבא, ולא ר"ע סבר כר' יוסי"?
והא אמר רבא לא ר' יוסי - דלקמן, דדריש קל וחומר ממחוסר כפורים' סבר לה כר' עקיבא' שיהא שני עושה שלישי בחולין.
ולא ר' עקיבא סבר לה כר' יוסי, במאי דמייתי לקמן רביעי בקודש מקל וחומר ממחוסר כפורים.
ומלתיה דרבא פרשוה רב אשי ורב כהנא לקמן בסמוך.
וכיון דאית ליה לר' יוסי משקין מטמאין אחרים דאורייתא, לא משכח ראיה.
אלא מיטמא דדריש יטמא, על כרחך אית ליה שני עושה שלישי בחולין, דהא בין יטמא דאוכלין בין יטמא דמשקין אשני כתיבי:
אמר ליה, רבי יוסי בשיטת ר"ע רבו אמרה, וליה לא ס"ל.
בשיטת ר' עקיבא רבו אמרה - להא דאמר, טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא, מיבעי ליה למדרש "יטמא יטמא", אליבא דר' עקיבא אמרה, דדריש ליה גבי אוכלין.
וקאמר ר' יוסי הואיל ודריש ר' עקיבא "יטמא יטמא" אית ליה דמשקין מטמאין אחרים דאורייתא.
אבל ר' יוסי לא סבירא ליה טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא, ולא דריש "יטמא יטמא":
אמר ליה רב אשי לרב כהנא, בשלמא ר' יוסי לא סבר לה כר"ע.
בשלמא ר' יוסי לא סבר ליה כר' עקיבא - דשני עושה שלישי בחולין:
דתניא, "א"ר יוסי, מניין לרביעי בקודש שהוא פסול?
דתניא אמר ר' יוסי מניין לרביעי בקודש שפסול ודין הוא מה מחוסר כפורים שמותר בתרומה - כדילפינן ביבמות פרק הערל (עד, ב) מקראי, טבל ועלה, אוכל במעשר.
העריב שמשו אוכל בתרומה.
כדכתיב "ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים".
אסור בקודש.
כדיליף התם מ"וכפר עליה הכהן וטהרה", מכלל שהיא טמאה עד עכשיו:
ודין הוא.
ומה מחוסר כפורים שמותר בתרומה, פסול בקודש.
שלישי שפסול בתרומה, אינו דין שיעשה רביעי בקודש?!
שלישי שפסול בתרומה - לרבנן דפליגי אדר' עקיבא, ונפקא לן בקל וחומר מטבול יום.
ומה טבול יום דמותר בחולין אסור בתרומה, שני שפסול בחולין אינו דין שיעשה שלישי בתרומה, במסכת סוטה, בפרק כשם שהמים בודקין.
ובקודש דין הוא שיעשה בה רביעי, מקל וחומר ממחוסר כפורים:
ולמדנו שלישי בקודש מן התורה.
ולמדנו שלישי בקודש מן התורה - ודלא תימא דיו לבא מן הדין להיות כנדון, מה תרומה עושה שלישי ותו לא, אף זה קודש יעשה שלישי ותו לא?
דמשום שלישי לא איצטריך לן קל וחומר.
דמן התורה למדנו שלישי.
וכי אתא קל וחומר לרביעי הוא דאתא.
דקיימא לן בבבא קמא פרק שני (כה, א) דהיכא דמיפרך קל וחומר, לא אמרינן דיו:
ורביעי מקל וחומר.
שלישי מן התורה.
דכתיב (ויקרא ז, ) "והבשר אשר יגע,