צורת הדף באתר היברובוקס

רבי יהודה אומר, "המקום ירחם עליך, ועל חולי ישראל".

רבי יוסי אומר, "המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל".

שבנא איש ירושלים, בכניסתו אומר, "שלום", וביציאתו אומר, "שבת היא מלזעוק, ורפואה קרובה לבא, ורחמיו מרובין, ושבתו בשלום".

כמאן אזלא הא דאמר רבי חנינא, "מי שיש לו חולה בתוך ביתו, צריך שיערבנו בתוך חולי ישראל"?

כמאן?!

כר' יוסי.

ואמר רבי חנינא, בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת.

אמר רבה בר בר חנה, כי הוה אזלינן בתריה דרבי אלעזר לשיולי בתפיחה, זימנין אמר "המקום יפקדך לשלום", וזימנין אמר "רחמנא ידכרינך לשלם".

היכי עביד הכי?

והאמר רב יהודה, "לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי".

ואמר רבי יוחנן, "כל השואל צרכיו בלשון ארמי, אין מלאכי השרת נזקקין לו.

שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי"?

שאני חולה דשכינה עמו.

דאמר רב ענן אמר רב, "מנין ששכינה סועד את החולה?

שנאמר, (תהילים מא) "ה' יסעדנו על ערש דוי".

תניא נמי הכי, "הנכנס לבקר את החולה, לא ישב לא על גבי מטה ולא על גבי כסא, אלא מתעטף ויושב לפניו, מפני ששכינה למעלה מראשותיו של חולה^[1]. שנאמר, 'ה' יסעדנו על ערש דוי'".

ואמר רבא אמר רבין, מנין שהקב"ה זן את החולה?

שנאמר, 'ה' יסעדנו על ערש דו'י:

 

ולא יקרא לאור הנר:

אמר רבה, אפילו גבוה שתי קומות, ואפי' שתי מרדעות, ואפילו עשרה בתים זו על גב זו.

חד הוא דלא ליקרי, הא תרי שפיר דמי.

והתניא, "לא אחד ולא שנים"?

אמר ר' אלעזר, לא קשיא.

כאן, בענין אחד, כאן, בשני ענינים.

אמר רב הונא, ובמדורה אפי' עשרה בני אדם אסור.

אמר רבא, אם אדם חשוב הוא, מותר.

מיתיבי, "לא יקרא לאור הנר שמא יטה.

אמר ר' ישמעאל בן אלישע, 'אני אקרא ולא אטה'.

פעם א' קרא, ובקש להטות.

אמר, 'כמה גדולים דברי חכמים, שהיו אומרים, 'לא יקרא לאור הנר''".

ר' נתן אומר, קרא והטה.

וכתב על פנקסו, "אני ישמעאל בן אלישע, קריתי והטיתי נר בשבת, לכשיבנה בהמ"ק אביא חטאת שמנה".

א"ר אבא, שאני ר' ישמעאל בן אלישע, הואיל ומשים עצמו על דברי תורה כהדיוט.

תני חדא, "שמש בודק כוסות וקערות לאור הנר".

ותניא אידך, "לא יבדוק"?

לא קשיא.

כאן בשמש קבוע, כאן בשמש שאינו קבוע.

ואי בעית אימא, הא והא בשמש קבוע, ולא קשיא.

הא בדמשחא, והא בדנפטא.

איבעיא להו, שמש שאינו קבוע בדמשחא מהו?

אמר רב, הלכה ואין מורין כן.

ור' ירמיה בר אבא אמר, הלכה ומורין כן.

ר' ירמיה בר אבא איקלע לבי רב אסי.

קם שמעיה, קא בדיק לנהורא דשרגא.

אמרה ליה דביתהו, ומר לא עביד הכי?

אמר לה, "שבקיה, כרביה ס"ל":

 

באמת אמרו החזן כו':

והאמרת רישא "רואה", מאי לאו, לקרות?

לא, לסדר ראשי פרשיותיו.

וכן אמר רבה בר שמואל, "אבל מסדר הוא ראשי פרשיותיו".

וכולה פרשה לא?!

בתוך חולי ישראל - שמתוך שכוללן עם האחרים תפלתו נשמעת בזכותן של רבים:

שבנא איש ירושלים - אדם גדול היה בירושלים ושמו שבנא:

רחמיו - של הקב"ה מרובים:

שבתו בשלום - נוחו בשבתכם לשלום:

בקושי התירו - מפני שמצטער:

בתפיחה - בחולה:

זימנין אמר לה - בלשון קדש וזימנין אמר לה בלשון ארמי והא לאו לענין שבת נקט:

דשכינה עמו - ואין המתפלל צריך שיזדקקו לו מלאכי השרת להכניס תפלתו לפנים מן הפרגוד:

סועד - סומך בתשות כחו ומשום רבינו יעקב סוער תרגומו של פוקד כלומר מבקר כמו ואת אחיך תפקוד לשלום (שמואל א יז) ומתרגמי': ואת אחיך תסער לשלם ולהך לישנא גרסינן אל תקרי יסעדנו אלא יסערנו:

מתעטף - מאימת שכינה כאדם היושב באימה ואין פונה לצדדין:

ואפי' גבוה - דליכא למיחש להטייה דכיון דגזור לא פלוג למילתייהו:

הא תרי שפיר דמי - שאם יבא להטות יזכירנו חברו:

בשני ענינים - בשתי פרשיות הואיל וכל אחד מעיין לעצמו אין מכיר במעשה חבירו:

במדורה - מדורת אש גדולה אסור דהואיל ויושבין רחוק זה מזה ועוד שזנבות האודים סמוכים להם אין זה מכיר בבא חבירו להבעיר ולחתות:

מותר - לקרות לאור הנר שאינו רגיל להטות נר בחול מפני חשיבותו:

שמש קבוע - לא יבדוק מפני שאימת רבו עליו אם ימצא בהן דבר מגונה ובודקן יפה וחיישינן להטיה:

שאינו קבוע - לא רמיא עליה כולי האי: הא והא בשמש קבוע גרסי':

בדנפטא - שהוא מסריח מותר לבדוק לאורו דלא אתי להטות:

שמש שאינו קבוע בדמשחא מאי - כיון שאינו קבוע אינו מטה אפילו בחול והלכך בשבת מותר או דילמא בדמשחא הואיל ולא מאיס דרכו להטות בחול הוא:

הלכה - דמותר:

ואין מורין כן - שלא יזלזלו:

קם שמעי' - דר' ירמיה דהוא שמש שאינו קבוע בבית רב אסי:

אמרה ליה דביתהו - דרב אסי לרב אסי מר לא עביד הכי:

כרביה - ר' ירמיה דאמר הלכה ומורין כן:

ראשי פרשיות - ומריצן בפיו שמתוך שראש הפרשה שגורה בפיו הוא נזכר בכולה למחר ומסייע את שבעה הקורין בנקודה וטעמיה בלחש: