Enjoying this page?

SHABBOS - 012a – יציאות השבת – פרק ראשון – שבת, יב ע”א

צורת הדף באתר היברובוקס

שלא ילקה הכותל, אינו ב'כי יותן'".

מי דמי?!

התם לא קא בעי להו להני משקין כלל, הכא קא בעי להו להאי כיס, לקבולי ביה זיבה!

הא לא דמיא אלא לסיפא.

"עריבה שירד דלף לתוכה, מים הניתזין והנצפין, אינן ב'כי יותן', ושבתוכה, הרי זה ב'כי יותן'".

אלא אביי ורבא דאמרי תרוייהו, לא קשיא.

הא ר' יהודה והא ר' שמעון.

תני דבי רבי ישמעאל, "יוצא אדם בתפילין בערב שבת עם חשיכה".

מאי טעמא?

כיון דאמר רבה בר רב הונא, "חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ושעה, ק"ו מציץ.

מה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת, אמרה תורה (שמות כח) 'והיה על מצחו תמיד', שלא יסיח דעתו ממנו, תפילין שיש בהן אזכרות הרבה, על אחת כמה וכמה.

הלכך מידכר דכיר להו.

תניא, "חנניא אומר, חייב אדם למשמש בבגדו ע"ש עם חשכה".

אמר רב יוסף, הלכתא רבתי לשבת:

 

לא יפלה את כליו כו':

איבעיא להו, "לא יפלה את כליו" ביום, שמא יהרוג, ורבי אליעזר היא.

דתניא, "אמר רבי אליעזר, ההורג כינה בשבת כאילו הורג גמל".

"ולא יקרא לאור הנר שמא יטה".

או דילמא, תרוייהו שמא יטה?

ת"ש, "אין פולין ואין קורין לאור הנר".

מי אלימא ממתניתין?

ת"ש, "אין פולין לאור הנר, ואין קורין לאור הנר, אלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון".

ש"מ, דתרוייהו שמא יטה.

ש"מ.

אמר רב יהודה אמר שמואל, אפילו להבחין בין בגדו לבגדי אשתו.

אמר רבא, לא אמרן אלא דבני מחוזא, אבל דבני חקליתא, מידע ידעי.

ודבני מחוזא נמי לא אמרן, אלא דזקנות, אבל דילדות מידע ידיעי.

ת"ר, "אין פולין ברה"ר, מפני הכבוד.

כיוצא בו אמר [רבי] יהודה, ואמרי לה רבי נחמיה, אין עושין אפיקטויזין ברה"ר, מפני הכבוד".

ת"ר, "המפלה את כליו, מולל וזורק, ובלבד שלא יהרוג.

אבא שאול אומר, נוטל וזורק, ובלבד שלא ימלול".

אמר רב הונא, הלכה מולל וזורק, וזהו כבודו, ואפי' בחול.

רבה מקטע להו.

ורב ששת מקטע להו.

רבא שדי להו לקנא דמיא.

אמר להו רב נחמן לבנתיה, "קטולין, ואשמעינן לי קלא דסנוותי".

תניא, "רשב"א אומר אין הורגין את המאכולת בשבת.

דברי ב"ש.

וב"ה מתירין.

וכן היה רשב"א אומר משום רשב"ג:

אין משדכין את התינוקות לארס.

ולא את התינוק ללמדו ספר, וללמדו אומנות.

ואין מנחמין אבלים.

ואין מבקרין חולין, בשבת.

דברי בית שמאי.

וב"ה מתירין":

 

ת"ר, "הנכנס לבקר את החולה אומר, "שבת היא מלזעק ורפואה קרובה לבא".

ור"מ אומר, "יכולה היא שתרחם,

שלא ילקה כו' - דהיינו אצולי טינוף לא חשיב ליה הך כפיי':

מי דמי - הא לא ניחא ליה בהנך משקין כלל וברצונו לא ירדו ונהי נמי דכפיית קערה חשיבא ליה אנן חשיבותא דמשקין בעינן וכפייה זו אינה אלא לגלות עליהן שאינו חפץ בהן אבל  הכא לענין שבת אחשיבותא דהוצאה קפדינן והך הוצאה דכיס חשיבא דקא מיבעי ליה להציל על בגדיו:

הא לא דמיא - ע"כ אם להכשר זרעים באת לדמויה לא תדמיה אלא להך:

שירד דלף לתוכה כו' - משנה היא במסכת מכשירין (פ"ד משנה ה) השנויה אחר הסיפא דהכופה את הקערה והכי תנן עריבה שירד הדלף לתוכה כו' הניחה שירד הדלף לתוכה  מים הניתזין והצפים ב"ש אומרים בכי יותן וב"ה אומרים אינם בכי יותן נטלה לשופכה אלו ואלו מודים שהן בכי יותן ומ"מ יש לשמוע מהך סיפא כדגרסינן בספרים (וכב"ה) נתנה לעריבה זו שירד הדלף לתוכה אע"ג דאצולי טינוף הוא אפילו הכי מדלא כפאה גלי דעתי' דאחשבינהו לקבלן והוו חשובים אותן שבתוכה והך הוצאה נמי אחשבה לקבולי בהאי כיס האי זיבה אע"ג דבזיבה לא ניחא ליה אנן לחיובי אהוצאת זיבה לא מהדרינן אלא אהוצאת כיס:

הניתזין - למרחוק:

והצפין - מלמעלה כשהיא מלאה:

אינן בכי יותן - דלא ניחא ליה בהו:

הא רבי יהודה - דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה שברצונו לא תעשה ואינו צריך לעיקר (תחלתה) [תכליתה] כי הכא שאינו צריך לזיבה זו שעל ידה בא הכיס הזה ואעפ"כ חייב  עליה ופלוגתייהו בהמצניע (לקמן דף צג:) גבי מוציא המת במטה חייב ואע"ג דהוצאת המת לא ניחא ליה ביה ור"ש פוטר:

עם חשיכה - ולא חיישינן דילמא נפיק בהו משתחשך:

והיה על מצחו תמיד - קרא יתירא הוא להך דרשה דהא כבר קבע ליה מקום והיה על מצח אהרן:

למשמש בבגדו - שלא יהא כרוך בשום דבר פן יוציאנו:

הלכתא רבתי - דבר גדול יש כאן להפרישו מאיסור שבת:

שמא יהרוג - וביום נמי עסקינן ולאור הנר דמתני' אלא יקרא קאי:

כהורג גמל - כלומר דגדול מאד:

או דילמא - לאור הנר דקתני אתרוייהו קאי ותרוייהו שמא יטה אבל ביום שפיר דמי:

מי אלימא ממתניתין - דקתני לאור הנר בסוף ואפ"ה מספקא לן דאיכא לפלוגי בהו ולמימר דלאור הנר אלא יקרא קאי הכא נמי איכא למימר דאין פולין אפילו ביום ולאור הנר אאין  קורין קאי:

ת"ש - דקתני לאור הנר בתרוייהו:

בני מחוזא - מפנקי ולא עבדי מלאכה ובגדיהם רחבים כשל אשה וצריכים עיון:

מידע ידעי - שבגדי האנשים קצרין שעוסקין בשדות במלאכה ושל נשים רחבים בתי יד שלהן:

דזקנות - קצרים במקצת ושל אנשים מעונגין רחבים ודומין זה לזה וגזרינן שמא יטה:

אבל דילדות - רחבים הרבה ואין של אנשים דומין להם:

ברה"ר - בחול:

מפני הכבוד - של עוברין שלא ימאסו:

אפיקטויזין - הקאה גומיטא (וומיט"א: סם הקאה) בלע"ז כך מצאתי:

מולל וזורק - בשבת מולל להתיש כחן שלא יחזרו אליו ובלבד שלא ימלול בדוחק ויהרוג דסבירא ליה הריגת כינה שבות ואבא שאול כר"א ומחייב חטאת הלכך גזרינן מלילה שלא  יהרוג:

מקטע להו - הורגן ובשבת:

לקנא - ספל:

מאכולת - כינה:

מתירין - כדמפרש טעמא בפרק שמונה שרצים (לקמן דף קז:) מאילים מאדמים דמשכן מה אילים פרים ורבים אף כל שפרה ורבה וכינה אינה פרה ורבה אלא מבשר אדם היא  שורצת:

וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר - דבהני נמי פליגי ב"ש וב"ה:

אין משדכין - בשבת משום ממצוא חפצך:

וב"ה מתירין - דקא סברי חפצך ולא חפצי שמים:

ואין מנחמין - משום דמצטער עם המצטערין:

שבת היא מלזעוק - צריך להרחיב דעתם בתנחומים שלא יצטערו:

יכולה היא שתרחם - אם תכבדוה מלהצטער בה: