BERACHOS 037a – כיצד מברכין – פרק ששי – ברכות, לז ע”א

Download Here

Tzuras Hadaf - צורת הדף

דף לז,א

קמ"ל, "כל שיש בו".

ואי אשמעינן, "כל שיש בו", הוה אמינא, כל שיש בו חמשת המינים, אין, אבל אורז ודוחן, לא, משום דע"י תערובת.

אבל איתיה בעיניה, נימא אפילו אורז ודוחן נמי, מברכין עליו בורא מיני מזונות.

קמ"ל, כל שהוא מחמשת המינים, הוא דמברכין עליו בורא מיני מזונות, לאפוקי אורז ודוחן, דאפילו איתיה בעיניה, לא מברכינן בורא מיני מזונות.

ואורז [ודוחן] לא מברכינן בורא מיני מזונות?!

והתניא, "הביאו לפניו פת אורז ופת דוחן, מברך עליו תחלה וסוף, כמעשה קדרה".

וגבי מעשה קדרה תניא, "בתחלה מברך עליו בורא מ"מ, ולבסוף מברך עליו ברכה אחת מעין שלש"?

כמעשה קדרה, ולא כמעשה קדרה.

כמעשה קדרה, דמברכין עליו תחלה וסוף.

ולא כמעשה קדרה, דאילו במעשה קדרה, בתחלה בורא מיני מזונות, ולבסוף ברכה אחת מעין ג'.

ואילו הכא, בתחלה מברך עליו "שהכל נהיה בדברו" ולבסוף, "בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא".

ואורז לאו מעשה קדרה הוא? והתניא, "אלו הן מעשה קדרה.

חילקא, טרגיס, סולת, זריז, וערסן, ואורז".

הא מני רבי יוחנן בן נורי היא.

דתניא, "רבי יוחנן בן נורי אומר, אורז, מין דגן הוא, וחייבין על חמוצו כרת, ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח".

אבל רבנן, לא.

ורבנן לא?!

והתניא, "הכוסס את החטה, מברך עליה 'בורא פרי האדמה'.

טחנה אפאה ובשלה.

בזמן שהפרוסות קיימות, בתחלה מברך עליה, 'המוציא לחם מן הארץ', ולבסוף מברך עליה ג' ברכות.

אם אין הפרוסות קיימות, בתחלה מברך עליה 'בורא מיני מזונות', ולבסוף מברך עליה, ברכה אחת מעין ג'.

הכוסס את האורז, מברך עליו 'ב"פ האדמה'.

טחנו אפאו ובשלו.

אף על פי שהפרוסות קיימות, בתחלה מברך עליו, 'בורא מיני מזונות', ולבסוף מברך עליו, ברכה אחת מעין שלש".

מני?

אילימא ר' יוחנן בן נורי היא, דאמר, "אורז מין דגן הוא"?

"המוציא לחם מן הארץ", ושלש ברכות, בעי ברוכי?

אלא לאו רבנן היא.

ותיובתא דרב ושמואל?

תיובתא:

אמר מר, "הכוסס את החטה, מברך עליה בורא פרי האדמה".

והתניא, "בורא מיני זרעים"?

לא קשיא.

הא ר' יהודה, והא רבנן.

דתנן, "ועל ירקות אומר, 'בורא פרי האדמה'.

ר' יהודה אומר, 'בורא מיני דשאים'":

אמר מר, "הכוסס את האורז, מברך עליו בורא פרי האדמה.

טחנו אפאו ובשלו, אע"פ שהפרוסות קיימות.

בתחלה מברך עליו, 'בורא מיני מזונות', ולבסוף, ברכה אחת מעין שלש".

והתניא, "לבסוף ולא כלום"?

אמר רב ששת, לא קשיא.

הא ר"ג, והא רבנן.

דתניא, "זה הכלל, כל שהוא משבעת המינים, רבן גמליאל אומר, שלש ברכות.

וחכמים אומרים, ברכה אחת מעין שלש.

ומעשה ברבן גמליאל והזקנים, שהיו מסובין בעלייה ביריחו, והביאו לפניהם כותבות, ואכלו.

ונתן רבן גמליאל רשות לר' עקיבא לברך.

קפץ וברך רבי עקיבא, ברכה אחת מעין שלש.

אמר ליה רבן גמליאל, "עקיבא, עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת?"

א"ל, "רבינו, אע"פ שאתה אומר כן, וחבריך אומרים כן, למדתנו רבינו, יחיד ורבים, הלכה כרבים".

רבי יהודה אומר משמו, כל שהוא משבעת המינים