012b – מאימתי – פרק ראשון – ברכות, יב ע”ב

Download Here

Tzuras Hadaf - צורת הדף

דף יב,ב

רב ששת כי כרע, כרע כחיזרא.

כחיזרא - שבט ביד אדם, וחובטו כלפי מטה בבת אחת:

כי קא זקיף, זקיף כחיויא:

זקיף כחיויא - בנחת.

ראשו תחלה, ואחר כך גופו.

שלא תראה כריעתו עליו כמשוי:

כחויא - כנחש הזה, כשהוא זוקף עצמו, מגביה הראש תחלה, ונזקף מעט מעט:


ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב, כל השנה כולה, אדם מתפלל "האל הקדוש", "מלך אוהב צדקה ומשפט".

חוץ מעשרה ימים, שבין ראש השנה ויום הכפורים, שמתפלל, "המלך הקדוש",

המלך הקדוש - לפי שבימים הללו, הוא מראה מלכותו לשפוט את העולם:

"והמלך המשפט".

המלך המשפט - כמו "מלך המשפט".

כמו, "נושאי הארון הברית" (יהושע ג, יד) כמו ארון הברית.

וכן "המסגרות המכונות" (מלכים ב' ט"ז, יז) שהוא כמו מסגרות המכונות.

וכן "העמק הפגרים" (ירמיהו ל"א, לט) כמו עמק הפגרים:

ורבי אלעזר אמר, אפילו אמר, "האל הקדוש", יצא.

שנאמר, (ישעיהו ה, טז) "ויגבה ה' צבאות במשפט, והאל הקדוש נקדש בצדקה".

אימתי, "ויגבה ה' צבאות במשפט"?

אלו עשרה ימים שמר"ה ועד יוה"כ.

וקאמר, "האל הקדוש"!

מאי הוה עלה?

אמר רב יוסף, "האל הקדוש", ו"מלך אוהב צדקה ומשפט".

רבה אמר, "המלך הקדוש", ו"המלך המשפט".

והלכתא כרבה:


ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב, כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש, נקרא חוטא.

שנאמר, (שמואל א יב, כג) "גם אנכי חלילה לי מחטא לה', מחדול להתפלל בעדכם".

אמר רבא, אם ת"ח הוא, צריך שיחלה עצמו עליו.

הכי גרסינן ואם תלמיד חכם הוא וצריך לרחמים צריך שיחלה עצמו עליו - אם תלמיד חכם הוא, זה שצריך לרחמים, צריך שיחלה חבירו עצמו עליו:

מ"ט?

אילימא משום דכתיב, (שמואל א כב, ח) "ואין חולה מכם עלי, [ו]גולה את אזני"?

דילמא מלך שאני?

אלא מהכא, (תהילים לה, יג) "ואני בחלותם לבושי" וגו':

בחלותם - על דואג ואחיתופל הוא אומר, שהיו תלמידי חכמים:


ואמר רבה בר חיננא סבא, משמיה דרב, כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו, מוחלין לו על כל עונותיו.

שנאמר, (יחזקאל טז, סג) "למען תזכרי ובשת, ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך, בכפרי לך לכל אשר עשית, נאם ה' אלהים".

למען תזכרי ובושת - סיפיה דקרא, "בכפרי לך את כל אשר עשית":

דילמא, צבור שאני.

אלא מהכא, (שמואל א כח, טו) "ויאמר שמואל אל שאול, למה הרגזתני להעלות אותי?

ויאמר שאול, צר לי מאד, ופלשתים נלחמים בי, וה' סר מעלי, ולא ענני עוד, גם ביד הנביאים, גם בחלומות, ואקראה לך, להודיעני מה אעשה".

גם בחלומות גם בנביאים - ולא אמר לו גם באורים.

לפי שנתבייש ממנו, שלא יאמר לו, "אתה גרמת לעצמך, שלא נענית באורים ותומים, לפי שהרגת את הכהנים":

ואילו אורים ותמים לא קאמר.

משום, דקטליה לנוב עיר הכהנים.

ומנין דאחילו ליה מן שמיא?

שנא' (שמואל א כח, יט) "[ו]מחר אתה ובניך עמי".

וא"ר יוחנן, "עמי" במחיצתי.

ורבנן אמרי, מהכא,

ורבנן - סברי מהכא שמעינן דאחילו לו:

(שמואל ב כא, א) "והוקענום לה' בגבעת שאול, בחיר ה'".

והוקענום - גבעונים אמרו לדוד בסוף ימיו, שהיה רעב שלוש שנים, "וישאל דוד בה', ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים, על אשר המית את הגבעונים".

שהרג את הכהנים שהיו מספיקים לגבעונים לחם ומים.

שהגבעונים נתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים למזבח.

ויאמר דוד אל הגבעונים, "ובמה אכפר לכם, וברכו את נחלת ה".

והם אמרו לו, "יותן לנו שבעה אנשים מבניו, והוקענום בגבעת שאול".

ובת קול יצאה וסיימה אחריהם, "בחיר ה'".

דודאי הם לא אמרו, "בחיר ה'".

שהרי לגנותו היו באין, ולא לכבודו:

יצתה בת קול ואמרה, "בחיר ה'".


אמר ר' אבהו בן זוטרתי אמר רבי יהודה בר זבידא, בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע.

ומפני מה לא קבעוה?

משום טורח צבור.

מ"ט?

אילימא משום דכתיב בה, (במדבר כג, כב) "אל מוציאם ממצרים".

לימא, פרשת רבית,

פרשת רבית - "אל תקח מאתו נשך ותרבית" וגו' (ויקרא כ"ה, לו).

וסמיך ליה, יציאת מצרים: (ויקרא כ"ה, לח)

ופרשת משקלות, דכתיב בהן יציאת מצרים?

ופרשת משקלות - "אבני צדק" וגו' (ויקרא י"ט, לו).

סיפיה דקרא, "אשר הוצאתי אתכם" וגו':

אלא אמר ר' יוסי בר אבין, משום דכתיב בה האי קרא, (במדבר כד, ט) "כרע שכב כארי, וכלביא מי יקימנו".

כרע שכב - דדמי ל"בשכבך ובקומך", שהקדוש ברוך הוא שומרנו בשכבנו ובקומנו, לשכב שלוים ושקטים, כארי וכלביא:

ולימא האי פסוקא, ותו לא?

ולימא האי פסוקא - וליכא טורח צבור:

גמירי, כל פרשה דפסקה משה רבינו, פסקינן.

דלא פסקה משה רבינו, לא פסקינן.


פרשת ציצית מפני מה קבעוה?

א"ר יהודה בר חביבא, מפני שיש בה חמשה דברים.

מצות ציצית, יציאת מצרים, עול מצות, ודעת מינים, הרהור עבירה והרהור ע"ז.

עול מצות - "ועשיתם את כל מצותי":

בשלמא הני תלת, מפרשן.

"עול מצות", דכתיב, (במדבר טו, לט) "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'".

"ציצית", דכתיב, "ועשו להם ציצית" וגו'. (במדבר טו, לח)

"יציאת מצרים", דכתיב, "אשר הוצאתי" וגו'. (במדבר טו, מא)

אלא דעת מינים, הרהור עבירה והרהור ע"ז, מנלן?

דתניא, "'אחרי לבבכם', זו מינות. (במדבר טו, לט)

מינות - אותם ההופכים טעמי התורה, למדרש טעות ואליל:

וכן הוא אומר, (תהילים יד, א) 'אמר נבל בלבו, אין אלהים'.

וכן הוא אומר אמר נבל בלבו אין אלהים - ואין לך נבל, מן ההופך דברי אלהים חיים:

'אחרי עיניכם', זה הרהור עבירה. (במדבר טו, לט)

שנאמר, (שופטים יד, ג) 'ויאמר שמשון אל אביו, אותה קח לי, כי היא ישרה בעיני'.

'אתם זונים', זה הרהור ע"ז.

וכן הוא אומר, (שופטים ח, לג) 'ויזנו אחרי הבעלים'":


משנה

מזכירין יציאת מצרים בלילות.

מזכירין יציאת מצרים בלילות - פרשת ציצית בקריאת שמע.

ואף על פי שאין לילה זמן ציצית.

דכתיב, "וראיתם אותו, וזכרתם"?

אומרים אותה בלילה, מפני יציאת מצרים שבה:

[רש"י ברכות יד, ב]

א"ר אלעזר בן עזריה, "הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא.

כבן שבעים שנה - כבר הייתי נראה זקן, ולא זקן ממש.

שבאת עליו שיבה, יום שהעבירו רבן גמליאל מנשיאותו, ומינו רבי אלעזר בן עזריה נשיא.

כדאיתא לקמן בפרק תפלת השחר (דף כח א).

ואותו היום דרש בן זומא מקרא זה:

שנא', (דברים טז, ג) 'למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך'.

'ימי חייך', הימים.

'כל ימי חייך', הלילות.

וחכ"א, 'ימי חייך', העוה"ז.

'כל', להביא לימות המשיח:

גמרא

תניא, "אמר להם בן זומא לחכמים.

'וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח?!

והלא כבר נאמר, (ירמיהו כג, ז-ח) 'הנה ימים באים נאם ה', ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם'?!

אמרו לו, 'לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר, ויציאת מצרים טפל לו'.

כיוצא בו אתה אומר, (בראשית לה, י) 'לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך'.