011b – מאימתי – פרק ראשון – ברכות, יא ע”ב

Download Here

Tzuras Hadaf - צורת הדף

דף יא,ב

(ישעיהו מה, ז) "יוצר אור ובורא חשך".

יוצר אור ובורא חשך (עושה שלום ובורא רע) - לקמיה מפרש, אידך מאי היא?

דאילו ברכה ד"ישתבח" אינה מן המנין, שהיא לאחרי פסוקי דזמרה, כמו ברכת הלל, ואומרים אותה קודם זמן קריאת שמע, אם ירצו:

לימא, "יוצר אור ובורא נוגה"?

כדכתיב, קאמרינן.

אלא מעתה, (ישעיהו מה, ז) "עושה שלום ובורא רע" מי קא אמרינן כדכתיב?!

כדכתיב קאמרינן - כתיב בקרא, "יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע":

אלא, כתיב "רע", וקרינן "הכל", לישנא מעליא.

הכא נמי, לימא "נוגה", לישנא מעליא?

אלא אמר רבא, כדי להזכיר מדת יום בלילה, ומדת לילה ביום.

בשלמא מדת לילה ביום, כדאמרינן, "יוצר אור, ובורא חשך".

אלא מדת יום בלילה, היכי משכחת לה?

אמר אביי, "גולל אור מפני חשך, וחשך מפני אור".

ואידך מאי היא?

אמר רב יהודה אמר שמואל, "אהבה רבה".

וכן אורי ליה רבי אלעזר לר' פדת בריה, "אהבה רבה".

תניא נמי הכי, "אין אומרים 'אהבת עולם' אלא 'אהבה רבה'.

ורבנן אמרי, 'אהבת עולם'.

וכן הוא אומר, (ירמיהו לא, ב) 'ואהבת עולם אהבתיך, על כן משכתיך חסד'".


א"ר יהודה אמר שמואל, השכים לשנות, עד שלא קרא ק"ש, צריך לברך.

משקרא ק"ש, א"צ לברך.

שכבר נפטר באהבה רבה.

שכבר נפטר באהבה רבה - שיש בה מעין ברכת התורה, "ותן בלבנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות, ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך, ותלמדם חקי רצונך":

אמר רב הונא, למקרא צריך לברך ולמדרש א"צ לברך.

ור' אלעזר אמר, למקרא ולמדרש צריך לברך, למשנה א"צ לברך.

מדרש - הוא קרוב למקרא.

כגון מכילתא וספרא וספרי, שהם מדרשי מקראות:

ור' יוחנן אמר, אף למשנה נמי צריך לברך. [אבל לתלמוד א"צ לברך].

לגמרא אין צריך לברך - אפילו קודם אהבה רבה קאמר.

והכי מוכח מילתא בפרק שני:

ורבא אמר, אף לתלמוד צריך לברך.

אף לגמרא צריך לברך - שהוא עיקר התורה, שממנו הוראה יוצאה.

גמרא, היינו סברת טעמי משנה, ותירוצי משניות הסותרות זו את זו, וחסורי מחסרא:

דאמר רב חייא בר אשי, זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב לתנויי פרקין, בספרא דבי רב, הוה מקדים וקא משי ידיה, ובריך, ומתני לן פרקין.

ומברך - ברכת התורה:

מאי מברך?

א"ר יהודה אמר שמואל, "אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה".

ור' יוחנן מסיים בה הכי.

ורבי יוחנן מסיים בה הכי - דבעי פתיחה בברוך וחתימה בברוך:

"הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל, ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כלנו יודעי שמך ועוסקי תורתך,

הערב נא ה' אלהינו - יערבו עלינו, לעסוק בהם מאהבה:

ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל".

ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל - גרסינן.

ולא גרסינן "למדני חקיך".

שאין זו ברכה והודאה על שעבר, אלא לשון בקשה.

ודוד כי אמרה, (בתהלים קי"ט, יב) לא לשם ברכה אמרה, אלא בלשון בקשה.

והכי קאמר, ה' שאתה ברוך, למדני חקיך:

ורב המנונא אמר, "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה ה' נותן התורה".

אמר רב המנונא, זו היא מעולה שבברכות.

וזו היא מעולה שבברכות - התורה.

לפי שיש בה הודאה למקום, וקילוס לתורה ולישראל:

הלכך לימרינהו לכולהו:


תנן התם, (תמיד לב, ב)

תנן התם - במסכת תמיד:

"אמר להם הממונה,

אמר להם הממונה - והוא סגן הכהנים.

כדאיתא ביומא, היינו סגן היינו ממונה. (בפירש"י יומא ט"ו, ב'):

'ברכו ברכה אחת'.

ברכו ברכה אחת - לקמן מפרש מאי היא?

ומן הברכות שלפני קריאת שמע היא.

דהתם מסדר לכוליה סדר עבודת השחר.

וקאמר, דלאחר שסדרו האברים על גבי הכבש ומלחום, ירדו ובאו להם ללשכת הגזית לקרות את שמע.

והדר תני, "אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת.

והם ברכו וקראו עשרת הדברות":

והם ברכו, וקראו עשרת הדברות, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר.

וברכו את העם ג' ברכות.

וברכו את העם - עם העם:

אמת ויציב,

ועבודה,

ועבודה - בשביל העבודה שעשו, היו מברכין אחריה "רצה ה' אלהינו עבודת עמך ישראל ואשי ישראל ותפלתם תקבל ברצון, ברוך המקבל עבודת עמו ישראל ברצון".

אי נמי, שאותך לבדך ביראה נעבוד:

וברכת כהנים.

וברכת כהנים - לברך את העם.

ובשאר תפלה לא היה להם פנאי. ואף זמן קריאת שמע, לא הגיע.

כדאמר במסכת יומא (דף ל"ז, ב') "הקורא את שמע עם אנשי משמר ועם אנשי מעמד, לא יצא.

לפי שאנשי משמר מקדימין" וכו':

ובשבת מוסיפין ברכה אחת,

מוסיפין ברכה אחת - לקמיה מפרש לה:

למשמר היוצא".

למשמר היוצא - שהמשמרות מתחלפות ביום השבת.

כדאמרינן במסכת סוכה (דף נ"ו, ב') "משמר היוצא, עושה תמיד של שחר ומוספין.

ומשמר הנכנס, עושה תמיד של בין הערבים ובזיכין":

מאי ברכה אחת?

מאי ברכה אחת - דקתני רישא?

איזו מן הברכות הוא אומר?

כי הא דרבי אבא ור' יוסי בר אבא אקלעו לההוא אתרא, בעו מנייהו, מאי ברכה אחת?

לא הוה בידייהו.

ואתו שיילוהו לרב מתנה.

לא הוה בידיה.

אתו שיילוהו לרב יהודה, אמר להו, הכי אמר שמואל, "אהבה רבה".

ואמר רבי זריקא אמר רבי אמי א"ר שמעון בן לקיש, "יוצר אור".

כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר, הא דרבי זריקא לאו בפירוש אתמר, אלא מכללא אתמר.

לאו בפרוש אתמר - לא שמע מפי ריש לקיש שאמר בפירוש, "מאי ברכה אחת? 'יוצר אור'":

דאמר ר' זריקא א"ר אמי אמר ר' שמעון בן לקיש, "זאת אומרת,

זאת אומרת - דקתני "ברכו ברכה אחת":

ברכות אין מעכבות זו את זו".

ברכות אין מעכבות זו את זו - בירך את האחת ולא בירך את השניה, נפקא מיהא ידי חובתו בההיא שבירך, ואין חברתה מעכבת, לומר שאין זו מועלת בלא זו.

ומהכא שמע רבי זריקא, דסבירא ליה לריש לקיש, דהך ברכה אחת, "יוצר אור" היא:

אי אמרת בשלמא "יוצר אור" הוו אמרי, היינו דברכות אין מעכבות זו את זו.

אי אמרת בשלמא יוצר אור הוו אמרי - ולא אהבה רבה, ואף על גב דמטא ליה זמנא, שאף בלילה ראוי לומר.

כל שכן דכיון דאמר יוצר אור ודאי מטיא זמנה, ואפילו הכי לא אמרי אלא יוצר אור ותו לא אמרי לה.

היינו דקאמר, "שמע מינה, ברכות אין מעכבות זו את זו":

דלא קא אמרי אהבה רבה,