005a – מאימתי – פרק ראשון – ברכות, ה ע”א

Download Here

Tzuras Hadaf - צורת הדף

דף ה,א

אם תלמיד חכם הוא, אין צריך.

ואם תלמיד חכם הוא - שרגיל במשנתו, לחזור על גרסתו תמיד, דיו בכך:

אמר אביי, אף תלמיד חכם מיבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי.

כגון, (תהלים לא, ו) "בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה' אל אמת":


א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש, לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע.

ירגיז יצר טוב - שיעשה מלחמה עם יצר הרע:

שנא' (תהלים ד, ה) "רגזו, ואל תחטאו".

אם נצחו, מוטב.

ואם לאו, יעסוק בתורה.

שנאמר, "אמרו בלבבכם".

אם נצחו, מוטב.

ואם לאו, יקרא קריאת שמע.

שנאמר, "על משכבכם".

אם נצחו, מוטב.

ואם לאו, יזכור לו יום המיתה.

שנאמר, "ודומו סלה".

ודומו סלה - יום הדומיה, הוא יום המות, שהוא דומיה עולמית:


וא"ר לוי בר חמא אמר ר' שמעון בן לקיש, מאי דכתיב (שמות כד, יב) "ואתנה לך את לוחות האבן, והתורה, והמצוה, אשר כתבתי, להורותם"?

"לוחות", אלו עשרת הדברות.

"תורה", זה מקרא.

זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה:

"והמצוה", זו משנה.

זו משנה - שיתעסקו במשנה:

"אשר כתבתי", אלו נביאים וכתובים.

"להורותם", זה תלמוד.

זה גמרא - סברת טעמי המשניות, שממנו יוצאה הוראה.

אבל המורים הוראה מן המשנה, נקראו "מבלי העולם", במסכת סוטה (דף כ"ב א):

מלמד, שכולם נתנו למשה מסיני:

א"ר יצחק, כל הקורא ק"ש על מטתו, כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו.

כאילו אוחז חרב של שתי פיות בידו - להרוג את המזיקין:

שנאמר, (תהלים קמט, ו) "רוממות אל בגרונם, וחרב פיפיות בידם".

מאי משמע?

מאי משמע - דבקריאת שמע:

אמר מר זוטרא ואיתימא רב אשי, מרישא דענינא.

דכתיב, (תהילים קמט, ה) "יעלזו חסידים בכבוד, ירננו על משכבותם".

וכתיב בתריה, "רוממות אל בגרונם, וחרב פיפיות בידם".


ואמר רבי יצחק, כל הקורא קריאת שמע על מטתו, מזיקין בדילין הימנו.

שנאמר, (איוב ה, ז) "ובני רשף יגביהו עוף".

ובני רשף יגביהו עוף - העוף מסלקם ממך:

ואין "עוף" אלא תורה.

שנאמר, (משלי כג, ה) "התעיף עיניך בו, ואיננו".

התעיף עיניך בו - אם תכפל, וסגרת עיניך בתורה, היא משתכחת ממך:

ואין "רשף" אלא מזיקין.

שנאמר, (דברים לב, כד) "מזי רעב, ולחומי רשף, וקטב מרירי".

קטב מרירי - זה שם שד הצהרים, במסכת פסחים (דף קי"א ב):


אמר רבי שמעון בן לקיש, כל העוסק בתורה, יסורין בדילין הימנו.

שנאמר, "ובני רשף, יגביהו עוף".

ואין "עוף" אלא תורה.

שנאמר, "התעיף עיניך בו, ואיננו".

ואין, "רשף", אלא יסורין.

שנאמר, "מזי רעב, ולחומי רשף".

ולחומי רשף - כתיב, בין רעב למזיקין.

נדרש לפניו ולאחריו.

יסורין ומזיקין:

אמר ליה רבי יוחנן, הא, אפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו?

אפילו תינוקות של בית רבן יודעים - שהתורה מגינה.

שלמדין מספר חומש, "אם שמוע תשמע, כל המחלה אשר שמתי" וגו'.

ואפילו הקטנים שלא הגיעו לספר איוב, כבר למדו?:

שנאמר, (שמות טו, כו) "ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך, והישר בעיניו תעשה, והאזנת למצותיו, ושמרת כל חקיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי אני ה' רופאך".

אלא, כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, הקב"ה מביא עליו יסורין מכוערין, ועוכרין אותו.

שנא' (תהלים לט, ג) "נאלמתי דומיה, החשיתי מטוב

החשיתי מטוב - מן התורה:

וכאבי נעכר".

וכאבי נעכר - מכה עכורה:

ואין "טוב" אלא תורה.

שנאמר, (משלי ד, ב) "כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו".


אמר רבי זירא, ואיתימא רבי חנינא בר פפא, "בא וראה, שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם.

מדת בשר ודם, אדם מוכר חפץ לחבירו.

מוכר עצב,

המוכר עצב - שפירש הימנו דבר חשוב כזה, ומתוך דחקו מכרו:

ולוקח שמח.

אבל הקב"ה אינו כן, נתן להם תורה לישראל, ושמח.

ושמח - שהרי הקדוש ברוך הוא מזהירם מלעזוב אותה, ומשבחה לפניהם, ב"לקח טוב", אחר שנתנה להם:

שנא', "כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו".


אמר רבא, ואיתימא רב חסדא, אם רואה אדם שיסורין באין עליו, יפשפש במעשיו.

שנא' (איכה ג, מ) "נחפשה דרכינו ונחקורה, ונשובה עד ה'".

פשפש ולא מצא,

פשפש ולא מצא - לא מצא עבירה בידו, שבשבילה ראוין יסורין הללו לבא:

יתלה בבטול תורה.

שנאמר (תהלים צד, יב) "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה, ומתורתך תלמדנו".

אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו - שבשביל יסורין, צריך אדם לבא לידי תלמוד תורה:

ואם תלה ולא מצא, בידוע שיסורין של אהבה הם.

יסורין של אהבה - הקדוש ברוך הוא מייסרו בעולם הזה, בלא שום עון, כדי להרבות שכרו בעולם הבא, יותר מכדי זכיותיו:

שנאמר, (משלי ג, יב) "כי את אשר יאהב ה', יוכיח".


אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא, כל שהקב"ה חפץ בו, מדכאו ביסורין.

שנאמר, (ישעיהו נג, י) "וה' חפץ דכאו החלי".

וה' חפץ דכאו החלי - מי שהקדוש ברוך הוא חפץ בו, מחלהו ביסורין:

יכול אפילו לא קבלם מאהבה?

תלמוד לומר, (ישעיהו נג, י) "אם תשים אשם

אשם - קרבן:

נפשו".

נפשו - מדעתו:

מה אשם לדעת, אף יסורין לדעת.

ואם קבלם מה שכרו?

(ישעיהו נג, י) "יראה זרע, יאריך ימים".

ולא עוד, אלא שתלמודו מתקיים בידו.

שנא', (ישעיהו נג, י) "וחפץ ה' בידו יצלח".


פליגי בה רבי יעקב בר אידי, ורבי אחא בר חנינא.

חד אמר, אלו הם יסורין של אהבה, כל שאין בהן בטול תורה.

שנאמר, "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה, ומתורתך תלמדנו". (תהלים צד, יב)

וחד אמר, אלו הם יסורין של אהבה, כל שאין בהן בטול תפלה.

שנאמר, (תהלים סו, כ) "ברוך אלהים, אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי".

אמר להו רבי אבא בריה דר' חייא בר אבא, הכי אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן, אלו ואלו יסורין של אהבה הן.

שנאמר, "כי את אשר יאהב ה' יוכיח". (משלי ג, יב)

אלא מה ת"ל, "ומתורתך תלמדנו"?

אל תקרי, "תלמדֶנו", אלא "תלמדֵנו".

דבר זה,

דבר זה - ש"אשרי אדם, אשר תיסרנו יה":

מתורתך "תלמדנו".

מתורתך תלמדנו - כלומר מתורתך אנו למדין אותו:

ק"ו, משן ועין.

מה שן ועין, שהן אחד מאבריו של אדם, עבד יוצא בהן לחרות.

יסורין שממרקין כל גופו של אדם, על אחת כמה וכמה.

והיינו דרבי שמעון בן לקיש.

דאמר רשב"ל, נאמר "ברית" במלח, ונאמר "ברית" ביסורין.

נאמר ברית במלח, דכתיב (ויקרא ב, יג) "ולא תשבית מלח ברית".

ונאמר ברית ביסורין, דכתיב (דברים כח, סט) "אלה דברי הברית".

נאמר ברית ביסורין דכתיב אלה דברי הברית - אחר הקללות נאמר, במשנה תורה:

מה ברית האמור במלח, מלח ממתקת את הבשר, אף ברית האמור ביסורין, יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם:

אף יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם - גרסינן:

תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר, "שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין.

אלו הן: תורה, וארץ ישראל, והעולם הבא.

"תורה" מנין?

שנאמר, "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה, ומתורתך תלמדנו".(תהלים צד, יב)

"ארץ ישראל".

דכתיב, (דברים ח, ה) "כי כאשר ייסר איש את בנו, ה' אלהיך מיסרך".

וכתיב בתריה, "כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה". (דברים ח, ז)

"העולם הבא".

דכתיב (משלי ו, כג) "כי נר מצוה ותורה אור, ודרך חיים, תוכחות מוסר".

ודרך חיים - חיי העולם הבא, הויין לו תוכחות מוסר לאדם:


תני תנא, קמיה דר' יוחנן, "כל העוסק בתורה, ובגמילות חסדים,