משנה
מאימתי קורין את שמע בערבין?
משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן.
מאימתי קורין את שמע בערבין - "משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן".
כהנים שנטמאו וטבלו, והעריב שמשן, והגיע עתם לאכול בתרומה:
עד סוף האשמורה הראשונה.
עד סוף האשמורה הראשונה - שליש הלילה.
כדמפרש בגמרא, (דף ג, א).
ומשם ואילך, עבר זמן.
דלא מקרי תו זמן שכיבה, ולא קרינן ביה "בשכבך".
ומקמי הכי, נמי לאו זמן שכיבה.
לפיכך, הקורא קודם לכן, לא יצא ידי חובתו.
אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת?
כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה.
והכי תניא בברייתא בברכות ירושלמי.
ולפיכך, חובה עלינו לקרותה משתחשך.
ובקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מטתו, יצא:
דברי ר' אליעזר.
וחכמים אומרים, עד חצות.
רבן גמליאל אומר, עד שיעלה עמוד השחר.
עד שיעלה עמוד השחר - שכל הלילה קרוי זמן שכיבה:
מעשה, ובאו בניו מבית המשתה.
אמרו לו, "לא קרינו את שמע".
אמר להם, "אם לא עלה עמוד השחר, חייבין אתם לקרות.
ולא זו בלבד אמרו.
אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות.
מצותן עד שיעלה עמוד השחר.
הקטר חלבים ואברים,
הקטר חלבים ואברים - של קרבנות שנזרק דמן ביום:
חלבים - של כל קרבנות:
אברים - של עולה:
מצותן עד שיעלה עמוד השחר.
מצותן - להעלות כל הלילה.
ואינן נפסלים ב"לינה", עד שיעלה עמוד השחר, והן למטה מן המזבח.
דכתיב, "לא ילין לבקר" (שמות לד, כה):
וכל הנאכלים ליום אחד,
וכל הנאכלים ליום אחד - כגון, חטאת, ואשם, וכבשי עצרת, ומנחות, ותודה:
מצותן
מצותן - זמן אכילתן:
עד שיעלה עמוד השחר.
עד שיעלה עמוד השחר - והוא מביאן להיות נותר.
דכתיב בתודה, "לא יניח ממנו עד בקר" (ויקרא ז, טו).
וכלם, מתודה ילמדו:
א"כ למה אמרו חכמים עד חצות?
אם כן למה אמרו חכמים עד חצות - בקריאת שמע, ובאכילת קדשים:
כדי להרחיק אדם מן העבירה":
כדי להרחיק אדם מן העבירה - ואסרום באכילה קודם זמנן, כדי שלא יבא לאכלן לאחר עמוד השחר, ויתחייב כרת.
וכן בקריאת שמע, לזרז את האדם.
שלא יאמר, "יש לי עוד שהות", ובתוך כך יעלה עמוד השחר, ועבר לו הזמן.
ו"הקטר חלבים" דקתני הכא, לא אמרו בו חכמים עד חצות כלל.
ולא נקט להו הכא, אלא להודיע שכל דבר הנוהג בלילה, כשר כל הלילה.
והכי נמי תנן בפרק שני דמגילה (דף כ, ב) "כל הלילה כשר לקצירת העומר, ולהקטר חלבים ואברים":
גמרא
תנא היכא קאי, דקתני "מאימתי?"?
היכא קאי - מהיכא קא סליק, דתנא ביה חובת קריאת שמע, שהתחיל לשאול כאן זמן הקריאה:
ותו, מאי שנא דתני "בערבית" ברישא, לתני דשחרית ברישא?
תנא, אקרא קאי.
אקרא קאי - ושם למד חובת הקריאה:
דכתיב (דברים ו, ז) "בשכבך ובקומך".
והכי קתני, "זמן קריאת שמע דשכיבה, אימת?
משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן".
ואי בעית אימא.
ואי בעית אימא - הא דתנא ערבין ברישא, יליף מברייתו של עולם:
יליף מברייתו של עולם.
דכתיב, (בראשית א, ה) "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד".
אי הכי, סיפא דקתני, "בשחר, מברך שתים לפניה ואחת לאחריה.
ובערב, מברך שתים לפניה ושתים לאחריה".
לתני דערבית ברישא?
תנא פתח בערבית, והדר תני בשחרית.
והדר תנא בשחרית - "מאימתי קורין את שמע בשחרית?":
עד דקאי בשחרית, פריש מילי דשחרית, והדר פריש מילי דערבית:
אמר מר, "משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן".
מכדי?
כהנים אימת קא אכלי תרומה?
משעת צאת הכוכבים.
לתני "משעת צאת הכוכבים"?
משעת צאת הכוכבים - שהוא גמר ביאת השמש, כדיליף לקמן (עמוד ב):
מלתא אגב אורחיה קמשמע לן.
כהנים אימת קא אכלי בתרומה?
משעת צאת הכוכבים.
והא קמשמע לן, דכפרה לא מעכבא.
כדתניא, (ויקרא כב, ז) "'ובא השמש וטהר', ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה, ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה".
וממאי דהאי, "ובא השמש" ביאת השמש, והאי "וטהר" טהר יומא.