והנה תשובה עילאה זו, דאתדבקותא דרוחא ברוחא ע"י תורה וגמ"ח, היא בבחי' המשכה מלמעלה למטה, להיות דבר ה' ממש בפיו. וכמ"ש, "ואשים דברי בפיך". "וימינו תחבקני", בגמ"ח. דחסד דרועא ימינא וכו'.
אבל אדם התחתון, צריך לילך ממדרגה למדרגה, ממטה למעלה, היא בחי' תשובה עילאה.ואתדבקות רוחא ברוחא, בכוונת הלב בתפלה, ובפרט בק"ש וברכותיה. כדי לומר "ואהבת כו' בכל לבבך ובכל נפשך וכו'" באמת לאמיתו. וכן "והיו הדברים האלה וכו' ודברת בם וכו'". להיות דבר ה' בפיו באמת. ואין אמת וכו'.
וכן לקיים כל המצות. כמ"ש, "אשר קדשנו במצותיו". כמו, "הרי את מקודשת לי". היא בחי' קדש העליון. לשון פרישות והבדלה. שאינו יכול להתלבש תוך עלמין, משום דכולא קמיה כלא חשיב. אלא בבחי' סובב כ"ע הוא רצון העליון ב"ה וכו'. כמ"ש בלק"א פמ"ו.
וגם אחר התפלה אומרים, "אליך ה' נפשי אשא". דהיינו לאתדבקא רוחא ברוחא כל היום וכו'.
וכל זה ע"י ההתבוננות בגדולת א"ס ב"ה, בהעמקת הדעת בשתים לפניה ובפסוקי דזמרה כנודע.
ומאחר שהתפלה היא בחי' תשובה עילאה, צריך להקדים לפניה בחי' תשובה תתאה.
וז"ש רז"ל במשנה, "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש".
ופרש"י, "הכנעה".
והיא בחי' תשובה תתאה, לעורר רחמים כנ"ל.
וכדיליף התם בגמ' מקרא, דכתיב "והיא מרת נפש".
אכן בברייתא שם, "ת"ר אין עומדין להתפלל אלא מתוך שמחה".
ועכשיו בדור יתום הזה, שאין הכל יכולין להפוך לבם כרגע מן הקצה.
אזי עצה היעוצה, להקדים בחי' תשובה תתאה, בתיקון חצות כנ"ל.
ומי שא"א לו בכל לילה.
עכ"פ לא יפחות מפעם א' בשבוע, לפני יום השבת.
כנודע ליודעים, שהשבת היא בחי' תשובה עילאה.
ושב"ת אותיות "תש"ב אנוש".
כי בשבת היא עליות העולמות למקורם כו'.
ובפרט תפלות השבת.
וד"ל.
(ובזה יובן מ"ש, "שובה אלי כי גאלתיך".
פי', כי מאחר ש"מחיתי כעב פשעיך" היא העברת הסט"א.
"וגאלתיך", מן החיצונים.
בהתעוררות רחמים עליונים, באתערותא דלתתא, בתשובה תתאה כנ"ל.
אזי, "שובה אלי", בתשובה עילאה):