והנה אחרי העמקת הדעת בכל הנ"ל, יוכל לבקש באמת מעומקא דלבא, "כרוב רחמיך מחה פשעי וכו'".
כי אזי תקבע בלבו באמת, גודל הרחמנות על בחי' אלקות שבנפשו, ושלמעלה כנ"ל.
ובזה יעורר רחמים העליונים, מי"ג מדה"ר, הנמשכות מרצון העליון ב"ה.
הנרמז בקוצו של יו"ד, שלמעלה מעלה מבחי' ההשפעה הנשפעת מאותיות שם הוי'.
ולכן הי"ג מדות הרחמים, מנקים כל הפגמים.
וכמ"ש, "נושא עון ופשע ונקה".
ושוב אין יניקה להחיצונים והסט"א מהשפעת ה"א תתאה כנ"ל.
(ובזה תשוב ה"א תתאה למקומה, להתייחד ביה"ו וד"ל).
וכן ממש למטה בנפש האלקית שבאדם, שוב אין עונותיכם מבדילים.
וכמ"ש, "ונקה", מנקה הוא לשבים.
לרחוץ ולנקות נפשם, מלבושים הצואים, הם החיצונים.
כמ"ש בגמ' "מלפפתו וכו'".
ומאחר שרוח עברה ותטהרם, אזי תוכל נפשם לשוב עד הוי' ב"ה ממש, ולעלות מעלה מעלה למקורה ולדבקה בו ית' ביחוד נפלא.
כמו שהיתה מיוחדת בו ית' בתכלית היחוד בטרם שנפחה ברוח פיו ית', לירד למטה ולהתלבש בגוף האדם.
(וכמו עד"מ באדם הנופח ברוח פיו בטרם שיוצא הרוח מפיו הוא מיוחד בנפשו).
וזו היא תשובה שלימה.
והנה בחי' יחוד זה ותשובה זו, היא בחי' תשובה עילאה שלאחר תשובה תתאה.
וכמ"ש בזוה"ק בר"מ פ' נשא, "דתשובה עילאה היא דיתעסק באוריי' בדחילו ורחימו דקדב"ה וכו' דאיהו בן י"ה בינה וכו'".
(ומעלת בעלי תשובה על צדיקים גמורים בזה היא, כמ"ש בזוה"ק פ' חיי שרה, "דאינון משכי עלייהו ברעותא דלבא יתיר ובחילא סגי לאתקרבא למלכא וכו'"):