והנה חכמי המוסר האחרונים נחלקו, במי שחטא חטא א' פעמים רבות.
דיש אומרים שצריך להתענות מספר הצומות לאותו חטא פעמים רבות, כפי המספר אשר חטא.
כגון המוציא זרע לבטלה, שמספר הצומות המפורש בתיקוני תשובה מהאריז"ל, הן פ"ד תעניות.
ואם חטא בזה עשר או עשרים פעמים על דרך משל, צריך להתענות עשר או עשרים פעמים פ"ד. וכן לעולם.
דומיא דקרבן חטאת, שחייב להביא על כל פעם ופעם.
ויש מדמין ענין זה לקרבן עולה הבאה על מצות עשה, דאפי' עבר על כמה מצות עשה, מתכפר בעולה אחת, כדאיתא בגמרא פרק קמא דזבחים.
והכרעה המקובלת בזה להתענות ג"פ כפי מספר הצומות דחטא זה.
דהיינו רנ"ב צומות על הוצאות שכבת זרע לבטלה.
וכן בשאר חטאים ועונות.
והטעם הוא על פי מה שכתוב בזוהר הקדוש סוף פרשת נח, "כיון דחב בני נשא קמי קודשא בריך הוא, זמנא חדא עביד רשימו כו', זמנא תליתאה אתפשט ההוא כתמא מסטרא דא לסטרא דא כו'.
לכך צריך מספר הצומות גם כן ג' פעמים וכו'.
אכן כל זה באדם חזק ובריא, שאין ריבוי הצומות מזיק לו כלל לבריאות גופו, וכמו בדורות הראשונים.
אבל מי שריבוי הצומות מזיק לו, שאפשר שיוכל לבא לידי חולי או מיחוש ח"ו, כמו בדורותינו אלה - אסור לו להרבות בתעניות, אפילו על כריתות ומיתות בית דין, ומכל שכן על מצות עשה ומצות לא תעשה שאין בהן כרת. אלא כפי אשר ישער בנפשו שבודאי לא יזיק לו כלל.
כי אפילו בדורות הראשונים, בימי תנאים ואמוראים, לא היו מתענין בכהאי גונא, אלא הבריאים דמצו לצעורי נפשייהו.
ודלא מצי לצעורי נפשיה, ומתענה, נקרא "חוטא" בגמרא פרק קמא דתענית. ואפילו מתענה על עבירות שבידו כדפירש רש"י שם. וכדאיתא בגמרא פרק קמא דזבחים, שאין לך אדם מישראל שאינו מחוייב עשה וכו'.
ומכל שכן מי שהוא בעל תורה, שחוטא ונענש בכפליים. כי מחמת חלישות התענית, לא יוכל לעסוק בה כראוי.
אלא מאי תקנתיה? כדכתיב, "וחטאך בצדקה פרוק". וכמו שכתבו הפוסקים, ליתן בעד כל יום תענית של תשובה, ערך ח"י ג"פ וכו'. [י"ח גדולי פולניש=מטבעות שהשתמשו אז] העשיר יוסיף לפי עשרו, וכו'. כמו שכתוב המגן אברהם הלכות תענית:
ומכל מקום, כל בעל נפש, החפץ קרבת ה' לתקן נפשו להשיבה אל ה' בתשובה מעולה מן המובחר.
יחמיר על עצמו, להשלים על כל פנים פעם אחת כל ימי חייו, מספר הצומות לכל עון ועון, מעונות החמורים שחייבין עליהם מיתה על כל פנים.
ואפילו בידי שמים בלבד.
כגון להוצאות זרע לבטלה, פ"ד צומות פעם אחת בימי חייו.
ויכול לדחותן לימים הקצרים בחורף.
ויתענה כעשר תעניות, על דרך משל, בחורף א' או פחות.
ויגמור מספר הפ"ד צומות, בט' שנים או יותר, כפי כחו.
(וגם יכול לאכול מעט כג' שעות לפני נ"ה.
ואעפ"כ נחשב לתענית אם התנה כן)
ולתשלום רנ"ב צומות כנזכר לעיל, יתענה עוד ד' פעמים פ"ד עד אחר חצות היום בלבד, דמיחשב ג"כ תענית בירושלמי.
וב' חצאי יום נחשבים לו ליום א' לענין זה.
וכן לשאר עונות כיוצא בהן, אשר כל לב יודע מרת נפשו וחפץ בהצדקה:
אכן מספר הצומות העודפי' על רנ"ב וכהאי גונא, שהיה צריך להתענות לחוש לדעת המחמירים להתענות מספר הצומות שעל כל חטא וחטא כפי מספר הפעמים שחטא כנ"ל.
יפדה כולן בצדקה ערך ח"י גדולי פולניש בעד כל יום.
וכן שאר כל תעניות שצריך להתענות על עבירות שאין בהן מיתה.
ואפי' על ביטול מצות עשה דאורייתא ודרבנן, ותלמוד תורה כנגד כולם, כפי המספר המפורש בתיקוני התשובה מהאר"י זכרונו לברכה.
(ורובם נזכרים במשנת חסידים במסכת התשובה)
הכל כאשר לכל יפדה בצדקה כנזכר לעיל אי לא מצי לצעורי נפשיה כנזכר לעיל.
ואף שיעלה לסך מסויים, אין לחוש משום "אל יבזבז יותר מחומש".
דלא מקרי בזבוז בכהאי גוונא, מאחר שעושה לפדות נפשו מתעניות וסיגופים.
ולא גרעא מרפואת הגוף ושאר צרכיו.
ולפי שמספר הצומות המוזכרים בתקוני תשובה הנזכרים לעיל, רבו במאד מאד.
לכן נהגו עכשיו כל החרדים לדבר ה', להרבות מאד מאד בצדקה.
מחמת חלישות הדור, דלא מצו לצעורי נפשם כולי האי.
(וכמו שכתוב במקום אחר על פסוק "חסדי ה' כי לא תמנו"):