(א) ברכה אחרונה בין של אוכלין בין של משקין צריכים שיעור - שאין מברכין אותה אלא אם כן אכל כשיעור הראוי להיות נקרא אכילה ולא טעימה או שתה כשיעור הראוי להיות שתיה.
ואין אכילה פחותה מכזית ואין שתיה פחותה מרביעית הלוג, שהוא ביצה ומחצה בקליפתה.
ואפילו שותה משקה חריף וחזק שדרך כל אדם לשתות ממנו מעט, כמו יי"ש - אין הנאת שתייתו חשובה אם אין בה שיעור שתיית כל המשקים שהוא רביעית.
ויש מסתפקים בברכה אחרונה של יין - אם מברכים אותה על כזית. וטוב ליזהר שלא לשתות אלא פחות מכזית או רביעית. אבל בדיעבד שכבר שתה כזית ואין לו כדי רביעית אין צריך לברך אחריו:
(ב) אכל כחצי זית ושהה מעט וחזר ואכל כחצי זית - אם יש מתחלת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה יותר מכדי אכילת פרס (שהוא כחצי ככר של ששה ביצים) אינן מצטרפין זה עם זה.
ואפילו לא הפסיק כלל באכילתו אלא שהה כל כך מתחלת אכילת הכזית עד סופו.
וכל שלא שהה יותר מכדי אכילת פרס - מצטרפות שני אכילות להחשב כאחת, אפילו אם הוא בענין שהשניה נחשבת כסעודה אחרת לענין ברכה ראשונה, כגון ששינה מקומו בינתים.
וחצי ככר זה משערים בפת חטים, שנאכלת מהר. ומיסב ואוכלן בלפתן, ואינו פונה אנה ואנה, ואוכלו מהר:
(ג) לפיכך קמח של א' מחמשת מיני דגן שעירב עם קמח של מיני קטניות ועשה ממנו פת, אף על פי שמברך עליו המוציא - שהדגן עיקר אפילו אם הוא מועט, [שאין בו כזית] כמו שנתבאר (בפ"ג, ב) - מכל מקום אינו מברך לאחריו ברכת המזון אלא אם כן יש בקמח הדגן כזית בכדי אכילת פרס מהתערובות, ואז צריך לברך ברכת המזון על כזית מהתערובות.
[אף שנמצא שלא אכל כלל כזית דגן - מ"מ כיון שאילו אכל כל הפרס היה שם כזית דגן א"כ כל התערובות נקרא על שם הדגן ומברך ברכת המזון על כזית מן התערובות]
ויש אומרים: שאינו מברך ברכת המזון עד שיאכל כל הפרס.
[שאז אכל עכ"פ כזית דגן. אבל אם לא אכל את כל הפרס הרי לא אכל כזית דגן ואינו מברך בהמ"ז לדעה זו]
ויש לחוש לדבריהם להקל בספק ברכות:
(ד) אבל אם תערובות קמח הדגן הוא פחות משיעור זה [דהיינו שאפילו אם יאכל כל הפרס לא יהיה בתוכו כזית דגן] - מברך המוציא ואינו מברך ברכת המזון. אפילו אכל הרבה.
[היינו שיוצא שאכל כזית דגן, אבל אכלו בתערובות של יותר מפרס - אינו מברך בהמ"ז]
אבל מברך מעין ג' [אף שהברכה האחרונה שעל הקטניות היא בורא נפשות] אפילו לא אכל אלא כזית [מהתערובות, ונמצא שלא אכל כזית דגן] - כיון שיש טעם פת בכולן [=בכל התערובות] אף שאין בו ממשות הפת אלא כל שהוא.
ויש מסתפקים בזה.
ולכן נכון למנוע שלא לאכול מפת זו כי אם תוך הסעודה:
(ה) קמח חטים שעירבו עם קמח אורז - מברך אחריו ברכת המזון, אם עשה ממנו פת, או מעין שלש עם עשה ממנו תבשיל. אפילו אין בו כזית [בהקמח חטים] בכדי אכילת פרס, כל שיש בו טעם דגן [מברכים עליו ברכה האחרונה של הקמח חטים: בהמ"ז או מעין שלש]. לפי שהחטים גוררים את האורז להיות בכולו טעם חטים:
(ו) שיעור צירוף שתיה יש אומרים שהוא בכדי שיעור שתיית רביעית ואם שתה כחצי רביעית בחפזון שלא כדרך שתיית רוב ב"א ושהה מעט וחזר ושתה אם יש מתחלת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה כדי שתיית רביעית של שאר כל אדם - מצטרפין זה עם זה. יותר מכן - אין מצטרפין זה עם זה. (וה"ה אם לא הפסיק בינתיים אלא ששהה בשתייתו כל כך)
ויש אומרים ששיעור צירוף השתיית רביעית בכדי אכילת פרס כמו צירוף אכילה. וכן עיקר. לפיכך יש לברך ברכה אחרונה על קאוו"י וטיי"א חמין, אף על פי ששותהו מעט מעט אם לא שהה יותר מכדי אכילת פרס:
(ז) כל האוכלין מצטרפין זה עם זה לכזית, ומברך לאחריהם כברכת הקל שבהן. כגון אכל כחצי זית מז' המינים וכחצי זית מדבר שברכתו האחרונה הוא בורא נפשות רבות - מברך אחריהם בורא נפשות רבות.
ואם אכל כחצי זית פת וכחצי זית משבעת המינים - מברך לאחריהם מעין שלש.
וכל המשקין מצטרפין זה עם זה לרביעית.
אבל אוכלין ומשקין אינן מצטרפים זה עם זה לא לכזית ולא לרביעית:
(ח) רוטב שנתבשל בו אוכל אינו מצטרף עמו כי משקה גמור הוא לכל דבר וכן אוכל שנימוח כל כך עד שראוי לשתיה יצא מתורת אוכל. וכן משקה שנקרש עד שראוי לאכילה יצא מתורת משקה אפילו יש בו טופח ע"מ להטפיח:
(ט) יש מסתפקים לומר שכל דבר שהוא כברייתו כגון ענבה אחת או אפילו קטנית אחת אפשר שמברך אחריה ברכה אחרונה לכך נכון ליזהר שלא לאכול בריה פחותה מכזית. ואינה נקראת בריה אלא אם כן אוכלה כמות שהיא אבל אם זורק הגרעין מן הפרי בפרי שדרך לאכול גרעיניה או אם חסר קצת מגוף הפרי שלא אכלו כלו הרי לא אכל בריה שלימה ואם אכל מה שבתוך הגרעין וזרק קליפתו וכן פרי שאין דרך לאכול גרעיניה כיון שאכל מה שראוי לאכול ממנו הרי אכל בריה שלימה. והוא שהובא הפרי לפניו לאכול כשהוא שלם אבל אם קודם שהובא לפניו חסר ממנו גרעינתו כמו שרגיל להיות בזיתים מלוחים אין עליו חשיבות בריה וכן אם נחתך או נתרסק קודם שהובא לפניו:
(י) וכל זה בברכה אחרונה אבל לברכה ראשונה אין צריך שיעור אכילה או שתייה אלא אפילו טעימה כל שהוא אסור ליהנות מהעולם הזה בלא ברכה:
(יא) ואינה חשובה הנאה אלא הנאת מעיו ולא הנאת החיך לבדו כגון הטועם את התבשיל לידע אם הוא צריך מלח ותבלין או אם הוא טוב למאכל וחוזר ופולט אין צריך לברך אף על פי שנהנה בטעמו ואפילו טעם הרבה עד כדי רביעית ולא עד בכלל: