תרמג סדר הקידוש ובו ה' סעיפים:
א סדר הקידוש בליל א' של סוכות.
בתחלה מברך על היין.
ואח"כ אומר, קידוש היום.
ואח"כ יברך לישב בסוכה.
שהרי על כרחך צריך היום להתקדש תחלה קודם שיתחייב בסוכה.
ואח"כ מברך שהחיינו באחרונה.
לפי שברכה זו חוזרת על קידוש היום, ועל מצות סוכה. כמו שנתבאר בסי' תרמ"א. ע"ש:
ב ונוהגים שאין מדקדקים לעמוד בשעת הקידוש, אלא מקדשין אפילו מיושב.
ואף ברכת לישב בסוכה, אומרים אפילו מיושב.
ואע"פ שכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן.
והיה נכון לברך לישב בסוכה קודם שישב לאכול.
שהישיבה היא המצוה.
שנאמר, "בסכות תשבו".
ואע"פ שאין מצוה כלל לישב ממש.
ש"תשבו", הוא לשון תתעכבו.
כמ"ש, "ותשבו בקדש ימים רבים".
מכל מקום, אין לברך אלא בשעה שניכר העכבה והקביעות, דהיינו בישיבה ממש.
שבזה מראה עצמו, שרוצה להתעכב שם.
אבל כל שעומד, אין ניכר כלל העכבה והקביעות, שאפשר שתיכף יחזור ויצא.
וכיון שעיקר המצוה היא העכבה והקביעות, היה ראוי לברך קודם העכבה והקביעות.
דהיינו, קודם הישיבה.
אלא שלפי שעיקר המצוה שאנו מברכין עליה, היא האכילה.
שהרי אם יושב בסוכה ואינו אוכל, אינו מברך, כמו שנתבאר בסי' תרל"ט.
לפיכך אין אנו חוששין אלא להקדים הברכה להאכילה, שהיא עיקר המצוה, שעליה מברכין.
אבל לא להקדימה לפני הישיבה והקביעות.
לפי שהיא לבדה בלא אכילה אינה עיקר המצוה, שעליה מברכין:
ג וכל זה בליל יו"ט. או בליל שבת. שיש בהן קידוש היום. לכך הוא סומך ברכת הסוכה לקידוש היום.
אבל בשאר סעודות החג, אפילו בסעודת שבת ויו"ט שחרית, שמברך על הכוס, כיון שאינו אומר קידוש היום, אינו אומר לישב בסוכה קודם שתיית הכוס.
לפי שצריך לסמוך ברכה זו להאכילה, שהיא עיקר המצוה שעליה מברכין:
ד ומן הדין היה ראוי לברך ברכה זו, קודם ברכת המוציא.
שהרי חובת ברכה זו חל עליו מתחלה, מיד שישב לאכול. וראוי להקדימה, לברכת המוציא, שאינה חובה עליו עד שרוצה לטעום.
ומכל מקום נוהגים העולם לברך ברכה זו אחר ברכת המוציא.
לפי שברכת המוציא היא התחלת הסעודה. וראו העולם להתחיל בסעודה קודם ברכת הסוכה.
לפי שאין מברכין ברכת הסוכה אלא בשעת סעודה.
ואין ברכת הסוכה חשובה הפסק בין ברכת המוציא לאכילה, כיון שברכה זו היא מצרכי הסעודה. וכל שהוא לצורך הסעודה, אינו חשוב הפסק. כמו שנתבאר בסימן קס"[ז]:
ה אם לא בירך שהחיינו בליל הראשון, ונזכר למחר. אומר בשעה שנזכר. אפילו שלא על הכוס.
ואם לא נזכר למחר, וגם בליל שני שכח, ולא בירך שהחיינו. ונזכר באחד משאר ימי החג. יברך אימתי שנזכר.
שברכת שהחיינו, יש לה תשלומין כל שבעה. כמו שנתבאר בסימן תע"ג, לענין פסח.
אלא שבחג הסוכות כשהוא מברך שהחיינו, צריך לברך תוך הסוכה, כדי לפטור גם את הסוכה. כמו שנתבאר בסי' תרמ"א: