תפח סדר תפלת שחרית של פסח ובו ח' סעיפים:
א בכל ימים טובים, שחרית וערבית - נוהגין לקרות המזמורים שמוסיפים בשבת בפסוקי דזמרה. ויש שמדלגין מזמור שיר ליום השבת ומתחילין טוב להודות לה' וגו'. ואין נוהגין כן במדינות אלו - לפי שגם יום טוב נקרא שבת, שנאמר: ממחרת השבת יניפנו וגו':
ב בכל שלש רגלים צריך לגמור ההלל ביום ולברך עליו: אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרות ההלל - לפי שהוא מצוה מדברי סופרים מתקנת הנביאים. ואין מברכין לגמור ההלל: שמא ידלג תיבה אחת או אפילו אות אחת ונמצא שבירך לבטלה, שהרי לא גמרו כולו.
ויש מקומות שאין חוששין לזה ומברכין: לגמור ההלל - לפי שגם לגמור הוא לשון קריאה. ומכל מקום יותר טוב לברך לקרות כמנהגינו:
ג וכל היום כשר לקריאת ההלל, מעמוד השחר עד צאת הכוכבים - שאם לא קרא מיד אחר תפלת שחרית יכול לקרות כל היום עד צאת הכוכבים. ולכתחלה לא יקראו אותו קודם נץ החמה לפי שעדיין הוא כלילה בעיני הבריות. ואם עבר וקרא - יצא.
ומצוה מן המובחר לקרותו עם הציבור מיד אחר תפלת שחרית כדי שיענה עמהם: הודו, ואנא, אחר הש"ץ. ואם בא לבית הכנסת אחר שהתפללו הציבור שחרית ועומדים לקרות ההלל והוא לא התפלל שחרית - יש מי שאומר שאם אין לחוש שמא יעבור זמן קריאת שמע טוב לו שיקרא תחלה הלל עם הציבור ואח"כ יתפלל, אף באותן הימים שגם היחיד גומר בהם ההלל בברכה לדברי הכל, עיין סימן תכ"ב. ומכל מקום אם הוא עומד לאחר ברוך שאמר בשעה שהציבור מתחילין ההלל - לא יפסיק לקרות עמהן באותן הימים כמו שנתבאר שם.
ולענין אם יכול להפסיק בו לשאלת שלום באמצע הפרק או בין פרק לפרק - דינו כמו בקריאת שמע עיין, סימן ס"ו.
במה דברים אמורים בימים שגומרים בהם ההלל שבימים הללו קריאתו הוא חובה ומצוה מדברי סופרים. אבל בימים שאין גומרין אותו בהם, כגון בששה ימים האחרונים של פסח, כיון שאין קריאתו אלא מנהג כמו שיתבאר בסימן ת"צ, לפיכך דינו כהלל של ראש חדש לענין הפסקה, עיין סי' תכ"ב.
(ועיין שם אם שהה באמצע ההלל כדי לגמור את כולו בימים שגומרין או בימים שאין גומרין):
ד אפילו עשרה בני אדם יכולין לקרות ההלל כאחד ושאר הציבור שומעין ויוצאים ידי חובתן בשמיעה. ואף ששני קולות היוצאים כאחד אין שומעין יפה אפילו אחד מהם, כמו שנתבאר בסימן קמ"א - מכל מקום ההלל הוא חביב על הציבור ונותנין דעתם יפה לשמוע אותו, ולכן יכולין לשמוע אותו יפה אף כשהרבה קולות יוצאין מכל אחד.
ומטעם זה אין למחות בב' וג' בעלי בתים האוכלים בבית אחד וממתינים זה על זה בקידוש היום ומקדשים כולם כאחד ובני ביתם שומעים מהם ויוצאים ידי חובתם - לפי שהקידוש הוא חביב עליהם ונותנים דעתם יפה לשמוע אותו. ומכל מקום יותר טוב שלא ימתינו זה על זה:
ה משה תקן להם לישראל שיהיו קורין חמשה גברי בכל יום טוב מענינו של יום. ורמז לזה שנאמר: וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל - שתיקן להם שיהיו קורין כל אחד ואחד בזמנו. ואנשי כנסת הגדולה תקנו להפטיר בנביא בכל יו"ט בענינו של יום.
וחכמי המשנה והגמרא ביררו ענין כל יום ויום בתורה ובנביאים, וסדרו לנו לקרות ביום ראשון של פסח חמשה גברי בפרשת: משכו וקחו לכם צאן וגומר, ומפטיר: בפסח גלגל ביהושע. יש מתחילין מן: בעת ההיא וגו', ויש מתחילין: ויאמר יהושע אל העם התקדשו. וכן נוהגין עכשיו.
(ואם יכול להוסיף ביום טוב על מנין הקרואים - נתבאר בסי' רפ"ב):
ו המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחלה קודם ההפטרה, כמו שנתבאר בסימן רפ"ב. ובימי חכמי המשנה והגמרא היה קורא בתורה בענינו של יום והיה עולה למנין ה' גברי. ורבנן סבוראי תקנו, וכן הנהיגו הגאונים אחריהם: שיקרא המפטיר בפרשת המוספין שבפנחס. וסמכו להם על מה שאמרו חכמים: שאמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם בזמן שאין בית המקדש קיים אין להם על מה שיסמוכו, מה יהא על בני כשיחטאו, שמא אתה עושה להם כדור המבול והפלגה? - אמר לו הקדוש ברוך הוא כבר תקנתי להם סדר קרבנות, כל זמן שקורין בהם מעלה אני עליהם כאלו מקריבין לפני קרבן ומוחל אני על כל עונותיהם.
ולכתחלה צריך להוציא שני ספרי תורות, אחד לענינו של יום והשניה למפטיר. ולא די בספר תורה אחד ולגלול אח"כ עד פרשת המוספין - לפי שאין גוללין ספר תורה בציבור מפני כבוד הציבור, כמו שנתבאר בסי' קמ"ד ע"ש:
ז נוהגין במדינות אלו שהציבור מזכיר הגשם בתפלת מוסף יום א' של פסח, והש"ץ אינו מזכיר בחזרת התפלה, ולאחר שפסק הש"ץ להזכיר גם הציבור אין מזכירין מתפלת המנחה ואילך, כמו שנתבאר בסי' קי"ד ע"ש. ואף היחיד שאיחר תפלת המוסף עד לאחר שפסק הש"ץ להזכיר גם הוא לא יזכיר עוד, מטעם שנתבאר ע"ש:
ח בכל תפלת המוספין נהגו להזכיר קרבנות היום כמו שהם כתובים בתורה, וקורא אותם הפסוקים מתוך הספר, עיין סי' מ"ט. ואם לא הזכיר כיון שאמר: כמו שכתבת עלינו בתורתך - יצא. וכן נוהגין אפילו לכתחלה במקצת מדינות בשלש רגלים ובראש השנה ויום כפור, מטעם שיתבאר בסי' תקצ"א. אבל במדינות אלו נוהגין לאמרם לכתחלה אפילו בשלש רגלים וראש השנה ויום כפור כמו שיתבאר שם: