תפז סדר תפלת ערבית של פסח ובו ח' סעיפים:
א בכל ימים טובים, ערבית שחרית ומנחה - מתפלל שלשה ברכות ראשונות ושלשה אחרונות וברכת קדושת היום באמצע, דהיינו שיזכור ענין קדושת היום בתחלת הברכה ובסופה סמוך לחתימה, כדי שיהיה מעין חתימה סמוך לחתימה - ויחתום: מקדש ישראל והזמנים, לפי שישראל הם מקדשין הזמנים על פי קביעות החדשים המסור בידם.
ואף אם לא אמר הנוסח ממש שתקנו חכמים, דהיינו: אתה בחרתנו כו' ותתן לנו כו' והשיאנו כו' - יצא. ואין מחזירין אותו אם (הזכיר קדושת היום באמצע הברכה, כגון שהתחיל הברכה ביעלה ויבא שמזכיר שם קדושת היום לחיים ולשלום ביום חג כו' וגם) חתם: מקדש ישראל והזמנים.
אבל אם (לא הזכיר כלל קדושת היום באמצע הברכה קודם החתימה או אפילו אמר כל הנוסח שתיקנו חכמים אלא שבחתימה) טעה ולא אמר: מקדש ישראל והזמנים אלא חתם בענין אחר, ואפילו טעה וחתם מקדש השבת, אע"פ שגם יום טוב נקרא שבת - אף על פי כן כיון ששינה ממטבע שטבעו חכמים בעיקר ענין הברכה לא יצא. וצריך לחזור לראש אותה ברכה, אם נזכר לאחר ששהה כדי דיבור אחר חתימתו. אבל אם נזכר בתוך כדי דיבור - יחזור ויאמר מיד: מקדש ישראל והזמנים, ולא יחזור לראש:
ב אבל מי שטעה והתפלל י"ח של חול ביום טוב - אם הזכיר יום טוב בברכה אחת מהן, כגון שאמר: יעלה ויבא בעבודה והזכיר שם יום טוב זה - יצא. ואין צריך לחזור לראש אף על פי שלא הזכיר יום טוב בשום חתימה - לפי שלא שינה ממטבע שטבעו בעיקר ענין העבודה, שהרי מן הדין היה ראוי להתפלל כל י"ח ביום טוב ושבת כמו בחול רק להזכיר קדושת היום בברכה אחת מהן, אלא שהחכמים הקילו על האדם ולא הטריחוהו ביום טוב להתפלל כל י"ח וקבעו ברכה אחת בלבד בשביל קדושת היום כמו שנתבאר בסי' רס"ח. אבל אם לא הזכיר בשום ברכה - לא יצא אפילו ביום טוב שני:
ג אם חל יו"ט בשבת צריך להזכיר גם קדושת שבת בתחלת הברכה - דהיינו שיאמר: ותתן לנו כו' את יום השבת הזה כפי נוסחתנו או את יום המנוח הזה כפי נוסחאות אחרים, וסמוך לחתימה צריך לומר: שבת ומועדי כו' ויחתום: מקדש השבת וישראל והזמנים כפי נוסחתנו או ישראל בלא וא"ו כפי נוסחאות אחרים. אבל לא יחתום מקדש ישראל והשבת והזמנים לפי שהשבת היא קדושה מאליה שלא על ידי ישראל.
ואם לא (אמר אתה בחרתנו כלל אלא התחיל ביעלה ויבא - אם הזכיר בו שבת יצא, אבל אם לא) הזכיר שבת בחתימה אף שאמר אתה בחרתנו והזכיר בו שבת וגם הזכירו ביעלה ויבא - לא יצא וצריך לחזור לראש אם נזכר לאחר ששהה כדי דבור. וכן הדין אם טעה וחתם בשבת בלבד.
ויש חולקין על זה ואומרים שאם חתם ביום טוב בלבד או בשבת בלבד - יצא, כיון שכבר הזכיר שניהם באמצע הברכה קודם החתימה, אף שלא הזכיר שניהם בחתימה אלא אחד מהן אין בכך כלום בדיעבד.
שהרי מי שהתפלל י"ח של חול אם הזכיר יום טוב באחת מהן אע"פ שלא חתם בה ביום טוב יצא בדיעבד לפי שלא שינה ממטבע שטבעו חכמים בנוסח חתימת הברכה כשאומרה בחול והיתה ראויה גם כן ביום טוב כמו שנתבאר, א"כ הוא הדין כשחתם ביום טוב בלבד הרי לא שינה ממטבע שטבעו חכמים בנוסח חתימת הברכה בכל יום טוב, ואף שלא הזכיר בה שבת - מכל מקום הרי כבר הזכירו באמצע הברכה וגם חתמה במטבע שטבעו בו חכמים בכל יום טוב וגם היום הוא יום טוב.
וכן כשחתם בשבת בלבד הרי חתם במטבע שתיקנו חכמים בכל שבת וגם היום שבת הוא, וגם יום טוב הזכיר כבר באמצע הברכה.
וטוב לחוש לדבריהם שלא לחזור לראש שלא להכניס עצמו לידי ספק ברכה לבטלה:
ד כשחל בשבת אין הש"ץ חוזר לומר ברכת מעין שבע אחר תפלת ערבית - לפי שלא נתקנה[1] אלא בשביל אותו שאיחר לבא לבית הכנסת שיסיים את תפלתו בעוד שהש"ץ אומר ברכה זו כדי שלא ישאר לבדו בבית הכנסת שלא יוזק שם כמו שנתבאר בסי' רס"ח, וליל פסח אין צריך לזה כי הוא ליל שימורים מן המזיקין:
ה כשחל בשבת - יש אומרים שאין צריך להזכיר שבת ביעלה ויבא כיון שכבר הזכירו פעם אחת בותתן לנו למה יחזור ויזכירנו ביעלה ויבא, שהרי יעלה ויבא לא נתקן כלל בשביל שבת אלא בשביל יום טוב.
ויש אומרים שצריך לחזור ולהזכירו לכתחלה ביעלה ויבא כמו שחוזר ומזכיר בו יום טוב.
(שאינו דומה לראש חודש שחל בשבת שאין מזכירין שבת ביעלה ויבא מטעם שנתבאר בסימן תכ"ה)
וכסברא זו יש לנהוג לכתחלה, שהרי אף לסברא הראשונה אין שום חשש איסור אם חוזר ומזכירו, ולסברא האחרונה צריך להזכיר, נמצא כשמזכיר יוצא ידי שניהם.
אבל בברכת המזון אין צריך להזכיר שבת ביעלה ויבא כיון שכבר אמר: רצה בשביל שבת למה יזכירנו פעם ב', הרי גם יום טוב אינו מזכיר בברכת המזון כי אם פעם אחד בלבד, דהיינו ביעלה ויבא שנתקן בברכת המזון בשביל יום טוב בלבד ולא בשביל שבת, כמו שנתקן רצה בברכת המזון בשביל שבת בלבד ולא בשביל יום טוב:
ו כשחל בשבת נוהגין במדינות אלו לומר שני פעמים באהבה דהיינו: ותתן לנו ה' אלהינו באהבה שבתות למנוחה כו' באהבה מקרא קודש כו', אבל כשחל בחול אומרים פעם אחת בלבד דהיינו באהבה מועדים לשמחה כו' את יום חג המצות הזה זמן חירותנו כו'.
בקצת מדינות אומרים את יום חג המצות הזה את יום טוב מקרא קודש הזה זמן חירותנו זכר ליציאת מצרים כו'.
ובמוסף של חול המועד נוהגין שם לומר: את יום מקרא קודש כו' ולא יום טוב - לפי שחול המועד אינו נקרא יום טוב. ולפיכך אין לומר בחול המועד בברכת המזון הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו טוב:
ז נוהגין שאין השליח צבור מקדש בבית הכנסת בליל פסח אף במקומות שנוהגין לקדש שם בכל ליל יום טוב ושבת כדי להוציא את מי שאין לו יין בביתו לקדש עליו - מכל מקום בליל פסח אין צריך לזה שאין עני בישראל שאין לו ארבע כוסות בלילה זה, כמו שנתבאר בסי' תע"ב.
ואף אם אירע שאין יין בעיר ולא שום משקה שהוא חמר מדינה כי אם בבית הכנסת בלבד - אף על פי כן אין לקדש עליו בבית הכנסת כדי להוציאם ידי חובתם - שהרי הם אינם יוצאים בקידוש זה כיון שאינו במקום סעודתם, וצריכים הם לחזור ולקדש בביתם על הפת. ואין מקדשין בבית הכנסת בכל ליל יום טוב ושבת אלא שלא לבטל תקנת קדמונים שתקנו לקדש בבית הכנסת בימיהם שהיו מצוים אורחים לשבות בבית הכנסת ולאכול שם סעודתם, וכשאין להם יין הם יוצאים בקידוש שבבהכ"נ שהוא במקום סעודתם כמו שנתבאר בסימן רס"ט. ובליל פסח לא תקנו מעולם לקדש בבית הכנסת לפי שהוא דבר שאינו מצוי כלל שלא יהיה יין להאורחים כיון שאין עני בישראל שאין לו ד' כוסות:
ח יש מקומות נוהגין לגמור ההלל בציבור בברכה תחילה וסוף בליל ראשון של פסח אחר תפלת ערבית, וכן בליל שני של גליות. ואין נוהגין כן במדינות אלו שאין אנו קורין כלל ההלל בבית הכנסת בלילה זה: