מצות פסח יש בכללן שמונה מצות.
שלש מצות עשה, וחמש מצות לא תעשה.
וזהו פרטן:
א שלא לאכול חמץ ביום י"ד, מחצות היום ולמעלה:
ב לבער חמץ מן העולם, מחצות היום ולמעלה:
ג שלא יראה חמץ כל שבעה:
ד שלא ימצא חמץ כל שבעה:
ה שלא לאכול חמץ כל שבעה:
ו שלא לאכול כל שבעה תערובת חמץ, שיש בו כזית בכדי אכילת פרס מהתערובת.
אף על פי שבאכילת התערובת אין טועמים כלל החמץ שבתוכו, ואין נותנים בתוכו את החמץ אלא לקיוהא בעלמא.
כגון כותח (פירוש נסיובא דחלבא) הבבלי, שמפררין בתוכו פירורי לחם חמץ להחמיצו, שאין בכותח טעם הלחם, אלא חמיצות הלחם החמיץ את הכותח.
שכיוצא בזה בשאר איסורין, אין כאן איסור מן התורה.
אבל בחמץ בפסח החמירה תורה ואמרה: "כל מחמצת לא תאכלו"[1] אפילו תערובתו.
אבל כרת אינו חייב אלא אם כן יש בתערובתו טעם חמץ, כמו בשאר איסורים.
וכמ"ש בסי' תמ"ב, וביו"ד סי' צ"א:
ז לאכול מצה בליל ט"ו בניסן: