תקיז באיזה אופן מותר ליקח ביום טוב מן החנוני מיני מאכל ובו ט' סעיפים:
א מותר ליקח מן החנוני מיני מאכל ומשקה ביו"ט ובלבד שלא יזכיר לו סכום מנין ולא שם מדה ולא שם דמים כדי שלא יהא נראה כמקח וממכר אלא כשאלה כמ"ש בסי' שכ"ג לענין שבת והוא הדין ליום טוב:
ב ואם החנוני הוא נכרי אסור ליקח ממנו דבר שיש באותו המין במחובר או מחוסר צידה כגון פירות רטובים או דגים אלא אם כן ניכר בהם שלא נלקטו ושלא ניצודו היום כמ"ש בסי' תקט"ו עיין שם כל פרטי דין זה וכן אסור ליקח ממנו ביצים שמא נולדו היום אבל דבר שאין במינו במחובר ולא מחוסר צידה כגון פירות יבשים ואווזים ותרנגולים מותר ליקח ממנו (על דרך שנתבאר בסי' שכ"ג) אפילו הובאו היום מחוץ לתחום אם היא עיר שרובה נכרים כמ"ש בסי' תקט"ו ע"ש:
ג וכן מותר ליקח ממנו קמח אפילו נטחן היום אם רוב לוקחי קמח שבעיר הן נכרים שבודאי לצורך נכרי טחנוהו ואף על פי שקמח זה נולד ביום טוב אף על פי כן הוא מותר אף להאוסרים נולד ביום טוב דכיון שגם התבואה קודם שטחנה היא ראויה לאכילה לעשות ממנה קליות או דייסא נמצא שקמח הזה אינו אלא כאוכל שנפרד מאוכל אחר ואין בו דין נולד כיון שאף כשהיה קמח זה כנוס בתוך החטה היה עליו תורת אוכל:
ד וכן מותר ליקח ממנו פת שנאפה ביו"ט (במקום שנוהגין היתר בפת של פלטר נכרי שאפאו כדי למכרו כמ"ש ביו"ד סי' קי"ב) אם רוב לוקחי פת שבעיר הן נכרים שבודאי בשבילם נטחן הקמח ואם ידוע שהקמח נטחן מערב יו"ט כגון שהביאו קמח להפלטר מערב יו"ט וחתמו ישראל בחותמו מערב יו"ט כדי שלא יחליפנו הנכרי בקמח שנטחן ביו"ט ולמחר בא הישראל וראה שלא נתקלקל חותמו מותר ליקח מקמח זה אפילו אם רוב לוקחי קמח שבעיר הן ישראל וכן מותר ליקח הפת שאפה הנכרי מקמח זה אפילו אם רוב לוקחי פת שבעיר הן ישראל:
ה פת של פלטר נכרי שנאפה בשבת - אסור ליקח אותו ביו"ט שלאחריו משום איסור הכנה' אם רוב לוקחי פת שבעיר הן ישראל' אפילו נטחן הקמח מערב שבת - שהרי פת זה אינו ראוי לישראל בו ביום שנאפה כיון שרוב הלוקחין הן ישראל בודאי בשבילם אפה' נמצא שע"י אפייה שבשבת הוכן הפת לאכלו ביו"ט ואין שבת מכינה ליו"ט.
אבל אם רוב לוקחי פת שבעיר הן נכרים אע"פ שבשבת עצמה יש להחמיר שלא ליקח פת שנאפה בו ביום אע"פ שאפאו לצורך נכרי מטעם שנתבאר בסי' שכ"ה. מכל מקום ביו"ט שלאחריו יש להתירו כיון שיש מתירין אותו אפילו בשבת עצמו ודבריהם עיקר כמו שנתבאר שם:
ו כל היתר לקיחות אלו שביארנו בסי' זה ובסי' תקט"ו ובסי' תקי"ג, הן פירות הן דגים הן קמח הן פת וכן שאר כל לקיחות שבעולם - אין היתר אלא כששומת המקח ידוע ואין צריך לקצוץ דמים עם הנכרי.
ואע"פ ששומתו ידוע - אסור לשלם לו המעות ביו"ט עצמו, אפילו אם מראה לפני הנכרי את המעות כדי שיטול בעצמו - אסור. ואפילו ע"י נכרי אחר אסור לשלם לו דכל שהמעות מגיעין ליד המוכר ביו"ט ניכר הדבר שהוא מקח וממכר שאיסורו מפורש בכתוב בנחמיה. ולא התירו אלא כשאינו נותן לו מעות דאזי אין נראה כמקח וממכר אלא כשאלה. ועל דרך שנתבאר בסימן שכ"ג ע"ש:
ז ואפילו בערב יו"ט אסור לומר לנכרי שיקנה לו למחר מיני מאכל, אפילו הוא צריך להם לשמחת יו"ט. ואפילו אומר להנכרי שיקנה לו בעד מעות שלו ואחר יו"ט יחזיר לו מעותיו - הרי זה אסור - שהרי הנכרי הוא שלוחו לקנות ביו"ט. ואפילו בדיעבד שכבר קנה לו הנכרי בשליחותו - אסור ליהנות מהם ביו"ט אם הישראל הוא רגיל לעשות כן. דאם נתיר אותם באכילה ביו"ט יש לחוש שיחזור לעשות כן כיון שהוא חשוד על כך.
אבל אם אינו רגיל לעשות כן אין לקונסו על זה ומותר לו לאכול אותם ביו"ט עצמו אם ידוע שהובאו מתוך התחום או שהיא עיר שרובה נכרים:
ח לומר לחנוני מלא לי כלי זה יין - דינו ביו"ט כמו בשבת כמו שנתבאר בסי' שכ"ג ע"ש. וכן להטיל גורלות דינו ביו"ט כמו בשבת כמו שנתבאר בסי' שכ"ב ע"ש:
ט לא ימוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו שאסור למדוד ביו"ט אלא משער באומד דעתו ונותן לה: