תקי כמה דברים האסורים לעשות ביום טוב ואיזו מהם מותרים ע"י שינוי ובו כ"א סעיפים:

א מותר למלול שבלים של תבואה בידיו כדי שיפול הזרע מן השבולת אע"פ שהיה אפשר לו למלול מערב יו"ט וכן מותר לפרך השרביטים של קטניות בידיו כדי שיתלשו הזרעונים ממקום חיבורם בשרביט ויוציאם מתוכם בידיו ואע"פ שהוא מפרק דבר מגידולו ואילו היה עושה כן בשבת ע"י כלי המיוחד לכך או שהיה מפרק הזרעונים בידיו ממקום חיבורם היה חייב משום דש מכל מקום ביו"ט כיון שאיסור הדישה לצורך אכילה אינו אלא מדברי סופרים לא גזרו אלא על דישה גמורה שכיוצא בה בשבת חייב חטאת.

ויש חולקין על זה ואומרים דאף ביו"ט לא התירו למלול ולפרך אלא ע"י שינוי דהיינו שימלול ויפרך בראשי אצבעותיו של ידו אחת בלבד ואע"פ שהעיקר כסברא הראשונה מכל מקום אם אפשר לו לעשות כן ע"י שינוי (א) טוב להחמיר ולחוש לסברא האחרונה:

ב הזרעונים אחר שנתפרכו מהשבלים ועדיין הם מעורבים עם המוץ מותר לנערן מידו האחת לידו השנית ולנפח מהן המוץ ולא ינפח הרבה ביחד מפני שנראה כמנפח לצורך החול אלא מנפח מעט מעט ואוכל מיד ואפילו בקנון שהוא כלי שראשו אחד רחב וראשו השני עשוי כמין מרזב קצר מותר ליתן הזרעונים בתוך הרחב ולנענע והאוכל מתגלגל דרך המרזב והפסולת נשאר בכלי אבל לא ינפה אותם בנפה וכברה אע"פ שלא היה אפשר לו לנפות מערב יו"ט ואפילו אינו מנפה אלא מעט מעט ואוכל מיד מכל מקום כיון שבכלים הללו אין דרך לנפות מעט אלא הרבה ביחד לפיכך המנפה בהם נראה כמנפה לימים רבים:

ג הבורר קטניות המעורבים עם עפרורית או עם מוץ שלהם בורר כדרכו אפילו פסולת מתוך האוכל ואפילו בקנון ואפילו אינו אוכל מהם לאלתר אלא בורר בשחרית לאכול (ב) בין הערבים ואע"פ שכיוצא בו בשבת חייב חטאת אפילו בורר אוכל מתוך הפסולת מכל מקום ביו"ט לצורך אכילה התירו לברור כדרכו אפילו פסולת מתוך האוכל ולא אמרו דהברירה היא ממלאכות האסורות ביו"ט אף לצורך אכילה אלא בברירת תבואה שדרך לבור אותה הרבה ביחד וכמ"ש בסי' תצ"ה עיין שם הטעם אבל מיני קטניות שאין דרך לבור אותן אלא מה שצריך לו מהם בו ביום מותר לברור כדרכו:

ד במה דברים אמורים כשהאוכל מרובה על הפסולת שיש יותר טורח בברירת האוכל מתוך הפסולת מבברירת הפסולת מתוך האוכל לפיכך (ג) הצריכו אותו לברור הפסולת כדי למעט בטורח ביו"ט. אבל אם הפסולת מרובה על האוכל צריך לברור את האוכל ולהניח את הפסולת כדי למעט בטורח. וכן אפילו אם האוכל מרובה על הפסולת אלא שיש יותר טורח בברירת הפסולת מברירת האוכל כגון שהפסולת הוא דק מאוד ויש טורח ליקח אותו בידו צריך לברור האוכל ולהניח הפסולת כדי למעט בטורח.

וכן אם הפסולת מרובה על האוכל אע"פ שיש יותר טורח בברירת האוכל מברירת הפסולת כגון שהאוכל הוא דק מאד - צריך לברור את האוכל ולהניח את הפסולת כיון שכמות הפסולת מרובה על כמות האוכל. 

אבל אם כמות האוכל הוא שוה לכמות הפסולת ויש יותר טורח בברירת האוכל מברירת הפסולת - צריך לברור את הפסולת מתוך האוכל כדי למעט בטורח.

ואם האוכל והפסולת שניהם שוין בכמותן ובטירחתן הרשות בידו לברור איזו שירצה:

ה וכל זה כשלא היה אפשר לו לברור מערב יו"ט אבל אם היה אפשר לו לברור מערב יו"ט אסור לברור פסולת מתוך האוכל אפילו בידו אע"פ שהאוכל מרובה על הפסולת ויש יותר טורח בברירת האוכל מבברירת הפסולת ואפילו אוכל מתוך הפסולת אין לו לברור אלא מה שהוא צריך לאכול לאלתר כמ"ש בסימן שי"ט לענין שבת - לפי שכל מלאכת אוכל נפש שהיה אפשר לו לעשותה מערב יו"ט ולא יהיה בכך הפסד ולא חסרון טעם אסור לעשותה ביום טוב מטעם שנתבאר בסימן תצ"ה:

ו ואפילו אם לא היה אפשר לברור מערב יו"ט אסור להניח הקטניות במים כדי שיצוף הפסולת למעלה או כדי שירד העפרורית למטה ואין צריך לומר שאסור לנפותן בנפה וכברה מטעם שביארנו למעלה:

ז אין מסננין את החרדל במסננת שלו מפני שנראה כבורר שמשליך הסובין שלו, אע"פ שאין זה בורר ממש שהרי גם הסובין ראויים לאכילה ואינן נקראים פסולת - מכל מקום כיון שנראה כבורר אסרוהו חכמים שהרי אפשר לסננו מערב יו"ט. אבל אם לא היה אפשר לסננו מערב יו"ט מותר לסננו ביום טוב:

Start here

ח החרדל הוא מר ורגילין למתקו ע"י שמכבין בתוכו גחלת או אבן ניסוקת וביו"ט אסור לכבות בתוכו (ד) גחלת של עץ לפי שאין כיבוי זה צורך אוכל נפש ממש שאפשר לאכול בשר בלא חרדל ואין צריך אלא למעונגים וכל דבר שאינו שוה לכל נפש אסור לעשותו ביום טוב כמ"ש בסימן תקי"א עיין שם.

אבל מותר לכבות בתוכו גחלת של מתכת או אבן ניסוקת לפי שאין שייך כיבוי במתכת שאף אם לא יכבנו לא ישרף ולא יעשה פחם. ואף בשבת אין איסור לכבותו אלא מדברי סופרים, וביו"ט לצורך אכילה לא גזרו.

ומטעם זה מותר ליתן שפוד של מתכת מלובן לתוך המשקה כדי שיתחמץ אם הוא ראוי לשתותו בו ביום:

ט משמרת שהיתה תלויה ועומדת מערב יו"ט מותר ליתן בה שמרים של יין לסננן. וכן שמרים של שאר משקים טובים וחזקים בענין שאם היה מסננן מערב יו"ט לא היה המשקה היוצא מן השמרים כל כך טוב וחזק כמו שהוא עכשיו שמסנן בו ביום ששותה אותו.

אבל אסור לתלות את המשמרת לכתחלה ביו"ט כדי לסנן בה שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול משום זלזול יו"ט, שנראה כמתקן וקובע המשמרת לסנן בה יין הרבה בקבע:

י ומותר להערים לתלות המשמרת כדי להניח בתוכה פירות ואח"כ נותן בה שמרים לסננן לצורך יו"ט והוא שנתן בה פירות קודם שנתן בה שמרים אבל אם נותן בה שמרים קודם שנתן בה פירות ניכר הדבר שתולה אותה בשביל השמרים ואסור:

יא אין עושין גבינה ביו"ט, לפי שאפשר לעשותה מערב יו"ט, שהגבינה ישנה טובה מהחדשה:

יב אין מעמידין חלב ביו"ט דהיינו שנותנין לתוכה קיבה להעמידו ואסור משום בורר שמפריד הקום מן החלב. ואע"פ שהיא מלאכת אוכל נפש - מכל מקום כיון שדרך להעמיד הרבה חלב בבת אחת חששו חכמים אם נתיר לו להעמיד ביו"ט שמא יעמיד הרבה לצורך החול.

ומטעם זה אסור לעשות חמאה מן שומן שצף על פני החלב שהרי הוא בורר שמפריד החלב מן החמאה שבו. ואפילו ע"י נכרי אסור לעשות כדין שאר איסורי יו"ט שאסור אפילו ע"י נכרי:

יג ירק תלוש שיש בו ראשי עלין נרקבין אין גוזזים אותם במספרים שדרך לחתכם בהם מהמחובר מפני מראית העין שהרואה (את המספרים אצל הירק) יאמר שהיום נגזזו מהמחובר:

יד מותר לתקן את הקונדס ואת העכביות והן מיני ירקות שיש טורח הרבה בתיקונן:

טו מותר למלוח הרבה חתיכות צנון ביחד אם רוצה לאכלם אח"כ בו ביום אף על פי שאסור בשבת - שהרי אם היה עושה כן מערב יו"ט היה מפיג טעם הצנון.

ויש מחמירין שלא למלוח הרבה חתיכות ביחד כמ"ש בסימן שכ"[א] לענין שבת שהרי אפשר למלוח כל חתיכה בפני עצמה שאין האחת משבחת במליחת חבירתה.

וטוב לחוש לדבריהם בדבר שאין בו הפסד כלל:

טז אע"פ שהותרה הוצאה ביו"ט אפילו שלא לצורך אכילה - מכל מקום לא ישא משאות גדולות כדרך שהוא נושא בחול אלא צריך לשנות. כיצד: המביא כדי יין ממקום למקום לא יוליכם בסל או בקופה דהיינו שלא יתן ארבעה או חמישה כדים בסל או בקופה כדרך שהוא עושה בחול אלא יוליכם על כתפו או לפניו אחד אחד או שנים שנים כדי שיהא ניכר שלצורך יו"ט הוא מוליכם:

יז במה דברים אמורים כשמוליכם במקום שמצויים בו רבים כגון ברחובות או במבואות אבל אם מוליכם מבית לבית בחצר אחת אין צריך לשנות כלל ומותר להוליך הרבה כדים בקופה אחת ואדרבה יותר טוב הוא להוליך הרבה ביחד משיוליך מעט מעט ויצטרך להרבות בהילוך ואסור לטרוח ביו"ט טרחא שאינה צריכה:

יח המוליך תבן בקופה להיסק או לבהמה לא יפשיל את הקופה לאחוריו. לפי שהוא גנאי יו"ט שנראה כמי שמתכוין למלאכה רבה או להוליך למקום רחוק כדרך חול:

יט הנושא משאות - שדרכן לישא אותן במוט ישא אותן על גבו מאחוריו, ושדרכן לישא אותן על גבו מאחוריו ישא אותן על כתפו, ושדרכן להנשא על הכתף ישא אותן בידו לפניו או יפרוש עליהן בגד אם הן משקין שאין לחוש בהן שמא יבואו לידי סחיטה כגון ביין אדום או שאר משקין שאין מלבנים, ואף אם יסחוט אינו חייב משום מלבן כמ"ש בסימן שי"ט ע"ש:

כ וכל זה כשאפשר לו לשנות אבל אם אי אפשר לו לשנות כגון שזימן אורחים וצריך למהר ולהביא לפניהם אף על פי שהאורחים הן מאותה העיר שאין כאן מצות הכנסת אורחים - מכל מקום כיון שהוא נחפז וצריך למהר אינו צריך לעשות שום שינוי מדרך החול ומותר להוליך הרבה כדים בסל ובקופה ולהפשילם לאחוריו:

כא אין מביאין עצים כרוכים בחבל ולא במחצלת ולא בקופה אבל מביאין כרוכים במטפחת או בחיקו: