תד דין אם יש תחומין למעלה מעשרה טפחים ובו ד' סעיפים:
א המהלך חוץ לתחום למעלה מי' טפחים כגון שקפץ על גבי עמודים שגבוהים י' טפחים ואין בכל אחד מהם ד' טפחים על ד' טפחים או אפילו עמוד אחד גבוה ואין בו ד' טפחים על ד' טפחים שעומד מקצתו בתוך התחום ומקצתו חוץ לתחום ומהלך על גבו משפתו אל שפתו הרי זה ספק אם יש תחומין למעלה מי' טפחים או לאו מפני שאפשר שהילוך גבוה י' טפחים אינו נקרא הילוך אבל עמוד שיש בו ד' טפחים על ד' טפחים כיון שנוח תשמיש הליכתו אין בו ספק שהילוך גמור הוא והרי זה כמהלך בארץ שרואין את העמוד כאלו הוא מגוף הארץ שהיא עבה כאן ובולטת כמו עמוד אבל פחות מד' טפחים כיון שאינו נוח להלך בו הרי זה כמהלך באויר ויש בו ספק.
וכן המהלך בקפיצה ע"י שם למעלה מי' טפחים וכן ספינה ההולכת למעלה מי' טפחים מקרקעית המים דומה לקפיצה באויר כיון שאינה נחה בהליכתה על הארץ כמו שנח אדם ההולך ברגליו:
ב וספק זה אין הולכין בו להחמיר אלא בשל תורה כגון מתוך י"ב מיל לחוץ לי"ב מיל לדברי האומרים שתחום י"ב מיל הוא מן התורה.
והוא שיהיו כל הי"ב מיל רשות הרבים גמורה מן התורה ע"ד שנתבאר בסי' שמ"ה כדי שיהיו דומים לדגלי מדבר שהיו רשות הרבים גמורה שמשם למדו איסור התחומים מן התורה כמו שנתבאר בסי' שצ"ו אבל אם חסר אחד מתנאי רשות הרבים בענין שמן התורה מותר לטלטל בכולו אין צריך לומר שמותר להלך בכולו.
וכבר נתבאר בסי' שמ"ה שנהגו כהאומרים שעכשיו אין לנו רשות הרבים גמורה:
ג אבל כשספק זה הוא בשל דבריהם הולכין בו להקל והואיל ואין בימים ובנהרות איסור תחומין של תורה לדברי הכל אפילו ביותר מי"ב מיל לפי שאינן דומים לדגלי מדבר לפיכך מי שבא בספינה בשבת והגיע לנמל אם משנכנס השבת עד שהגיע לנמל לעולם היתה מהלכת למעלה מי' טפחים מקרקע הים או הנהר אין לו דין יוצא חוץ לתחום שאין לו אלא ד' אמות לפי שעדיין לא קנה שביתה ובמקום שפגע בו למטה מי' טפחים סמוך לנמל שם הוא קונה שביתה ויש לו אלפים לכל רוח.
ואפילו אם הוא ספק אם היתה מהלכת למעלה מי' טפחים הולכים להקל.
אבל אם ידוע שהיתה במקום אחד למטה מי' טפחים משנכנס השבת והפליגה משם חוץ לאלפים אין לו משם אלא ד' אמות כדין יוצא חוץ לתחום שהרי קנה כבר שביתה במקום שהיתה למטה מי' טפחים אלא שכל הספינה נחשבת לו כד' אמות כמו שיתבאר בסי' ת"[ה] ואצ"ל אם יצא פעם אחד ליבשה ממש משחשכה.
ומכל מקום אם הוא בענין שמותר לו לצאת מן הספינה לנמל וליכנס לעיר כגון שהגשמים יורדים עליו או שהחמה זורחת עליו ומצערתו או שצריך לנקביו ואין לו מקום צנוע עד שיכנס לעיר שמותר לו ליכנס כמו שיתבאר בסי' ת"ו הרי כל העיר לו כד' אמות אם היא מוקפת מחיצות לדירה ומהלך את כולה כיון שנכנס לתוכה ברשות והוא הדין אם נכנס באונס כגון שדחפוהו נכרים לתוך העיר ואצ"ל אם נכנסה הספינה עצמה לתוך העיר שהיא חשובה כד' אמות אם מוקפת לדירה.
במה דברים אמורים כשהפליגה חוץ לתחום מהמקום שהיתה שם למטה מי' טפחים אבל אם עדיין לא הפליגה מאותו מקום אלפים ונכנסה לעיר וכלתה מדתו בחצי העיר אסור להלך יותר מחציה אף על פי שנכנס לה ברשות לפי שאין העיר נחשבת כד' אמות אלא ליוצא חוץ לתחום אבל לא למי שמודד אלפים ממקום שביתתו כמו שנתבאר בסי' ת"ג:
ד הבא בשבת מחוץ לתחום מותר לילך ביו"ט שלאחריו חוץ לד' אמות מפני ששתי קדושות הן ואין בזה איסור הכנה משבת ליו"ט במה שמהלך כאן ביו"ט יותר מד' אמות ע"י שכבר קנה כאן שביתה בשבת הואיל ובשעת קנייתו שביתה כאן בשבת לא אמר כלום: