Enjoying this page?

372 - שעב דין שיתופי הדירות לעירוב ובו כ"ב סעיפים

שעב דין שיתופי הדירות לעירוב ובו כ"ב סעיפים:

א לא אסרו לטלטל מרשות היחיד של זה לרשות היחיד של זה בלי עירוב אלא בבתים שתשמישן מיוחד ותדיר אבל הגגות שהן סמוכין זה לזה בלי הפסק רשות הרבים ביניהם וכן החצרות הסמוכות וכן הקרפיפות וכן כל כיוצא בהם מהמקומות שאין תשמישן מיוחד ותדיר כולן רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכם שמותר לטלטל ממקום זה שאין תשמישו תדיר למקום אחר שאין תשמישו תדיר אפילו הם של בעלים הרבה ולא עירבו יחד ובלבד שלא יטלטל מתוכם לבית בלי עירוב אם הם של בעלים מחולקים לפי שהבית חלוק מהם ואינו רשות אחת עמהם וכן מהבית לתוכם.

כיצד מטלטל הוא מחצר זו לחצר אחרת אע"פ שלא עירבו יחד ואפילו אם גם כל אחת ואחת בפני עצמה ג"כ לא עירבה או מחצר זו לגג של בית אחר שאינו בחצר זו ולא עירבו יחד והוא שיטלטל על הגג ממש מלמעלה אבל על תקרת הבית תחת גג העליון דינו כשאר חדרים או מחצר לראש הכותל שבין שתי חצרות שראש כותל זה דינו כגג או מחצר של זה לקרפף של אחר והוא שאינו יותר מבית סאתים או שהוקף לדירה אפילו הוא יותר מבית סאתים או מחצר למבוי המתוקן בלחי או קורה אע"פ שלא נשתתפו בו שדינו ג"כ כחצר שאינה מעורבת ולא ככרמלית כמו שיתבאר בסימן שפ"ח וכן מטלטל מגג זה לגג של אחר הסמוך לו אפילו גבוה או נמוך ממנו הרבה או מגג של זה לחצר של אחר או למבוי שלא נשתתפו בו או לקרפף של אחר וכן מקרפף של זה לקרפף של אחר.

וכל זה בכלים ששבתו באחד מרשויות אלו אבל כלים ששבתו בבית והוציאן לאחת מרשויות אלו אפילו בהיתר כגון לחצר מעורבת של בית זה ואפילו הוציאם בדרך מלבוש אסור לטלטלם לחצר אחרת או לגג של אחר או לקרפף המוקף לדירה של אחר (שהכלים ששבתו בבית בכל מקום שהם דינם כאלו הם בבית שאסור לטלטלם ממנו למקום אחר שלא עירבו עמו).

אבל לקרפף שלא הוקף לדירה אפילו הוא פחות מבית סאתים אין עירוב מועיל שאפילו הוא שלו אסור להוציא לתוכו כלים ששבתו כמו שנתבאר בסי' שנ"ח.

וכן כלים ששבתו באחת מרשויות אלו אסור להכניסם לבית אחר שלא עירב עם רשות זו ששבת הכלי בתוכו.

ואפילו הכניסם דרך מלבוש לרשות שעירבה עם הבית כגון לחצר מעורבת של בית זה אסור לטלטלם משם לבית כיון ששבתו ברשות שאינה מעורבת עם הבית.

(ואפילו שבתו ברשות המעורבת עם הבית והוציאם ממנה לרשות אחרת שאינה מעורבת עם הבית אסור להכניסם מאותה רשות לבית או להיפך אם לא שיניחם תחלה ברשות המעורבת עמו ומשם יכניסם לבית וכן להיפך.

וכן כלים ששבתו בבית והוציאם בדרך מלבוש לרשות שאינה מעורבת עמו אסור לטלטלם לבית אם לא יניחם תחלה ברשות המעורבת עמו) וכן להיפך:

ב קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה כרמלית הוא ואסור לטלטל ממנו לקרפף אחר כמוהו להכניס ולהוציא מזה לזה כי אם ב' אמות בזה וב' אמות בזה כמו בשאר ב' כרמלית כמו שנתבאר בסי' שמ"ו:

ג שתי חצרות שרוצות לערב יחד להתיר לטלטל מזו לזו אף כלים ששבתו בבתים אין צריכין עירוב אחר אלא העירוב שעשו כבר כל אחת לעצמה יוליכנו אחד מבני החצר בשביל כולם ויתננו באחד מבתי שניה והוא שעירבו בני חצר השניה לעצמן ובני חצר השניה ג"כ אינן צריכין פת אחר כדי לערב עם זו אלא העירוב שעשו כבר מתירן:

ד ואם ירצה יוליך שם אפילו פת משלו וכולם מותרים הואיל והוא כבר עירב עם חביריו קונה לצורך כולם והוא הדין אם הוא עם חביריו הם בענין שאינן צריכין לערב כלל ביניהם כגון אב עם בניו המקבלים פרס ממנו השרויים לבדם בחצר אחת וכן כל כיוצא בהם כמו שנתבאר בסימן ש"ע הרי אחד מהם מוליך פת בשביל כולם אפילו משלו לחצר הסמוכה להם לערב עמה:

ה אין ב' חצרות יכולים לערב יחד אלא א"כ יהיה ביניהם פתח רחב ד' טפחים או חלון שיש בו ד' על דויהיה קצתו בתוך י' טפחים הנמוכים לארץ ואז אם רצו מערבים יחד ומותרים לטלטל אפילו דרך חורים וסדקים ואם רצו מערבין כל אחד לעצמו ואסורים לטלטל מזו לזו דרך פתחים וחלונות או חורים וסדקים או על גבי הכותל כלים ששבתו בבית אבל אם כל החלון הוא למעלה מי' טפחים אינו מועיל כלום כיון שיש תחתיו מחיצה גמורה החולקת בין החצר ואי אפשר להן לערב יחד.

ואם אין ברחבו ד' טפחים אפילו הוא ארוך הרבה אינו מועיל כלום.

ואם הוא עגול צריך שיהא בהקיפו י"ז טפחים פחות חומש כדי שנוכל לרבע בו ד' על דשהאלכסון של מרובע זה שהוא ה' טפחים וג' חומשין הוא רוחב של העיגול שהוא שליש הקיפו וג' פעמים ה' טפחים וג' חומשין הם י"ז פחות חומש כזה וצריך שיהא משהו מן מרובע זה תוך י' טפחים לארץ:

ו חלון שבין ב' בתים שרוצים לערב יחד כגון שלא עירבו החצרות זו עם זו יכולים לערב אפילו הוא גבוה למעלה מי' טפחים לפי שהבית כיון שהוא מקורה הרי הוא כמלא והרי זה כאלו אין החלון גבוה י' טפחים כיון שהבית כולו ממולא והוא הדין לארובה שבין בית לעליה שאע"פ שהיא למעלה מעשרה אם רצו מערבין יחד ואפילו אין שם סולם לעלות בו ובלבד שיהא בארובה ד' על ד'.

ואם עשו סריגה לפני החלון נתבטל מתורת חלון שאין הנקבים מצטרפים לד' טפחים וכן בארובה:

ז בית שבין שתי חצרות והוא פתוח לשתיהן ועירב עם שתיהן אבל החצרות לא עירבו זו עם זו אין לטלטל כלים ששבתו בבתים מחצר לחצר ע"י בית זה:

ח היה בין ב' חצרות כותל גבוה י' טפחים על פני כל ארכו או שהיה קרקעה של אחת מהחצרות גבוה מחבירו ה' טפחים ועשה עליו מחיצה ה' טפחים להשלימו לעשרה והוא הדין כשגבוה מחבירו עשרה בלא מחיצה אין יכולים לערב יחד.

ואם היה הכותל גבוה לשתיהן עשרה והיה בראשו פירות הרי בני ב' החצרות יכולים להוריד הפירות לחצירות וכן להעלות עליו מפירות ששבתו בחצר זו ולהורידם ממנו לחצר האחרת אע"פ שלא עירבו זו עם זו בין שראש הכותל רחב ד' טפחים בין שאינו רחב שהרי ראש הכותל דינו כגג ושתי החצרות כולן רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן אע"פ שלא עירבו.

אבל פירות ששבתו באחת מבתי חצר זו או זו אסור להעלותם עליו או להורידם ממנו מפני שהוא רשות של שתיהן והן אוסרות זו על זו לענין כלים ששבתו בבית עד שיערבו ואפילו פירות ששבתו עליו או בחצרות אסור להורידם ממנו להכניסם לבית שעם הבית אינו רשות אחת אלא א"כ עירבו.

במה דברים אמורים כשהוא רחב ד' טפחים בראשו אבל אם אינו רחב ד' טפחים מקום פטור הוא ובטל לכאן ולכאן ואלו מעלין עליו מכאן פירות ששבתו בבית ואלו מכאן וכן אלו מורידין מכאן פירות ששבתו עליו ומכניסים לבתיהם ואלו מורידים מכאן ומכניסים לבתיהם.

אבל פירות שהעלו אלו מבתיהם והניחו בראשו אסורים אלו להוריד לחצרם לפי שע"י שניהם נעשית כאן לפירות אלו ששבתו בבית הוצאה לחצר אחרת שלא עירבה עמו ואע"פ שהונחו במקום פטור בינתיים אין זה מועיל כלום כמו שנתבאר בסימן שמ"ו שיש להחמיר בזה כדברי האוסרים:

ט ואם היה הכותל גבוה לאחת מהחצרות י' טפחים ולשניה אינו גבוה עשרה כגון שקרקעה של אחת מהן גבוה משל חבירתה - מי שאינה גבוה לו עשרה מותר להשתמש בו אף בכלים ששבתו בבית אם עירבה חצר זו לעצמה, והשני אסור להשתמש בו אף בכלים ששבתו בחצר - לפי שתשמיש כותל זה למי שגבוה לו עשרה הוא תשמיש בקושי נותנים אותו לזה שתשמישו בנחת. לפיכך נותנים כותל זה למי שאינו גבוה לו עשרה שישתמש בו אף בכלים ששבתו בבית ומונעים אנו את מי שגבוה לו עשרה להשתמש בו אף בכלים ששבתו בחצר כדי שלא יאסר על זה שאינו גבוה לו עשרה להשתמש בו בכלים ששבתו בבית, לפי שכותל זה אין דינו כגג אלא כחצר הואיל ואינו גבוה עשרה מקרקעית חצר של זה, וא"כ אם גם השני יהיה לו רשות להשתמש בו איזה תשמיש תהא רשות שניהם שולטת בכותל זה ויהא אסור לזה להוציא כלים ששבתו בבית לחצר שניהם.

והוא שיהא הכותל רחב ד', אבל אם אינו רחב ד' מקום פטור הוא ומותר לשניהם להשתמש בו אף מן הבתים (אפילו) [אם] ערבה כל חצר לעצמה, אעפ"י שלא עירבו ביחד:

י נפרץ הכותל שביניהן עד עשר אמות ועד בכלל הרי הוא כפתח ואם רצו מערבין כל אחת לעצמה והוא שאינו פרוץ במילואו (אלא נשתיירו פס משהו מכאן ומשהו מכאן או פס ד' טפחים מצד אחד)

ואם נפרץ יותר מעשר חשובות שתיהם כחצר אחת וצריכות לערב יחד וכל מקום מהכותל שאינו גבוה י' טפחים כפרוץ הוא:

יא כותל שבין ב' חצרות גבוה עשרה לשתיהן והעמיד אצל הכותל סולם רחב ד' טפחים וכן כנגדו בחצר השנית אפילו אין הסולמות מכוונים זה כנגד זה אלא מרוחקים זה מכנגד זה פחות מג' טפחים הרי הם כמכוונים וחשובים כפתח לכותל ואם רצו מערבין שתי החצרות יחד ואפילו אם הם מרוחקים זה מכנגד זה הרבה אם הכותל רחב ד' טפחים עדיין חשובים הם כפתח שיכול לעלות בסולם זה ולילך על הכותל עד סולם השני ולירד.

באיזה סולם אמרו בסולם שיש בו ד' שליבות שאינו ניטל בשבת מחמת כובדו אע"פ שעתיד ליטלו אחר השבת אבל פחות מכאן הואיל וקטן הוא ונוח ליטלו כנטול הוא ואינו חשוב פתח אלא א"כ זרועותיו ושליבותיו גסות וכבידות.

ואם אין הכותל גבוה אלא עשרה והעמיד סולם גבוה שבעה ומשהו ורחב דאצל הכותל זקוף ביושר כיון שלא נשאר שלשה עד ראש הכותל הרי זה כמגיע לראשו ממש ומועיל בין לערב יחד אם העמיד כן גם בחצר השנית ובין להתיר להשתמש על הכותל בכלים ששבתו בבית לזה שהעמיד הסולם בחצרו.

ואם בחצר השנית אין שם סולם לכותל זה שאז נעשה כותל זה לזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקשה ונותנים אותו לזה שתשמישו בנחת:

יב עקר חוליא מראש הכותל למעטו מגובה עשרה אם יש משך ד' באורך מה שנתמעט (אע"פ שאין בו ד' על דכגון שאין בעובי הכותל ד') מועיל בין לעשותו פתח לכותל זה לערב החצרות יחד אם נתמעט כן כל עובי הכותל ובין להשתמש בכל הכותל בכלי הבית אם לא נתמעט בכל עוביו אלא מצד אחד ונעשה לזה תשמישו בנחת למי שנתמעט מצדו שנוח לו לעלות במקום המיעוט וממנו יעלה על ראש כל הכותל ולהשני תשמישו בקשה.

ואם אין בו ד' אינו חשוב כפתח לערב יחד וכן אינו מועיל להשתמש בכל הכותל בכלי הבית אלא במקום שנתמעט בלבד ששם הוא תשמישו בנחת לזה שנתמעט מצדו שעומד בקרקע ומשתמש עליו בנחת אבל אינו נוח לעלות דרך עליו לראש הכותל הואיל ואין בו ד':

יג בנה אצטבא למטה אצל הכותל למעטו מגובה עשרה שאין ממנה לראשו י' טפחים שנוח לו לעלות במקום המיעוט וממנה יעלה על ראש כל הכותל אם יש בה ד' על דמועלת להשתמש בכל הכותל שהרי נוח לעלות דרך עליה על ראש הכותל הואיל ואין ממנה לראשו גובה עשרה אבל אינה חשובה כפתח לכותל זה לערב יחד אפילו עשה כן גם בחצר השניה הואיל ויש ממנה לראשו ג' טפחים.

ואם אין בה ד' על ד' אינה מועלת אפילו להשתמש על הכותל כנגדה ממש לפי שאין נוח לעמוד עליה ולהשתמש כשאין בה ד' על ד' ואין זה תשמיש בנחת:

יד כפה ספל שיש בו ד' על דוגבוה כל שהוא ומיעט בו גובה הכותל מעשרה שאין ממנו לראשו עשרה מועיל להשתמש בכל הכותל כמו אצטבא אף על פי שעתיד ליטלו ובלבד שיחברנו בטיט לארץ חבור שאי אפשר לשומטו עד שיחפור בדקר שאז אי אפשר לנטלו משם בשבת.

אבל אם הטיט מונח כך על אוגניו הכפוים לארץ מותר ליטלו בשבת שלא נעשית בסיס לדבר האסור שהרי אין כוונתו שיהא הספל משמש להטיט אלא הטיט משמש להספל לחברו לארץ וכל דבר הניטל בשבת אינו ממעט - שכנטול הוא.

בנה אצטבא על אצטבא אם יש בתחתונה ד' על ד' או אין בה ד' ויש בעליונה ד' על ד' ואין בין זו לזו ג' טפחים הרי הן כאצטבא אחת שיש בה ד' על ד' מלמעלה שמועלת להתיר להשתמש בכותל אבל לא לעשות פתח לערב יחד:

טו זיז היוצא מן הכותל בפחות מי' טפחים מראשו ויש בו ד' על ד' וסמך לו סולם כל שהוא שאין ברחבו דמועיל להתיר לו תשמיש הכותל לפי שנוח לו לעלות בסולם ולעמוד על הזיז ולהשתמש על הכותל אבל לעשותו פתח לערב יחד אינו מועיל אלא א"כ הזיז הוא בפחות מג' טפחים לראש הכותל.

והוא שלא תהא שליבה התחתונה גבוה מן הארץ ג' טפחים ולא יהא בין שליבה לשליבה ג' טפחים שאז נעשה הזיז עם כל השליבות הכל אחד והרי יש ד' על ד' מלמעלה וכאלו היא אצטבא אחת שיש בה ד' על ד' מלמעלה שמועלת להתיר תשמיש הכותל אעפ"י שקצרה מלמטה.

והוא שסמך ראש הסולם בזיז ממש אבל אם סמכו בכותל אצל הזיז אין סולם זה מדרגה לזיז ולא נעשו הכל אחד.

וכל זמן שאינו גבוה הכותל כ' טפחים די לו בזיז אחד שמניחו באמצע שהרי אין גבוה עשרה עד הזיז ולא גבוה עשרה ממנו עד ראש הכותל ואם הוא גבוה כ' צריך שני זיזין אחד בתוך עשרה התחתונים ואחד בתוך עשרה העליונים בפחות מי' טפחים לתחתון שאם היה הזיז גבוה עשרה מהארץ וכן אם העליון גבוה י' טפחים מהתחתון לא די לו בסולם כל שהוא שאין ברחבו ד'.

והוא שלא יהיו הזיזין מכוונים זה תחת זה אלא יהיו משוכים זה מכנגד זה כדי שיהא ראוי להעמיד סולם מזה לזה שהסולם שיעמיד מהתחתון להעליון יהא סמוך בעליון ממש ולא אצלו בכותל:

טז העמיד ב' סולמות זה בצד זה ולא היה במשך שניהם רוחב ד' והרחיקם זה מזה כדי שיהא בשניהם ד' ומילא האויר שביניהם בקש שעשאן כעין שליבות אינו מועיל לא להתיר תשמיש בכותל ולא לערב יחד לפי שמקום מעמד הרגלים הוא לעולם באמצע הסולם וכאן אין ראוי לעלות בקש.

ואם העמיד הסולם באמצע והקש מן הצד מועיל בין להתיר לו תשמיש הכותל בין לערב יחד אם מגיע לפחות מג' טפחים לראש הכותל ועשה כן גם בחצר השנית לפי שכף הרגל עולה בסולם והקש שמן הצד ראוי להחזיק בו בידיו ולעלות:

יז אין הסולם רחב ד' וזקפו בכותל ביושר וחקק אצלו בכותל מכאן ומכאן להשלים רחבו לדכגון שהכותל עב ובולט מצד הסולם די לו (שיחזיק) [שיחוק] בגובה עשרה שזהו שיעור גובה פתח ואע"פ שהכותל גבוה הרבה ושם אין הסולם רחב ד' אין בכך כלום שהרי יכול לעלות לראש הכותל בסולם אע"פ שאין ברחבו ד'.

אבל אם לא העמיד סולם כלל אלא חקק בכותל כמין שליבות לעלות בהם צריך שיחוק ברוחב ד' בכל גובה הכותל ואז מועיל בין להתיר תשמיש בין לערב יחד אם עשה כן גם בחצר השנית:

יח היה אילן בצד הכותל ועשהו סולם לכותל מועיל לערב יחד. אבל אם עשה מעצי אשירה סולם לכותל אינה מועלת מפני שאסור לעלות עליה מן התורה שהרי אסורה בהנאה משא"כ שאר אילן שאין איסור לעלות בו בשבת אלא מדברי סופרים ובבין השמשות שהוא שעת קניית העירוב לא גזרו על שבות של דבריהם לצורך מצוה כמו שנתבאר בסי' רס"א ועירובי חצירות הוא ג"כ דבר מצוה כמו שנתבאר בסי' שס"ו:

יט חריץ שבין שתי חצירות עמוק עשרה ורחב ד' אין יכולים לערב יחד אפילו הוא מלא קש ותבן כל זמן שלא ביטלם שם (לפי שהוא דבר הניטל בשבת וכל דבר הניטל בשבת אינו ממעט מגובה עשרה. 

אבל אם נתמעט מעשרה בדבר שאינו ניטל בשבת אף על פי שלא ביטלו שם ועומד לפנותו אחר השבת - מועיל לעשות פתח לערב יחד אם ירצו כמו שנתבאר למעלה בסולמות וספל כפוי. אבל אינו מועיל לבטל מחיצות החריץ לגמרי שיהיו צריכים לערב יחד אלא אם רצו מערבים כל אחת לעצמה. וכן הדין אפילו בדבר הניטל בשבת אלא שביטלו בפירוש לשבת זו שלא יטלנו מכאן עד למוצאי שבת שאפילו ביטל לשבת אחת בלבד מועיל לעשות פתח).

ואם נתמעט מעשרה בעפר וצרורות שנפלו בו אפילו בסתם שלא ביטלם שם - צריכים לערב יחד שסתם עפר וצרורות שבחריץ מבוטלין הן ונתבטלו מחיצותיו. אבל אם עתיד לפנותם ממנו לאחר זמן אע"פ שביטלם לאיזה זמן אינם מבטלים מחיצות החריץ ויכולים לערב כל אחת בפני עצמה.

(ואף שיש אומרים שאפילו ביטול לשבת אחת מועיל לבטל מחיצה כמו שנתבאר בסי' שנ"ח - מכל מקום בדברי סופרים הלך אחר המיקל ויש לסמוך על דברי האומרים שאין מחיצה מתבטלת אלא בדבר שמבטלו שם לעולם כמו שנתבאר שם):

כ נתן עליו נסר כמין גשר משפת החריץ אל שפתו לרחבו אם הנסר הוא רחב ד' חשוב כפתח ויכולים לערב יחד אם ירצו והוא הדין אם מילאו כמין גשר רחב ד' בדבר המבטלו שם (אפילו לשבת אחת או בדבר שאינו ניטל בשבת).

ואם נתן הנסר לאורך החריץ אפילו אין בו אלא כל שהוא חשוב כפתח שהרי מיעט רוחב החריץ מדוהוא שיהא באורך נסר זה דכדי שיהא רוחב הפתח ד'.

ואם יש בארכו יותר מעשר אמות אינן יכולים לערב כל אחת בפני עצמה אלא צריכות לערב יחד שהרי הן פתוחות זו לזו ביותר מעשר כיון שאין ברוחב החריץ ד' בכשיעור ארכו של נסר זה (והוא שאין דעתו ליטול הנסר מכאן לאחר זמן שכל שאינו מבטלו כאן לעולם אינו מבטל מחיצה להחמיר):

כא אם החריץ עמוק לאחד עשרה ולשני אינו עמוק עשרה או שהוא שוה לשתיהן דינו ככותל:

כב גדיש של תבן שבין ב' חצירות שאין ביניהן מחיצה אם הוא גבוה עשרה בכל משך אורך החצרות שמפסיק ביניהן אינן יכולים לערב יחד אלא כל אחת מערבת לעצמה נתמעט מעשרה בחול צריכות לערב יחד ואם עירב[ה] כל אחת לעצמה אוסרות זו על זו כיון שאין ביניהן מחיצה גבוה עשרה ולא עירבו זו עם זו.

ואם נתמעט בשבת אינן אוסרות - ששבת כיון שהותרה הותרה וכמו שיתבאר בסי' שע"ד.

ובעוד שלא נתמעט וכן אם נתמעט בשבת ולא מבעוד יום - אסור לשום אחד מהם ליתן מן התבן לתוך קופתו להאכיל לבהמתו, מפני שהתבן שלמטה מעשרה הוקצה מאתמול למחיצה שהרי עירבה כל אחת לעצמה על סמך שהגדיש הוא מחיצה ביניהם ומטלטלין בחצר על סמך זה (אם כן הסיחו דעתן ממנו לגמרי מלהסתפק בו בשבת) וכאילו הקצהו בידים. 

ואף שנמלכו אחר כך אינו מועיל כלום (שמתוך שהוקצה בין השמשות הוקצה לכל השבת)

(ועוד שכיון שסמכו עליו למחיצה להתיר טלטול יש איסור בסתירתו מדברי סופרים כמ"ש בסי' שט"ו, ומתוך שהוקצה בין השמשות מחמת איסור סתירה הוקצה לכל השבת)

ואסור ליטלו בידים. וגזרו גם על מה שלמעלה מעשרה שמא יהא ניטל והולך עד למטה מעשרה. 

ואפילו להעמיד שם הבהמה שתאכל מעצמה אסור כמו שאסור להעמידה על כל מוקצה משום גזירה שמא יטול בידיו ויאכילנה אבל יכול לעמוד בפניה כדי שלא יהא לה דרך לנטות אלא דרך שם ותאכל מעצמה כמו שנתבאר בסי' שכ"ד.

במה דברים אמורים בגדיש שבין ב' חצירות אבל בגדיש שבין ב' בתים כגון בית שבין ב' חצירות ושתיהן פתוחות לו ויש גדיש של תבן באמצעיתן וחולקות לשנים וכל חצר משתמשת בחצי בית הפתוח לה. ואף על פי שהחצירות לא עירבו יחד - אינן אוסרות זו על זו בבית שביניהן לפי שהגדיש הוא מחיצה ביניהן ואעפ"כ מותרים ליטול ולהאכיל לבהמתם בידים אלו מכאן ואלו מכאן מן התבן (הסמוך לתקרה) (שלמעלה מעשרה) ואין חוששין שמא יהיו נוטלין והולכין עד (למטה מי') (שיפחות מג' טפחים) לפי שכיון שהגדיש הוא בבית שיש לו תקרה ניכר הדבר הרבה כשהוא נפחת והולך.

ויש אומרים שבנטילת התבן אין בו משום מוקצה ולא משום סתירת מחיצה הואיל ולא נעשה מתחלה לשם מחיצה, אלא מה שאסרו ליטול מגדיש שבין ב' חצירות הוא משום שמא יטול וילך עד שיתמעט מעשרה ותתבטל המחיצה ויטלטלו בחצר כמתחלה. ואין החשש שמא יפחת מעשרה בשבת שהרי שבת כיון שהותרה הותרה אלא אסרו ליטול ממנו בקופה לעולם בין בשבת בין בחול משום שמא יפחת מעשרה בערב שבת סמוך לבין השמשות ולא ירגיש בדבר ויטלטלו בשבת באיסור אלא יסלקנו כולו בבת אחת.

ולכן אסרו ג"כ להעמיד הבהמה שם אע"פ שבאכילת הבהמה אין לחוש לזה שאין דרכה לאכול הרבה כ"כ בפעם אחת עד שיתמעט מעשרה מ"מ גזרו שמא יאכיל בקופה אבל בגדיש [שבין ב' בתים] לא גזרו כלל אפילו בשבת מטעם שנתבאר (והעיקר כסברא הראשונה):