שסה דין מבוי שנפרץ ובו י' סעיפים:

א מבוי שנפרץ אחד מצדדיו לרשות הרבים או לכרמלית אע"פ שלא נפרץ במילואו וגם אין בפרצה יותר מעשר אם היא בפחות מד' טפחים לראשו המתוקן בלחי או קורה דהיינו שלא נשאר עומד ד' טפחים בכותל המבוי שבסיום הפרצה והיא יתירה מג' טפחים שאינה כלבוד אסור שמא יניחו בני המבוי פתח המבוי המתוקן בלחי וקורה וילכו להם דרך פרצה זו לרשות הרבים או לכרמלית שהמבוי נפרץ להן כדי לקצר דרכם ויתבטל ממנו שם פתח מבוי כיון שאין בני המבוי הולכים שם ויתבטלו ג"כ הלחי והקורה שבו לפי שהם צריכים להיות בפתח המבוי והוא אין שם פתח מבוי עליו.

אבל כשנשאר פס ד' טפחים עומד מהכותל לא נתבטל שם פתח מבוי ממנו לפי שהוא עדיין פתוח לד' טפחים הללו שיש שם מבוי עליהם שלא אמרו שיעור מבוי ד' אמות אלא הבא לעשות הכשר מבוי בתחלה אבל מבוי שהיה כשר מתחלתו אינו נפסל ומתבטל מתורת מבוי עד שלא נשתייר בו ד' טפחים.

לפיכך אם לא נשתייר עומד ד' טפחים ורוצה להעמיד שם פס ד' טפחים אינו מועיל כלום עד שיהא בפס ד' אמות כיון שכבר נפסל המבוי ובא להכשירו.

וכיון שיש שם מבוי על ד' טפחים שנשתיירו או על ד' אמות שהעמיד הרי הלחי או הקורה מתוקנים לפתח מבוי כראוי והפרצה אינה אוסרת כלל אם אינה יתירה מעשר אמות שהיא כפתח ג"כ ואין המבוי נפסל בפתחים הרבה.

והוא שאין רבים בוקעים בפרצה זו כגון שפרוצה למקום מטונף או מקולקל בטיט ואין דרך רבים לעבור באותה פרצה וכל שכן אם נשתיירו גידודים מהכותל שנפרץ שהם מעכבים ההילוך אבל אם רבים בוקעים שם אפילו אין שם בפרצה אלא ד' טפחים צריך לתקנה (בצורת פתח כדין מבוי מפולש שהרי מבוי זה מפולש הוא מפתח זה לפתח הגדול שבו הלחי או הקורה):

ב ומבואות שלנו אע"פ שדינם כחצר שאינה ניתרת בלחי וקורה ובחצר אין פרצה אוסרת אע"פ שרבים בוקעים בה אלא אם כן יתירה מעשר אעפ"כ יש להחמיר בזה במבואות שלנו שיש בהם פרצה ד' טפחים ורבים בוקעים בה לעשות שם תיקון.

וכן עיר המוקפת חומה שנפרצה פרצה ד' טפחים בחומתה ורבים בוקעים שם יש להחמיר לעשות שם תיקון (אע"פ שאין בעיר מבוי שבתים וחצרות פתוחים לתוכו כראוי אבל אם יש בעיר מבוי שבתים וחצרות פתוחים לתוכו כראוי מן הדין צריך לעשות תיקון לפרצת חומתה או למבוי ההוא):

ג מבוי שנפרץ במילואו לחצר ונפרצה החצר מצד השני לרשות הרבים ולא עירבו בני החצר עם המבוי חצר מותרת אפילו פרצה של רשות הרבים היא כנגד הפרצה של מבוי והרבים נכנסין בזו ויוצאין בזו אין בקיעת הרבים אוסרת בחצר רק שלא יהיו הפרצות יתירות מעשר.

ומפני שלא עירבה עם המבוי אינה נאסרת שאין המבוי אוסר על חצרות הפתוחות לו אלא החצרות הן שאוסרים עליו כשרגילות בו שדריסת רגליהן עליו.

והמבוי אסור שהחצר אוסרת עליו כיון שלא עירבה עמו ואע"פ שאינה רגילה בו שהרי עכשיו הוא שנפרץ לה מכל מקום כיון שנפרץ במילואו למקום האסור לו בלי עירוב נאסר כולו מה שאין כן החצר אינה פרוצה לו במילואה אלא נשארו בו גיפופין מכאן ומכאן עודפים על המבוי שהיא רחבה ממנו.

וכגון שכתלי אורך המבוי נכנסין בתוך החצר ומופלגין שם מכתלי אורך החצר ג' טפחים שאם לא כן הרי גיפופי החצר מועילים גם למבוי משום נראה מבחוץ ושוה מבפנים כמו שנתבאר בסי' ש"ס ואינו קרוי פרוץ במילואו ואין החצר אוסרת עליו אף אם היא רגילה בו ואף שכל חצר הרגילה במבוי אוסרת עליו כשלא עירבה עמו אע"פ שלא נפרץ לה המבוי כלל אלא היא פתוחה לו בפתח גמור מכל מקום חצר זו כיון שיש לה דרך אחרת לילך בה לרשות הרבים שלא דרך המבוי דהיינו דרך פרצתה שנפרצה לרשות הרבים כופין אותה על מדת סדום שלא תעבור בשבת דרך המבוי ותאסר עליו:

ד ואם ערבו בני החצר עם בני המבוי ופרצת החצר שלרשות הרבים או לכרמלית אינה מכוונת כנגד פרצת המבוי לחצר גם המבוי מותר.

אבל אם הפרצות הם מכוונות זו כנגד זו הרי זה נראה כאלו המבוי הוא מפולש לרשות הרבים או לכרמלית שכנגדו וצריך לתקנו שם בצורת פתח אצל פרצתו.

ואפילו כשאין הפרצות מכוונות אינו מותר אלא כשפרצתו לחצר היא באמצע רוחב החצר ולא מצד רחבה סמוך לכותל ארכה שכיון שרחבה של חצר עודף על המבוי מכל צד נראה שהמבוי לחצר הוא כלה ואינו מושך עד רשות הרבים או כרמלית שכנגדו ואינו כמפולש אבל אם פרצתו לחצר היא מצד החצר שכותל אורך המבוי שוה לאחד מכתלי אורך החצר הרי זה נראה כמבוי ארוך עד כותל שכנגדו ומשוך שם בעקמומית עד רשות הרבים או כרמלית והרי הוא נראה כמבוי מפולש בעקמומית.

ואפילו אם פרצתו לאמצע החצר אינו מותר אלא כשהחצר היא של רבים אבל בחצר של יחיד חוששין שמא ימלך ויבנה בתים בחצרו ברוחב העודף על המבוי ותהא פרצת המבוי מצד החצר ויטלטלו בו כבתחלה:

ה ואם נפרץ לרחבה שאחורי הבתים שאינה יתירה מבית סאתים או יתירה מבית סאתיים והוקפה לדירה דינו כאילו נפרץ לחצר אבל אם יתירה על בית סאתים ולא הוקפה לדירה דינו כנפרץ לכרמלית וצריך שם תיקון בכל ענין.

ואם צד השני של הרחבה פתוח לשביל שיש לו מחיצה מכאן ומכאן ועולה עד שפת הנהר ודרך הרחבה והשביל מוליכין בני המבוי את בהמתם לנהר להשקותם יעשו לחי בראש זה של המבוי שנפתח לרחבה וצורת פתח בראש השני הפתוח לרשות הרבים או לכרמלית וע"י לחי זה נעשית הרחבה מוקפת לדירה שהלחי נידון משום מחיצה וכאלו עשה מחיצה להרחבה להקיפה לדירה דהיינו להשתמש בה מהמבוי דרך פתח זה שנפתח לה המבוי שפתח נחשב כדירה כמו שנתבאר בסי' שנ"ח.

ואע"פ שלחי אינו מועיל להקיף לדירה ואפילו צורת פתח ואפילו מחיצה גמורה אינן מועילין אם אינן יתירים מעשר כמו שנתבאר שם מכל מקום כאן מתוך שהלחי הזה מועיל להמבוי להכשירו מועיל ג"כ להרחבה להקיפה לדירה ולהתיר לטלטל בה.

ומותר לטלטל ג"כ מתוכה למבוי וממבוי לתוכה שאין הרחבה אוסרת על המבוי בלי עירוב לפי שאין בה דיורין.

אבל בשביל אסור לטלטל בו אלא בד' אמות אם אין בשפת הנהר גובה י' טפחים שתהא נחשבת מחיצה לו וכן עומק הנהר שלצד השביל אינו מתלקט עשרה מתוך ד' אמות אפילו אם מעבר הנהר יש שם גידודים גבוהים עשרה ואין עשר אמות ברוחב הנהר המפסיק בין השביל להגידודים אעפ"כ אינן עולין לו למחיצה גזרה שמא יבאו להתיר שביל אחר שאין שם גידודים כלל מפני שלא יעלה על דעתם כלל ששביל זה ניתר בגידודים שמעבר הנהר.

אבל נהר המהלך סמוך למבוי ואין בשפתו גובה י' טפחים וגם עמקו שלצד המבוי אינו מתלקט עשרה מתוך ד' אמות אלא שמעבר הנהר יש שם גידודים גבוהים י' או שעומק הנהר עצמו שבצד השני מתלקט עשרה מתוך ד' אמות יש להסתפק אם עולים למבוי למחיצה רביעית כי שמא לא גזרו גזרה זו אלא בשביל שאין בני אדם מצויים בו כל כך.

במה דברים אמורים כשאין יותר מעשר אמות רוחב משפת המבוי עד מקום המתלקט או עד הגידודים אבל אם יש שם יותר מעשר אמות אין להסתפק כלל שאינם מועילים כלום למבוי כמו שנתבאר בסי' שס"ג:

ו מותר להשתמש בפתח המבוי כנגד הלחי, לפי שאף שחודו הפנימי הוא שסותם כמחיצה מכל מקום כיון שאין ברוחב מקום זה ד' טפחים מקום פטור הוא.

וכן מותר להשתמש תחת הקורה לפי שאף שהקורה היא משום היכר לבני המבוי ובחודו הפנימי הוא שיש להם היכר - מכל מקום כיון שאין ברוחב מקום זה שתחתיה ד' טפחים מקום פטור הוא.

במה דברים אמורים במבוי הפתוח לרשות הרבים אבל בפתוח לכרמלית אסור להשתמש בין כנגד הלחי בין תחת הקורה - לפי שמקום זה שאין בו ד' מצטרף הוא להכרמלית ונעשה כמוה שמצא מין את מינו וניעור כמו שנתבאר בסימן שמ"ה. ואף החולקים שם מודים כאן הואיל ואין בגובה מקום ג' טפחים.

ואם הקורה רחבה ד' טפחים ובריאה לקבל מעזיבה הרי שם תקרה עליה ואומרים פי תקרה החיצון יורד וסותם [ומותר] להשתמש תחתיה אף על פי שפתוח המבוי לכרמלית:

ז אף על פי שמותר להשתמש כנגד הלחי או תחת הקורה לא ישב אדם בפתח המבוי וחפץ בידו שמא יתגלגל החפץ לרשות הרבים וישכח ויביאנו כיון שאין היכר בינו לרשות הרבים.

אבל בפתח החצר בין שפתוח לרשות הרבים בין שפתוח לכרמלית מותר לפי שיש היכר. והוא הדין בפתח מבוי המתוקן בצורת פתח. ומכל מקום בצורת פתח שלנו שהוא גבוה מאד יש להחמיר אפילו בפתוח לכרמלית:

ח נשים היושבות על פתח המבוי וכדיהן בידן אין ממחין בידן - לפי שבודאי לא ישמעו לנו ומוטב שיהיו שוגגות ואל יהיו מזידות:

ט מבוי שנפלו לחיו או קורתו בשבת אף על פי שהותר כבר למקצת שבת - אסור משם ואילך. ואין אומרים בו שבת כיון שהותרה הותרה כיון שהוא פתוח לרשות הרבים או לכרמלית כמו שנתבאר בסי' שס"ב.

אבל עיר המוקפת חומה ונפל התיקון שבמבוי בשבת הותר לכל שבת זו שהרי החומה מפסקת בינו לרשות הרבים או כרמלית שחוץ לעיר וכל העיר היא רשות היחיד גמורה מן התורה אלא שחסרה עירוב שדירת הנכרים מבטלת עירוב הישראלים כשנפל תיקון המפסיק ביניהם ובזה אומרים שבת כיון שהותרה הותרה כמו שנתבאר שם.

ואם ספק אימתי נפל אם בשבת אם מבעוד יום הולכים להקל שספק דברי סופרים הוא.

וכל זה כשהיה התיקון ראוי לעמוד כל השבת אבל אם מערב שבת היה עומד ליסתר בשבת כגון במקומות שמצויים נכרים שמקלקלים אותם בליל שבת וקרוב לודאי הוא שיקלקלוהו אסור לאחר שנסתר:

י מבוי שעירבו בו כל חצרותיו עירוב אחד ביחד והוא הנקרא שיתופי מבואות ונשברה הקורה ונאסר המבוי בטלטול מתוכו לחצרות ומחצרות לתוכו הרי אותו החצר שהשיתוף מונח בה וכן חצרות הפתוחים לה מותרות בטלטול מתוכן ומזו לזו אע"פ שיש דיורין הרבה בכל אחת מהן ולא עירבו ביניהן עירוב אחר מלבד השיתוף הרי סומכין על השיתוף במקום עירוב כמו שיתבאר בסי' שפ"ז.

אבל חצרות שאינן פתוחות לחצר שהשיתוף מונח בה אפילו הן עומדות בצדה רק שאין לה מהן פתח או חלון שהוא בתוך י' טפחים אסורות שהרי אין השיתוף אצלן ואינן יכולות להביא אותו אצלן דרך המבוי כיון שנשברה הקורה.

והוא שנשברה מבעוד יום אבל אם נשברה בשבת אומרים שבת כיון שהותרה הותרה.

וכשהוא בענין שהן אסורות אסור לטלטל בהן אפילו בבית אחד מחדר לחדר אם בכל חדר דר אדם אחד בפני עצמו כמו שיתבאר בסי' ש"ע וצריך להזהיר על זה במקומות שאין להם לחי או קורה.

(וגם צריך להזהירם שלא יעשו עירובי חצרות בפסח בבית הכנסת אלא אם כן יש ב' בתים בחצר בית הכנסת או בחצר הסמוכה לבית הכנסת בענין שיוכלו להביא העירוב אצלם דרך פתח או חלון בשבת).

וגם במקומות שיש שם לחי או קורה או צורת פתח ונשבר התיקון באותו מבוי של בית הכנסת אם נשבר בחול כל המבואות אסורים אפילו יש להם תיקון בפני עצמו אלא אם כן הוא בענין שיכולין להביא אצלם העירוב מבית הכנסת: