357 - שנז דיני חצר פחות מארבע אמות וביב ובו ח' סעיפים

'

שנז דיני חצר פחות מארבע אמות וביב ובו ח' סעיפים:

א חצר שהיא פחותה מד' אמות על ד' אמות וסמוכה לרשות הרבים אין שופכין לתוכה מים בשבת בימות החמה שכיון שאין בה ד' אמות אין סאתים מים שאדם רגיל להשתמש בכל יום ראוים ליבלע בה והרי זה כאלו שופכן לרשות הרבים.

ואף על פי שאין בשפיכה זו שמחצר לרשות הרבים איסור של תורה (אם אינו שופכן סמוך לרשות הרבים ממש אלא ברחוק מעט בענין שיציאתן לרשות הרבים היא מאליהן ואיננה כח שפיכתו ממש אלא כחו הוא גורם בלבד) ומכל מקום מדברי סופרים אסור (בכל ענין) גזרה שמא ישפכנו לרשות הרבים (או בחצר סמוך לרשות הרבים) ממש.

לכך צריך לעשות גומא שתהא חללה מחזקת סאתים שיוכלו מי תשמישו לירד לתוכה ולא יהיה כאלו שופכן לרשות הרבים בין אם יעשנה בחצר בין אם יעשנה ברשות הרבים סמוך לחצר ממש אלא שאם יעשנה בחוץ צריך לכסות בנסרים שאם תהא מגולה פעמים שיהיה רפש וטיט בתוכה ולא תהא עמוקה עשרה ותהיה כרמלית אבל כשהיא מכוסה ופיה לרשות היחיד הרי זה חורי רשות היחיד שהם כרשות היחיד:

ב וכיון שיעשה גומא סאתים מותר לשפוך בה ובחצר כל מה שירצה, אפילו כור ואפילו כוריים, ואפילו נתמלאה הגומא מערב שבת - דכיון שתקנו לו חכמים זכר לשבת שלא ישכח וישפכם ברשות הרבים הוא בעצמו - שוב אין לחוש אם הם יוצאים מאליהם לרשות הרבים. 

(רק שיזהר שלא ישפכם סמוך לרשות הרבים ממש שלא אצל הגומא בענין שיציאתן לרשות הרבים היא כח שפיכתו ממש שיש בזה איסור של תורה, כמו במגלגל חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים)

אבל אם אינה מחזקת סאתים לא ישפוך בה אפילו מעט גזרה שמא ישפוך הרבה יותר ממה שהיא מחזקת:

ג וכל זה בימות החמה שאדם מקפיד על לכלוך חצירו וחפץ הוא שיצאו המים ממנה לחוץ וכשהם יוצאים הרי נתקיימה מחשבתו ויש לגזור שמא ישפכם בעצמו החוצה, אבל בימות הגשמים שאין אדם מקפיד על לכלוך חצרו ואינו מתכוין שיצאו המים ממנה לחוץ אין לחוש לכך, ומותר לשפוך בה כל מה שירצה אפילו היא קטנה מאד.

(ואפילו שופכן סמוך לרשות הרבים ממש אם הוא בענין שאינו פסיק רישיה שיצאו לרשות הרבים מיד מכח שפיכתו ממש):

ד ולמה אין חוששים למראית העין שהרואה שהצנור שבקרקעות חצירו מקלח מים בשבת יאמר שהוא עצמו שפכן לרשות הרבים (או בחצר סמוך ממש ליציאתן לרשות הרבים במתכוין כדי שיצאו לרשות הרבים) - לפי שבימות הגשמים סתם צנורות מקלחים הם מי גשמים ויאמר הרואה שמי גשמים הם, ואפילו שלא בשעת הגשם יאמרו מי גשמים הם, שמתמצים והולכים מן הגשמים שעברו:

ה ואם יש בחצר ד' על ד' אפילו אינה מרובעת אלא ארוכה וקצרה כגון שארכה שמנה אמות ורחבה ב' - מותר לשפוך בה כל מה שירצה אפילו בימות החמה, מפני שהסאתים שאדם רגיל להשתמש בכל יום אין לגזור בהם בחצר זו, שהרי ראויים ליבלע בה ואם כן כששופכן אינו שופכן כדי שיצאו לחוץ. ואף אם אירע שיוצאין אין כוונתו לכך ולא נתקיימה מחשבתו ביציאה זו ואין לגזור בה שמא ישפכם הוא עצמו ברשות הרבים לפיכך אף אם רוצה להשתמש בה יותר מסאתים לא גזרו שדבר שאינו מצוי הוא. 

וכן אף אם היא מליאה מים מערב שבת שזהו גם כן דבר שאינו מצוי ולא רצו לגזור בשביל זה בלבד כיון שבסאתים שרגילים להבלע בה אין לגזור בהם (ומכל מקום צריך ליזהר שלא לשפוך סמוך לרשות הרבים ממש כמו שנתבאר):

ו וחצר ואכסדרה שאין בכל אחת מהן לבדה ד' אמות אלא בהצטרפות שתיהן - הרי אלו מצטרפות לד' אמות להתיר לשפוך בהן. והוא הדין שתי דיוטאות שלפני ב' עליות ועליהן מעזיבה רבה שראוים המים ליבלע בה ואין בכל אחת מהן לבדה ד' אמות מצטרפות זו עם זו אם הן סמוכות זו לזו בתוך ד' טפחים שתשמישן נוח מזו לזו והרי הן כדיוטא אחת:

ז וכל זה בחצר הסמוכה לרשות הרבים אבל הסמוכה לכרמלית אפילו היא קטנה מאד א"צ גומא ומותר לשפוך בה כל מה שירצה אפילו בימות החמה אף על פי שמתכוין שיצאו לחוץ, שכיון שאינו שופכן בידיו לכרמלית או סמוך לכרמלית ממש אלא מכחו הם באים לכרמלית וכחו בכרמלית לא גזרו כמו שנתבאר בסי' שנ"ה.

ויש אומרים שאין חילוק כאן בין רשות הרבים לכרמלית ולא אמרו שכחו בכרמלית לא גזרו אלא בימים ונהרות שאינם מתחלפים ברשות הרבים או אפילו כרמלית שביבשה אלא שהיא חוץ לעיר שג"כ אינה מתחלפת ברשות הרבים גמורה שאין דרך להיות רבים מצויים כל כך חוץ לעיר כשיעור בקיעת הרבים ברשות הרבים גמורה.

אבל כרמלית שבתוך העיר מתחלפת ברשות הרבים גמורה. ואפילו בזמן הזה שיש אומרים שאין לנו רשות הרבים גמורה מפני שאין ששים רבוא בוקעים בה - מכל מקום מתחלפת היא בעיר גדולה שיש בה ס' רבוא.

ומה שהתירו בגזוזטרא שע"פ המים לשפוך דרך הנקב אף על פי שהשופכין הולכין מכחו להלאה מכנגד מחיצת הגזוזטרא כמו שנתבאר בסי' שנ"ה - הוא משום שאינו מתכוין לכך כמ"ש שם, אבל כאן כששופך לחצר שאין בה ד' אמות בימות החמה מתכוין שיצאו לחוץ משום לכלוך חצרו. וכן עיקר.

ולדברי הכל בחצר שאינה מעורבת לא גזרו על כחו, ומותר לשפוך בחצר זו במתכוין שיצאו ממנה לחצר זו אף על פי שלא עירבו יחד. 

ועיר המוקפת חומה ולא עירבו בה - כחצר שאינה מעורבת היא כיון שיש לה מחיצות אלא שמחוסרת עירוב:

ח ביב והוא חריץ העשוי לקלח שופכין שבחצר לרשות הרבים, ומושך והולך במשך רשות הרבים הרבה: אם הוא מכוסה בר"ה ד' אמות הסמוכים לחצר ויש ברחבו ג"כ ד' אמות מותר לשפוך אפילו על פי הביב שבחצר סמוך ממש לרשות הרבים אפילו בימות החמה, אף על פי שהמים יוצאים מיד מידו לרשות הרבים לחוץ מד' אמות המכוסים - מפני שד' על ד' אלו של ביב המכוסים ברשות הרבים שהם כחורי רשות היחיד דינם כחצר שיש בה ד' על ד' שמותר לשפוך בה אפילו בימות החמה, לפי שבד' על ד' של ביב ראוי גם כן ליבלע סאתים כמו בחצר.

ובלבד שלא יהא סילון של עץ שאין המים ראויים ליבלע בו, אבל אם עשוי כעין רצפה של אבנים ראוי ליבלע בו ומותר.

וכל זה לרשות הרבים אבל לכרמלית אפילו בסילון של עץ מותר לפי סברא הראשונה, ואף שאין זה עיקר מכל מקום יש לסמוך על דבריהם להקל בצנור המקלח למעלה מי' בכרמלית שמותר לשפוך בו אפילו במתכוין שירדו המים לכרמלית - כיון שהם עוברים דרך אויר מקום פטור שיש מתירים בזה בכרמלית כמו שנתבאר בסי' שמ"ו