שנו דין אמת המים העוברת בחצר ובו ד' סעיפים:
א אמת המים העוברת בחצר עמוקה י' טפחים ורחבה ד' אין ממלאים הימנה אלא אם כן עשה עליה לרחבה מחיצה גבוה י' בכניסתה וביציאתה ויהיה טפח ממנה משוקע במים ואם היתה המחיצה כולה יורדת בתוך המים צריך שיהא טפח ממנה יוצא למעלה מן המים כדי לחלוק בין המים שבחוץ שהם כרמלית למים שבפנים לפי שכיון שהאמה אינה מתעכבת בחצר אלא עוברת מצד לצד אינה בטלה לגבי החצר וחולקת רשות לעצמה הואיל והיא עמוקה עשרה ורחבה ד' שזהו שיעור חילוק רשויות זו מזו וכיון שאינה בטילה לחצר הרי היא כרמלית בחצר כמו שהיא כרמלית קודם כניסתה לחצר ואחר יציאתה ממנה ולכן צריך לעשות לה מחיצות המפסיקות בין המים שבחצר להמים שבחוץ.
ואע"פ שאעפ"כ הם מחוברים תחת המחיצה או על גבה אין בכך כלום שהקילו חכמים במים להיות מחיצה תלויה מועלת בהם משום גוד אחית כמו שנתבאר בסימן שנ"ה ומכל מקום כותל החצר שעובר שם עליהם אינו מועיל כלום אף אם היה משוקע במים טפח לפי שלא הקילו במים אלא במחיצה הנעשית לשם המים כדי להתיר הטלטול בהם כמו שנתבאר שם:
ב אבל בחצר עצמה מותר לטלטל אפילו לא עשה מחיצות לאמה שבתוכה והרי האמה היא כרמלית - אף על פי כן אינה אוסרת את החצר אע"פ שהן פרוצות זו לזו במילואן ואין ביניהן מחיצה. לפי שחפירת האמה עצמה נעשית מחיצה בין המים שבה ובין החצר שהרי היא עמוקה עשרה וכל חריץ שהוא עמוק עשרה נדון משום מחיצה. ואפילו אם אינה עמוקה עשרה בשפתה אלא בשיפוע אם השיפוע מתלקט עומק עשרה מתוך ד' אמות נידון משום מחיצה. אבל אם מתלקט כן מתוך יותר מד' אמות אינה נידון כמחיצה, כמ"ש בסימן שמ"ה. וכשהוא נדון משום מחיצה לחצר מותר לטלטל בה אפילו נפרץ כותל החצר ברוחב האמה בכניסתה וביציאתה ופרצה זו היא יותר מי' אמות שהיא אוסרת את החצר אם לא חפירת האמה שבה שנידונה לה כמחיצה והרי יש לה ד' מחיצות מצד האמה מכאן וד' מחיצות מצד האמה מכאן:
ג אם התחיל לעשות המחיצה אצל השפה מכל צד לרוחב האמה ולא חיבר אותה באמצע רחבה והניח מקום פנוי באמצעית המחיצה של כניסה ויציאה כדי שיהיו המים נכנסים ויוצאים דרך שם אם אין שם ביניהם ג' טפחים מותר משום לבוד ואם יש ביניהם ג' טפחים אסור.
ואם הנקבים שהאמה נכנסת ויוצאת בהם אינם רחבים ג' טפחים אפילו מחיצה א"צ שהרי הם כסתומים לגמרי משום לבוד:
ד חצר שנפרצה ולשון ים עובר על הפרצה אם לא נפרצה במילואה ואין בפרצה יותר מעשר אמות שפרצה זו אינה אוסרת החצר מלטלטל בה מפני שהיא לה כפתח כמ"ש בסי' שס"ב - מותר למלאת מהלשון שנכנס בה ולהכניס המים לבית. ואע"פ שעמקו עשרה ורחבו ד' אינו חולק רשות לעצמו שכיון שנכנס לחצר ואינו יוצא ממנו הרי הוא כבור שבחצר ומחיצות החצר מתירות אותו ואינו נאסר מחמת שפרוץ לים שהוא כרמלית.
אבל אם נפרצה במילואה או שיש בפירצה יותר מעשרה אסור למלאת ממנו לחצר כיון שאין מחיצה על גביו בינו לבין המים שבחוץ שהרי שם נפרצה החצר במילואה או יותר מעשר וצריך להזהיר לרבים שנכשלים בזה במקומות שנהר מהלך סמוך לחצרות.
אבל בחצר עצמה מותר לטלטל אם הלשון הוא עמוק עשרה מתוך ד' אמות שהוא נחשב למחיצה וכגון שהוא רחוק משפת הים או שגידודיו גבוהים ביותר בענין שאין לחוש בו שמא יעלה הים שירטון ויתמעט עמקו מעשרה ויטלטלו בחצר כבתחלה כמ"ש בסי' שס"ג.
ואם במקום שנפרץ כותל החצר נשארו שם למטה גידודין גבוהים עשרה והמים מכסים אותם מותר למלאת ממנו מים לחצר אבל אסור להכניסם לבית אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוהה עשרה על המים - מפני שהגידודים המכוסים במים חשובים מחיצה לגבי החצר אבל לא לגבי הבית לפי שבחצר פעמים שהם ניכרים ונראים כשהמים שוקעים אבל בבית אין ניכרים ונראים לעולם ולכן אסור לטלטל שום דבר מחצר לבית אם אין הלשון עמוק עשרה: