שנא דין המושיט ידו לצינור ברשות הרבים לשתות ובו ב' סעיפים:
א לא יעמוד אדם ברשות הרבים ויחבר ידו או כלי למזחילה שהיא כעין צנור ארוך מונחת לאורך הגג בתוך שלשה טפחים סמוך לגג ולקבל המים ממנה לפי שהמחבר ידו או כלי אליה הוא כשואב ממנה והואיל והיא (מונחת כולה) בתוך ג' טפחים לגג והרי היא חשובה כגג עצמו משום תורת לבוד נמצא שהוא כשואב ומוציא מהגג עצמו שהוא רשות היחיד לרשות הרבים ולפיכך אפילו אם המזחילה אינה גבוהה עשרה ואינה רחבה ד' שאינה רשות היחיד מצד עצמה אסור לחבר ידו או כלי אליה הואיל והוא כשואב ומוציא מהגג.
אבל מותר לקלוט מן האויר אפילו ידיו תוך ג' למזחילה אין אומרים בהם לבוד (לענין זה שיהא נחשב כשואב ממנה) ואפילו אם הוא גבוה עשרה ורחבה ד' שהיא רשות היחיד מותר לקלוט ולקבל מן האויר המים הנוטפים ממנה והוא הדין לנוטפים מהגג עצמו בין שקולטן למעלה מעשרה בין למטה מעשרה מפני שלמעלה מעשרה אויר מקום פטור הוא ולמטה מעשרה רשות הרבים הוא:
ב היתה מזחילה בולטת ג' טפחים מן הגג וכן סתם צנור שהוא ארוך ובולט ג' טפחים מן הגג אינם חשובים כגג עצמו ומותר לחבר ידו או כלי אליהם לקבל המים והוא שאין בהם ד' על ד' והם למטה מעשרה שאם יש בהם רוחב ד' אפילו הם למטה מעשרה עכ"פ הם ככרמלית וכשמחבר ידו או כלי אליהם הרי הוא כשואב ומוציא מכרמלית לרשות הרבים ואם הם למעלה מעשרה אף שאין בהם ד' אסור משום גזירה שמא יהא בהם ד' שאז הם רשות היחיד גמורה. ואע"פ שהגדיים בוקעים תחתיהם מכל מקום הואיל והם בולטים ויוצאים מן הגג שהוא רשות היחיד הרי הם נדונים כחורי רשות היחיד שהם כרשות היחיד כמו שנתבאר בסימן שמ"ה: