שמו דיני עירובין מן התורה ובו י"ג סעיפים:

א מן התורה אינו חייב אלא כשמוציא חפץ ברגליו מרשות היחיד או מכניסו מרשות הרבים לרשות היחיד או שעומד ברשות היחיד וזורקו או מושיטו לרשות הרבים או להפך וחכמים אסרו ההוצאה וההכנסה והזריקה והושטה מכרמלית לרשות הרבים או לרשות היחיד או מהן לכרמלית אבל מקום פטור מותר להוציא ולהכניס ממנו לרשות היחיד ולרשות הרבים ומהן לתוכו וכן לזרוק ולהושיט.

אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים או המכניס מרשות הרבים לרה"י דרך מקום פטור כגון המוציא מחנות לרה"ר דרך אסטוונית או להיפך חייב כיון שלא נח החפץ במקום פטור ואע"פ שהולך ברגליו במקום פטור והרי הניח רגליו שם בכל פסיעה אין זו חשובה הנחה אלא אם כן עמד שם לפוש אבל אם עמד שם לתקן משאו הרי עמידה זו צורך הילוכו ואינה חשובה הנחה ואין צריך לומר שהמושיט או זורק מרשות היחיד לרשות הרבים או להפך דרך מקום פטור שהוא חייב:

ב וכן העומד במקום פטור ונוטל חפץ מרשות היחיד או מיד מי שעומד ברשות היחיד ונותנו ברשות הרבים או ביד העומד ברשות הרבים או להפך ולא נחה ידו כלל במקום פטור כשהוליכה דרך שם חייב אבל אם נחה ידו שם קצת פטור.

אבל אסור לעשות כן מדברי סופרים אפילו ע"י שנים כגון שאחד עומד ברשות היחיד ונוטל משם חפץ ומניחו במקום פטור והעומד ברשות הרבים נוטלו מפני שמזלזל באיסורי שבת לגרום לכתחלה הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים או להפך וגזרה שמא יבואו להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים או להפך בלא הנחה במקום פטור בינתיים:

ג במה דברים אמורים ברשויות של תורה שהן רשות היחיד ורשות הרבים גמורה אבל ברשויות של דבריהם כגון מקום פטור העומד בין ב' חצרות שלא עירבו מותר לעמוד עליו וליטול מחצר זו ולהניח בחצר זו וכן במקום פטור שבין רשות היחיד לכרמלית ע"ד שיתבאר בסימן (שנ"ו) [שנ"ה] (שכיון שאף ברשויות של תורה אין איסור בזה אלא משום גזרה א"כ ברשויות של דבריהם היא גזירה לגזירה).

ויש אוסרים אפילו ברשויות של דבריהם מטעם שיתבאר בסי' (שנ"ג) [שנ"ב]. 

ויש להחמיר כדבריהם:

start here

ד (וכל זה כשעומד במקום פטור ונעשית שם הנחה, כמו שנתבאר. וכן אם עומד ברשות היחיד ומניח חפץ במקום פטור וחוזר ועוקרו משם לכרמלית או לחצר שאינה מעורבת. אבל אם מושיט או זורק דרך מקום פטור בלי הנחה בינתיים - לדברי הכל אסור, שהרי כיוצא בזה ברשויות של תורה חייב חטאת לכן ברשויות של דבריהם אסור מדבריהם. ואין כאן גזרה לגזרה)

ויש מי שמתיר גם בזה. ואין לסמוך על דבריו, כמ"ש בסי' שנ"ג.

ולדברי הכל אסור להוציא מרשות היחיד למקום פטור אפילו דרך רשויות של דבריהם כגון כרמלית או חצר שאינה מעורבת אפילו בלי הנחה בינתיים, וכמו שאסרו מרשות היחיד לרשות היחיד דרך כרמלית כמ"ש בסי' שמ"ז. והוא הדין מכרמלית לכרמלית דרך רשות היחיד כמ"ש שם. אבל מכרמלית לכרמלית דרך מקום פטור מותר תוך ד' אמות:

ה הלכה למשה מסיני שהמעביר חפץ ד' אמות ברשות הרבים חייב, וחכמים אסרו להעביר ד' אמות בכרמלית, אבל מקום פטור מותר להעביר בו בכולו אפילו הוא ארוך אלף אמה. ומותר לטלטל מכרמלית זו לכרמלית אחרת תוך ד' אמות, כגון מים לבקעה, וכיוצא בהן משאר הכרמליות:

ו אפילו מקום שהוא רשות היחיד גמורה מן התורה אלא שחכמים אסרו לטלטל בו אלא תוך ד' אמות כמו שאסרו בכרמלית גמורה, כגון קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה ע"ד שיתבאר בסי' שנ"ח, שמן התורה הוא רשות היחיד גמורה אפילו ארוך ורחב כמה מילין כיון שיש לו מחיצות אלא שמחוסר דיורין והזורק מתוכו לרשות הרבים חייב - אעפ"כ מותר לטלטל ממנו לכרמלית גמורה תוך ד' אמות כגון לבקעה העוברת לפניו, ולא גזרו כאן כמו שגזרו על טלטול משאר רשות היחיד לכרמלית - לפי שחששו כאן אם יהיה אסור לטלטל ממנו לכרמלית יטעו לומר שהוא אין לו דין כרמלית כלל, ויבואו להתיר הטלטול בתוכו יותר מד' אמות:

ז ולמה חששו יותר לאיסור הטלטול בתוכו מלאיסור הטלטול ממנו לכרמלית גמורה - לפי שהטלטול בתוכו מצוי יותר מהטלטול ממנו לכרמלית גמורה, ולכן בטלו זה מפני זה - שהם אמרו והם אמרו:

ח ולכן מותר ליקח מפתח מכרמלית שלפני גינה לפתוח ולנעול הגינה או להטמינו בתוכה ולחזור וליטלו ממנה כשהוא עומד בחוץ, אע"פ שהגינה היא רשות היחיד גמורה מן התורה אלא שהיא ככרמלית מד"ס אם היא יתירה על בית סאתים.

ובלבד שלא תהא מפסקת ביניהן אסקופה שהיא רשות היחיד, כגון שהיא גבוהה עשרה ורחבה ד' או אפילו אינה גבוהה כלל אלא שיש לה מחיצות <(א)> מן הצדדים הרחבות ד' טפחים דהיינו מזוזות הפתח מכאן ומכאן אם יש בהן ד' וגם יש עליה משקוף מלמעלה הרחב ד' שיש תורת תקרה עליו ואומרים בו פי תקרה יורד וסותם וכמו שיתבאר בסי' שס"א ושס"ה, והרי זה כאלו היתה מחיצה לפני האסקופה ועל ידי כן נעשית רשות היחיד ואסור לטלטל דרך עליה מפני שמטלטל מכרמלית לכרמלית דרך רשות היחיד:

ט ואם אסקופה זו שנעשית רשות היחיד ע"י פי תקרה יורד וסותם הוא לפני רשות היחיד גמורה שמותר לטלטל בתוכה כגון בית וחצר - מן הדין היה מותר לטלטל מהאסקופה לפנים או להפך שהרי מטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד אלא שיש לאסור משום שאין הכל בקיאים לדקדק אם יש ברוחב המשקוף ד', שכשאין בו ד' אין אומרים בו פי תקרה יורד וסותם והרי יש לאסקופה זו דין כרמלית אם אינה גבוה עשרה. ואע"פ שאינה רחבה ד' ואין כרמלית בפחות מד' הרי כל רשות הרבים שלנו הן כרמלית ואין מקום פטור בכרמלית אלא כל דבר שיש בה אפילו אין בו ד' על ד' הוא בטל אצלה ונעשה כמוה כמו שנתבאר בסי' שמ"ה שכן עיקר. ואף אסקופה זו בטלה אצלה ולא אצל רשות היחיד שבפנים הואיל ויש דלת מפסקת ביניהן. ואף בזמן שהפתח פתוח אין האסקופה כלפנים אלא כלחוץ הואיל והוא עשוי לחזור ולינעל:

י ולכן יש ליזהר בבית שפתחו פתוח לכרמלית שלא לטלטל מן הבית ולחוץ רק עד מקום שקיפת הדלת ולא יותר אפילו משהו, כי שמא לא יהיה במשקוף רוחב ד' ומשקיפת הדלת ואילך הוא כרמלית ואעפ"כ אין לטלטל מהכרמלית עד מקום שקיפת הדלת מבחוץ כי שמא יהיה במשקוף ד' ואז כל רוחב האסקופה הוא רשות היחיד אף משקיפת הדלת ואילך נמצאת למד שהאסקופה משקיפת דלת ואילך כלפי חוץ מטילין עליה מספק חומר רשות היחיד וחומר כרמלית.

(וכן בחלל שעליה עד גובה י' טפחים מן הארץ אבל מי' ולמעלה הוא מקום פטור אף בכרמלית) (כמ"ש סי' שמ"ה):

יא ולכן באותן מקומות שאסור הטלטול שם מחמת שאין שם עירוב ופתח בית הכנסת הוא לצד הרחוב ואין שם חדר לפני הפתח והנכרי מביא המפתח - יש להזהיר לשמש שלא יקח המפתח מידו עד שיהיה עמו תחת המשקוף שעל הפתח כי שמא תחת המשקוף הוא רשות היחיד ויטלטל מכרמלית שלפני בית הכנסת לרשות היחיד על כן יקח המפתח ממנו תחת המשקוף אחר כך יפתח המנעול ולא יפתח הפתח עד שיסיר המפתח תחלה ואחר כך יפתח הפתח כי שמא תחת המשקוף הוא כרמלית ונמצא מכניס המפתח מכרמלית לרשות היחיד בפתיחת הפתח לפנים עם המפתח על כן יסירנו תחלה ויתננו להנכרי או יטמינהו בין המזוזה להמשקוף או בין המזוזה לאסקופה לפני שקיפת הדלת.

אבל במה שמכניס המפתח לחור שבדלת לפותחה בו אין בזה משום מכניס מכרמלית לרשות היחיד, כי חור זה אינו כלפנים הואיל ואי אפשר להשתמש בו מבפנים אלא מבחוץ, וכיון שאין בו ד' על ד' מקום פטור הוא.

(ולהאומרים שיד האדם שהיא גבוהה למעלה מי' טפחים מן הארץ הוא מקום פטור כמו שיתבאר בסי' שמ"ז יכול לעמוד על האסקופה וליקח המפתח מיד הנכרי בעוד שהוא בכרמלית אם יד הנכרי היא גבוהה מעשרה ואח"כ אין צריך להסיר המפתח מחורו שבדלת טרם יפתחנה אם חור זה הוא למעלה מעשרה מהארץ כיון שכל העברת מפתח הכל הוא דרך למעלה מעשרה.

אבל כשיוצא מבית הכנסת וסוגרו אסור להוציא עמו המפתח דרך מעלה מעשרה לתוך חלל שתחת המשקוף ולהטמינו שם בחור שהוא למעלה מי' כיון שנחה קצת בידו לפי שלגבי עצמו אינו מועיל מה שמוציא למעלה מעשרה כמ"ש שם).

וראוי לאותו קהל לעשות איזה חדר קטן לפני פתח בית הכנסת ושוב לא יהיה חשש כלל:

יב וכל זה בתחת משקוף שיש לו מחיצות מן הצדדים אבל תקרה שאין לה מחיצות מן הצדדים אפילו היא רחבה הרבה אין אומרים בה פי תקרה יורד וסותם כמ"ש בסי' שס"א ולכן החלל שתחתיה דינו לגמרי כרשות המהלכת לפניו (אם כרמלית כרמלית ואם רשות הרבים רשות הרבים) ואין להסתפק בחלל שתחתיה כלל ברשות היחיד.

ולכן צריך להזהיר מאד לרבים שנכשלים בגגין שלנו הבולטים לפני הבתים שמטלטלים תחתיהן מהבתים - וזהו איסור גמור לא יעשה כן בישראל שהרי לבליטה זו אין לה מחיצות כהלכתן, שאף שעמודים תחובים כנגד הבית והגג נתון עליהם והרי זה צורת הפתח שהיא כמחיצה כמו שיתבאר בסי' שס"ב - מכל מקום מן הצדדים אין שם מחיצה כלל ולכן יעמיד קנה אחד אצל כותל הבית מקצה מזה וקנה אחד מקצה מזה מכוונים כנגד העמודים שבקצוות ויהיה הקנה עם העמוד שכנגדו מצד זה נדון משום צורת הפתח וכן בצד השני ויהיה צורת הפתח מכל הג' צדדים וכותל הבית הוא מחיצה רביעית.

ואף שמן הדין אין צריך אלא ג' מחיצות וברביעית אומרים פי תקרה יורד וסותם כמו שיתבאר בסי' שס"א מכל מקום טוב להחמיר ולחוש לדברי האומר שגם ברביעית צריך איזה תיקון.

ואם בתים רבים עומדים זה אצל זה די להעמיד קנה אחד בקצה הבית העומד מקצה מזה וקנה אחד בקצה הבית העומד מקצה מזה ויערבו יחד כל הבתים.

ויש מי שאומר שאין צורת הפתח מועלת להתיר הטלטול בבליטה זו שלפני הבתים הואיל והפרוץ שבה מרובה על העומד אבל העיקר כסברא הראשונה כמו שיתבאר בסי' שס"ב:

יג אם גיפופים בולטים מן קצה הכותל כמין עמוד עד פחות משלשה סמוך לארץ אין צריך קנה כלל כמו שיתבאר בסי' שס"ג: